עין יצחק חלק א מא

בהמנעל במקום זה שהוא אף אם לא הי' כלל מחליקו הא"י ע"כ כ"ע מודו להקל דהא אין בזה שינוי מקום כלל וגם שם הי' צריך עכ"פ לעשות מעשה בקום ועשה כגון לילך לבית הא"י ולשתות או להעמיד בהמתו ע"ג עשבים וכה"ג ע"כ אהנו לי' מעשה הא"י דא"צ עכ"פ לעשות איזה מעשה בקום ועשה ע"כ אסרו משא"כ בנ"ד דלא הי' צריך כלל לעשות איזה מעשה כלל דהי' יכול לילך בהמנעל אף אם לא הי' מחליקו ע"כ לכ"ע מותר בנ"ד ולכן אף אם הי' ממרח הא"י בשווואקס דזהו ממרח גמור מ"מ מותר לכ"ע. וגם הא בעיקר פלוגתת הר"ת והר"י יש להקל מצד דהוי פלוגתא בדרבנן ולא הוי כמו ספיקא דרבנן בדשיל"מ דשאני ספיקא דדינא כמש"כ הפר"ח והש"א בסי' צ' ורע"א בתשובה סי' ס"ה ועיין במג"א סי' שנ"ה ס"ק כ"ה וגם הא אינו יכול הא"י לאסור עליו חפץ שאינו שלו אם לא הי' עושה זה ברשות הבעה"ב אך אף אם הי' עושה זה ברשות הבעה"ב ג"כ אין להחמיר

ג) ומה דהקשה כת"ר בהך דנדרים (דף י"ד ע"ב) דנודר בתורה לא אמר כלום ופי' הראב"ד הובא בר"נ שם דבנודר ממש קאמר דלא אמר כלום משום דדעתיה אגוילים. וקשה לשיטת הראב"ד גופ' דסתם כהרמב"ם דבעי עיבוד לשמה א"כ הוי הגוילים ג"כ דבר הנדור עכ"ל כת"ר עוד הקשה דהא זה מוכח מירושלמי כמש"כ הראב"ד שם א"כ תקשה על הפוסקים דס"ל דבעי עיבוד לשמה מירושלמי דס"ל דגוילים לא הוי דבר הקדוש. אך בזה י"ל דהא הך דינא דקלף המעובד לשם תפילין דאסור לכתוב עליו חול דהזמנה לגוף קדושה מילתא היא כדאי' באו"ח סי' מ"ב זהו משום דיליף בזה מעגלה ערופה דירידתה לנחל איתן אוסרתה כמש"כ הרמב"ם. אבל לריו"ח דס"ל עריפתה אוסרתה בחולין (דף פ"ב) א"כ לדידי' אינו מוכח כלל דבגוף הקדושה הזמנה מילתא היא וזה ידוע דסתם ירושלמי ריו"ח כמבואר לכן ס"ל הירושלמי דגוילים אין בהם קדושה כלל דאף דבעי עיבוד לשמה עכ"ז לאו מילתא היא ומותר לשנותה לכתוב עליו חול כן י"ל לכאורה אבל לשיטת הראב"ד דסתם כהרמב"ם דירידתה לנחל איתן אוסרתה וס"ל דבעי עיבוד לשמה קשה אך י"ל דבלא"ה יש להקשות דאף דנימא דלא בעי עיבוד לשמה עכ"ז הא מיד שהתחיל לכתוב בנעשה מעשה הכתיבה ובפרט כשגמר כתיבתו דוודאי גם הגוילים נתקדשו אז בקדושת ס"ת א"כ קשה דהא זה הוי דבר הנדור

ד) וע"כ מוכח מזה דהגוילים אינם קדושים רק כשיש הכתב עליהם ואי אזיל הכתב אזיל קדושתו כדאי' בשבת (דף קט"ז) א"כ לא הוי דבר הנדור וכמש"כ השואל בנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קע"ג דרצה השואל לומר דס"ת שנמחק מותר לכתוב על יריעות שנמחקו מגילת אסתר. ואף שהנו"ב שם כתב דהא דשבת אינו רק להצלה אבל לא לגוף קדושתו דקדושתו הוי לעולם אף שנמחק עכ"ז מוכח וודאי מהא דנדרים הנ"ל להך שיטה דס"ל דנודר בתורה מיירי בנדר וע"כ מוכח דהגוילים לא הוי עלייהו קדושה עולמית דאל"כ תקשה כנ"ל. ות"ל שמצאתי זה בחידושי רשב"א לנדרים בסוגיא זו דנודר בתורה שהקשה להך שיטה ג"כ דמיד שכתב נעשו הגוילים קדוש ותי' מהא דשבת הנ"ל א"כ מוכח בעז"ה מרשב"א דס"ל כסברת השואל בנו"ב הנ"ל דהך דשבת דאי אזיל הכתב אזיל קדושתו מיירי לכל מילי ולא דוקא להצלה כמש"כ הנו"ב דאל"כ תקשה קושיות הרשב"א הנ"ל דהא הוי דבר הקדוש דאין לכתוב עליו שום דבר רק ס"ת ות"ל ע"ז וזהו ראי' להשואל הנ"ל

ה) ועכשיו שזכינו לרשב"א הנ"ל שכתב להך שיטה דנודר בתורה מיירי בנדר דמוכח דס"ל דהגלין אינו קדוש רק כשכתב קיים אבל כשהכתב אזיל אזיל קדושתו א"כ י"ל דאף דבעי עיבוד לשמה עכ"ז לא מקרי הגויל גוף קדושה דנימא בי' הזמנה מילתא היא כמש"כ באו"ח שם דהא להך שיטה הנ"ל מוכח דהגויל אינו קדוש לעולם רק כשהכתב עליו א"כ לא מקרי רק משמשין להכתב וכשיטת הרמב"ן בסוכה המובא במגן אברהם באו"ח שם בסי' מ"ב ס"ק וא"ו דכתב להוכיח ג"כ מהא דשבת הנ"ל דאזיל כתב אזיל קדושתו דע"כ לא דמי לע"ע כו': והכוונה כנ"ל דהקלף לא הוי בי' גוף קדושה כנ"ל. א"כ ע"כ לא הוי דבר הנדור ולא הוי בי' הזמנה מילתא כלל ובאמת מהרשב"א והרמב"ן הנ"ל מוכח דס"ל דהא דשבת דאזיל כתב אזיל קדושתו מיירי לכל מילי ולא דוקא להצלה כמש"כ הנו"ב הנ"ל אלא כסברת השואל בנו"ב שם ואפשר שסברת הפוסקים שם דס"ל דקלף מקרי בי' גוף קדושה ס"ל כסברת הנו"ב הנ"ל דלא מיירי הך דשבת רק להצלה ובכל מילי הוי בי' גוף קדושה לעולם ועכ"פ לשיטת הראב"ד דחזינן דהרשב"א ס"ל להך שיטה זו דאי אזיל הכתב אזיל קדושתו כנ"ל א"כ מוכח דס"ל כשיטת הרמב"ן הנ"ל במלחמות בסוכה כנ"ל וע"כ מותר לשנותה לחול וניחא קושיא הנ"ל וראיתי במשכנות יעקב באו"ח סי' מ"ה שהקשה מסוגיא זו על השיטה דס"ל דבעי כוונה לכתיבת ס"ת א"כ מפני מה אמרו בהך דנדרים (דף י"ד) דדעתו על האזכרות דוקא יעו"ש: ומצאתי שהרשב"א הקשה כן בסוגיא הנ"ל ותירץ זה:. והדברים ארוכין ומחמת שהמוכ"ז נחוץ לדרכו ע"כ קצרתי: סימן טו בקונטרס הלז יבואר אי שבת הותרה בק"צ או דחוי'

ביאור במה שכתבתי בספרי באר יצחק סי' י"ד ענף ג' להקשות בקרבנות צבור דדחי שבת הא כיון דקרבנות שבת לא הותרה רק דחוי' שבת אצל קרבנות א"כ אמאי לא ישחוט ע"י שנים כדי להקל האיסור: והארכתי שם בכ"ז: ענף א

א) ולכאורה יש לתמוה ע"ז דהא ביומא (דף מ"ו ע"ב) אי' שבת דהותרה בציבור סופו נמי דחי טומאה דדחויי' היא בציבור כו', א"כ מבואר להדיא דשבת הותרה בציבור א"כ נסתר כל מש"כ וע"ז באתי לברר בעז"ה כי שפיר כתבתי והוא כי אף לפי מה דמוכח מסוגיא דיומא הנ"ל דשבת הותרה בציבור מ"מ שפיר כתבתי להקשות כן דהא מבואר ביומא (דף ו') בתוס' ד"ה א' רב תחליפא וכו' שכתבו התוס' לחלק דטומאה הותרה בציבור אין זה אלא בקרבן ציבור גמור אבל פסח נהי דכיון דאתי בכנופיא חשוב כקרבן ציבור ודוחה שבת וטומאה מ"מ כיון דלאו כל ישראל מייתי חד פסח בשותפות מהדרינן אטהורים אף למ"ד טומאה הותרה בציבור וכן משמע לקמן באילו של אהרן כו' עכ"ל התוס'. א"כ חזינן להדיא דאף למ"ד טומאה הותרה בציבור מ"מ בפסח וכה"ג לא הותרה כיון דלאו קרבן ציבור גמור הוי ומהדרינן אטהורים. א"כ ה"ה גבי שבת אף דנימא דהותרה בציבור מ"מ פסח כיון דלאו קרבן ציבור גמור הוי לא הותרה רק דחויי' כמו למ"ד טומאה הותרה בציבור דמ"מ בפסח אינו רק דחויי' וכמש"כ התוס' בזה"ל פסח נהי דאתי בכנופיא חשוב כקרבן ציבור ודוחה שבת וטומאה מ"מ כיון כו' אלמא דגם לדחות שבת אינו חשוב כקרבן ציבור גמור אלא כקרבן ציבור ומה"ט אמרו שם בזבחים (דף ל"ב) גבי טומאה דחויי' די"ל להא אדחאי ולהא לא אדחאי וכמש"כ התוס' שם. ע"כ שפיר הקשיתי על