עין יצחק חלק א תטו

הא היבם עומד במקום הבעל והזמה"פ לא בא על נכסי הבעל עד שיחלוץ לה היבם ומ"מ אם פוסל אותה בגט שלא תהיה ראויה אליו בא הזמ"פ קודם החליצה א"כ ה"נ בגרושה שהזמ"פ בא בעת שעושה הבעל איזה פעולה אשר תהיה מוכרחת להתגרש ממנו ולא תוכל להשאר תחתיו וזה פשוט

לב) [א] ואולי י"ל דבזקוקה ליבם אחר שפוסל אותה בגט נפסקה הזיקה לגמרי ולא נשארה שום זיקה על היבם ולכן שפיר מחויב אז בכתובתה. אבל בנשתטית שגם אחר שנשא אשה אחרת מ"מ נשארת אשתו לכל דבר וגם לענין ירושה נראה שיורש אותה. ויש לעיין בב"מ סי' צ' סעי' ה' בהג"ה אבל באמת גם ביבמה לאחר הגט נשארת זקוקה אליו לכל דבר והגט אינו פוסל רק מדרבנן ומה"ת היא זקוקתו ולעלמא אסורה היא מה"ת ולא נוכל לקרות בה לכשתנשא לאחר מכל צד לא מצד היבם אשר היא עודנה זקוקתו מה"ת ואגידא בו ועומדת ברשותו ולאחר בוודאי אינה ראויה להנשא אשר נוכל לומר דנתקיים התנאי מלכשתנשא לאחר ואף להסוברין דהיכא שאסורה להנשא מ"מ נוטלת כתובתה. זה דוקא במקום שנפסק רשות הבעל לגמרי וא"כ לפי דעת הש"ג דכל זמן שהיא זקוקה ליבם אינה נוטלת כתובתה משום דהזמ"פ נקבע דווקא לעת החליצה ולא קודם ובכ"ז בנותן לה גט ופוסל אותה שלא תהיה ראויה אליו בא אז הזמ"פ אף שלא נפקע הזיקה מה"ת מן היבם ולעלמא אסורה ג"כ מה"ת משום דאמרינן דהזמ"פ נקבע לאו דוקא בעת החליצה היינו בעת הפקעת הזיקה לגמרי ושתהיה מותרת להנשא לעלמא אלא גם בעת שעושה איזה פעולה שתהי' הזיקה נפקעה ממנו בסוף ואף מה שאחר הגט לא תוכל להתייבם אינו אלא מדרבנן א"כ גם בנשתטית בהשלשת הגט לישא אחרת גורם ג"כ שתהיה נפקעת בסוף מרשותו לגמרי במה שלא יהיה אפשר לה להשאר תחתיו משום איסור שתי נשים ואף שעד קבלת הגט היא עודנה אשתו לכל דבר מ"מ עומדת היא לצאת ממנו כמו ביבמה שאף אחר הגט היא זקוקתו מה"ת ובכ"ז בא הזמ"פ בעת שפוסל אותה בגט ועושה שלא תהיה ראויה אליו מחמת איסור דרבנן

[ב] ואין לומר דבנשתטית אף שנושא אחרת מ"מ יכול להיות דהראשונה תשאר אשתו אם תמות השניה או שיגרשה משא"כ ביבמה דאין אפשריות בעולם שתהי' ראויה להיבם אחר הגט ולכן שפיר בא אז הזמ"פ אבל באמת עיקר כוונת התנאי כתובה דלכשתנשא לאחר הוא על זמן הגירושין או עשיית הפעולה שתהיה מוכרחת לקבל הימנו גט ואין לנו להשים לב מה שיכול להשתנות ע"י איזה מציאות וכיון שבמה שנשא אחרת עתה אנו רואין דגורם שלא תוכל הראשונה להשאר תחתיו:

וש

[ג] ויש לחקור לפי דברי הש"ג דכ"ז שהיא זקוקה ליבם אינה גובה הכתובה ורק במקום שפוסל אותה בגט דגובה גם קודם החליצה משום שאינה ראויה אליו. איך יהיה הדין ביבמה שאינה מתיבמת וחולצת כמבואר בסי' קס"ה סעי' ד' אם גובה הכתובה קודם החליצה דהא אינה ראויה להיבם או דלמא גם היא נקראת זקוקה כמבואר במשנה ריש פ' ד' אחין ולא דמי לפוסל היבם אותה בגט דהוא עצמו גורם שלא תהיה ראויה אליו אשר אין זה בנפסלה מאיליה להיבם. ודמי לחייבי לאוין שהכיר בה שיש לה כתובה ובודאי אינה גובה הכתובה קודם הגירושין אף שאינה ראויה להשאר תחת בעלה

לג) [א] ואם נימא דחיוב הכתובה על הבעל הוא בתנאי דאם ימות או יגרשנה יחול החיוב עליו למפרע וכמו שמוכח מהא דאינו מחויב בקבורתה משום ירושת המנה ומאתים וכמו שהוכחתי מהא דרבנן ור"י בכתובות (מ"ג) י"ל דכיון דלשון התנאי משמע דוקא לכשתנשאי לאחר ותהיה מותרת להנשא לאחר אבל לא משמע דהתחייב גם באופן כזה דאינה מתגרשת ממנו בגט גמור ומחויב הוא בכל החיובים שיש לה עליו ואדרבא מלשון וכוונת הכתובה משמע דהתחייב בתשלום כתובתה רק בעת שיפטר מיתר החיובין שיש לאשתו עליו וכאן יש לדון מש"כ א"א הגאון נ"י בנח"י סי' ס"א דבתנאי שבין אדם לחבירו אנו הולכין אחר הלשון ולא אחר הכונה וכאן לבד דהלשון מורה שהתחייב רק לאחר גירושין גמורים ליתא אומדנא דמוכח להכריע שבודאי היה כונתו להתחייב גם באופן הזה. וגם הסוברין דבמים שאל"ס האשה נוטלת כתובתה יודו כאן דאינה נוטלת מן הדין

[ב] וכן יש לדון ולומר דאף אי נימא דזה הוי ספק אם מה שמשליש הגט ואוסר את האשה אליו אם נתקיים בזה התנאי לכשתנשא לאחר הנה ג"כ אין לנו לחייבו בדמי כתובתה כי בכל ספק בקיום התנאי אמרינן דיד המקבל על התחתונה ויש לעיין בזה מה שהאריך המהרי"ט בח"א סי' קנ"ב והמ"ל ה' טוען ונטען פ' ט"ו ה' י"א ועפ"י כל אלה קשה לחייב להבעל מן הדין לשלם כתובתה היכא שאינה מגרשה גירושין גמורין. אבל אי נאמר דהחיוב חל עליו תיכף בלי שום תנאי רק הגירושין הוא הזמ"פ בודאי נתחייב תיכף בעת שעושה איזה פעולה שלא תוכל האשה להשאר תחתיו וכמו שהוכחתי מדברי הש"ג בפ"ח דכתובות ובתשובה אחרת הארכתי בהא דב"ב (קנ"ח) בנפל הבית עליו ועל אשתו דבנכסי צ"ב אמרינן התם דיחלוקו וחקרתי לפי דברי הרשב"א בחדושיו בכתובות (פ"א) דגם נכסי צ"ב ונדוניא אין להאשה כלום בחיי הבעל משום המדרש כתובה דלכשתנשא לאחר. דלכאורה הנכסים לגמרי ברשות יורשי הבעל משום דכל ספק בקיום התנאי יד המקבל על התחתונה ואין פה המקום לדבר מזה

[ג] אבל באמת נראה דיהיה מחויב באופן כזה בכתובתה מן הדין מהא שכתבו הפוסקים דהאשה נוטלת כתובתה אף היכא דאסורה להנשא לאחר כמבואר בח"מ וב"ש ריש סי' צ"ג א"כ רואין אנחנו דכוונת המדרש כתובה לכשתנשא לאחר קאי על שלילה ולא על קיום היינו שהתחייב בעת שאין האשה תוכל להשאר אצל בעלה ובעת שתהיה יוצאת מרשותו אז חל הזמ"פ מהכתובה. וא"כ היכא שעושה איזה פעולה שתהיה מוכרחת להתגרש ממנו ולא תשאר תחתיו חל אז ג"כ חיובו ובעת עשיית הפעולה מתקיים התנאי מחיובו אף שאסורה להנשא לאחר כיון דגרם לה שלא תשאר אשתו

[ד] וראיתי כעין זה במהרי"ט ח"א סי' קל"א באחד שהתחייב בקנס להשיא את בתו לאחד אבל לא נכתב זמן קצוב להנשואין. ועתה המשודך כבן כ"ה שנה ותובע את אבי המשודכת לקיים תנאו ואבי המשודכת טוען אחרי שלא נכתב זמן יכול לקיים תנאו בכל עת שימצא שעת הכושר לפניו ופסק המהרי"ט דמחויב אבי המשודכת בהקנס משום דהחתן גדול כבן כ"ה שנים ואסור לו לשבת בלא אשה וא"כ החתן מחויב לישא אחרת ואז לא יוכל אבי המשודכת לקיים תנאו והוי ליה כמו בטלו לעשה שעבר על הלאו כמו ששבר כנפים או שחטה בשילוח הקן. וא"כ אף דהיכא דלא נקצב הזמן מפורש יש לו פנאי תמיד לקיים תנאו אבל היכא דע"י איזה פעולה יהיה בלתי אפשר אח"כ לקיים תנאו אמרינן דבא הזמן לקיום התנאי קודם עשיית הפעולה הגורמת שלא יהיה בידו לקיים אח"כ התנאי ולכן מתחייב אבי המשודכת בהקנס וא"כ בנ"ד דהבעל משליש הגט למען לישא אחרת בודאי מקרי אז חלות הזמ"פ מהכתובה כמו בגירושין גמורין דהא עיקר הגעת הזמן הוא מה שהאשה יוצאת מרשותו וא"כ היכא דעושה איזה פעולה שתהיה יוצאת