עין יצחק חלק א תז

והא דאיתא בב"מ (צ"ה) גבי שאילה בבעלים דעיקר הפטור תלוי רק בשעת שאלה ונראה דזה גם אליבא דמ"ד דשואל משעת אונסין משתעבד ולפ"ז יש לכאו' לומר גם כאן אליבא דר"א דאזיל בתר מעיקרא אף דהחיוב אינו חל אז. אבל באמת התם הוי זה גזה"כ וז"פ

ח) ולענ"ד יש לפרש דבזה פליגי ר"א ור"י הנה הקצה"ח בסי' שמ"א ס"ק ג' כתב ומביא דברי הריטב"א דמ"ד דנכסי שומר משעת משיכה משתעבדי. הכונה דאינו משתעבד לגמרי משעת שאלה אלא בתנאי שאם תאנס אח"כ יהיה מחויב למפרע ומתרץ בזה את דברי הרמב"ם דלכן פסק בטבח בשבת שפטור אף דנכסי שומר משעת משיכה נשתעבדו כיון דטבח בתורת גניבה הרי כלתה. שאלתו וחיוב חדש ופנים חדשים באו לכאן ולא נוכל לומר דלמפרע משעת שאלה נתחייב בגניבה זו. והרי בתורת שאלה בא לידו ובשעת טביחה רמי עליו הך חיובא דגניבה ולא משעת שאלה ומביא זה בשם השמ"ק. וי"ל דפליגי כאן ר"א ור"י בזה דר"א סבר דמה שמתחייב הבעל בפדיון אשתו מתחייב תיכף בלי שום תנאי ורק זמ"פ בא בעת שנשבית ומקודם אין לו מקום לצאת ידי חובתו שקיבל עליו ולכן אזל בתר מעיקרא ואף שהדירה קודם שנשבית מ"מ נשאר חיובו שקיבל עליו בעת כתיבת התנאי כתובה ואותבינך לאנתו. ולכן לא איכפת לו מה שבסוף נשתנה החיוב מהבעל דנפקע ממנו כל החיובים ולא נשאר עליו רק החיוב לגרשה ולשלם כתובתה ולא יותר דכיון שבשעת הנשואין נתחייב לא יכול אח"כ למיפטר בכל אופן שבעולם וכמו שכתבו התוס' (בד' נ"ב ע"ב) ד"ה הרי גיטה וכתובתה כו' דאינו רשאי לומר תקבל את גיטה ותפדה את עצמה לפי שלא קיבלה תשלום מפירות שאכל עד עכשיו היינו משום אכילת פירות רמי עליו חיוב מעת הנשואין לפדותה בכל עת שתהיה שבויה ואין שום דבר בעולם יכול לפוטרו מחוב זה אשר נתחייב מעת הנשואין בלי שום תנאי והשבי' היא רק זמ"פ לחוב הזה אבל ר"י דאזל בתר לבסוף סבר דאף דעיקר החיוב בא בעת הנשואין אבל בפועל אינו בא רק בשעה שנשבית והוי זה כמו תנאי דבעת שנשבית יהיה מחויב למפרע לפדותה. ודמי להא דשומר דמשעת משיכה נתחייב בתנאי דאם יארע אונס יהיה מחויב למפרע וא"כ בהדירה ונפקע ממנו כל החיובין שיש לה עליו קודם חלות החיוב עפ"י התנאי אינו מחויב לפדותה ודמי לטבח בשבת דפטור דמשום שחיוב חדש בא עליו קודם קיום התנאי אשר גם כאן בא חיוב חדש עליו רק לגרשה וליתן לה כתובתה ונפטר מיתר החיובים המוטלים עליו לקיים ובעת חלות התנאי מחיוב הבעל נשתנה הדבר לגמרי ואף דמחיוב פדיונה אינו יכול למיפטר בהשלשת גט וכתובה בכ"ז ס"ל לר"י דקודם קיום התנאי היינו קודם שנשבית יכול לבטל את חיובו היינו במה שמדירה עשה שהתנאי שלו לא יתקיים לעולם מצדו דקודם שנשבית יהיה עליו חיוב חדש לגרשה ולשלם לה כתובתה ולא יותר ובעת שתהיה שבויה יהיה עליו חיוב חדש בפנים חדשים וכן היא לא תוכל לקיים את החיוב המוטל עליה מלהנשא לו או להדר למדינתו וממילא פטור מפדיונה וכוונת הגמ' דר"י אזיל בתר בסוף היינו דמשום שני טעמים מיפטר הבעל מפדיונה. דע"י הנדר נשתנה חיובו דאינו חייב רק לגרשה ולשלם לה הכתובה ולא נשאר עליו חיוב פדיונה וכן שהיא אינה יכולה לקיים בעת הפדיון התנאים המוטלים עליה להיות לו לאשה ובא"כ להדר למדינתה

ט) ולפי דברי אלה י"ל דלכן פסק הרמב"ם בטבח בשבת דפטור מתשלומין משום דפסק בפי"ד מה"א ה' כ"א כר"י במדיר את אשתו דפטור מפדיונה דמשום שהחיוב בא על תנאי כמו שפרשתי למעלה וא"כ י"ל דיפרש גם להא דאמרו דנכסי שומר משעת משיכה נשתעבדו דזה הוא על תנאי וכמש"כ הריטב"א המובא למעלה. ולכן שפיר פסק בטבח בשבת דפטור דאף דנכסי שומר מעת משיכה נשתעבדו אבל בטבח נשתנה החיוב קודם חלות התנאי ולא נתקיים התנאי אבל הגמ' בכתובות (ל"ד) דאמרו שם דמאן דמתני ארישא כש"כ אסיפא ופליגי דר"פ קאי התם אליבא דרבא והגמ' בכתובות (נ"ב) רצה לאוקמי דגם רבא, יסבור כר"א דאזל בתר מעיקרא ולדידיה מוכרחין אנחנו לומר דמה שנכסי שומר משתעבד משעת משיכה זה לא הוי בתורת תנאי כמו דאזל כאן בתר מעיקרא: ולכן שפיר אמרו דרבא פליג על ר"פ ואם סבר דמשעת משיכה אתחייב יהיה מחויב גם בטבחוהו משום דאין החיוב על תנאי ובכל אופן אתחייב משעת שאלה אבל הרמב"ם שפיר פסק בטבח בשבת דפטור כיון דטבחוהו לא נתקיים התנאי וכמ"ש השמ"ק המובא למעלה אמנם לפי מה שהבאתי למעלה בשם הפ"י כתובות (פ"א) דלרבא חיוב הכתובה על תנאי וכמו שאביא להלן את דברי התוס' והרא"ש פ' אע"פ דחיוב הכתובה דמי לחיוב השומרין וא"כ אף אם ס"ל דשואל משעת שאלה אתחייב סביר דחיובו על תנאי כמש"כ הריטב"א ובכ"ז אמרה הגמרא דמאן דמתני ארישא פליגי דר"פ א"כ לא זכיתי להבין את דברי השמ"ק המובא בקצה"ח סי' הנ"ל דמחלק בין מתה מאיליה לטבחוהו: הא הגמ' מדמי להדדי ואינה מחלק כלל ביניהם אף אליבא דרבא דסבר דנכסי שומר משעת משיכה משעבדי בתנאי דאם יארע האונס יהיה מחויב למפרע אשר בזה היה לפטור בטבחוה משום דחיוב חדש בא קודם קיום התנאי לפי דברי השמ"ק וצ"ע

י) [א] ויש להעיר בדברי המח"א בהלכות שומרים הלכה כ"א מה שחקר אם המעשה משתנה בשומרים בחליפות דברים והקשה על דברי המרדכי המובא בח"מ סס"י ק"כ מהא דאיבעי לן בפ' השואל שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים כו' דנראה מהתם דהמעשה משתנה בחליפות דברים ולענ"ד אי נימא דנכסי שומר משעת פשיעה משתעבד בודאי יכול לשנות את חיובו היינו מלפוטרו משואל הא החיוב לא בא עליו כלל ולא נתחייב מאומה ולא דמי לדברי המרדכי שמיירי בלוה דהחיוב בא עליו תיכף ואף למ"ד דנכסי שומר משתעבד משעת משיכה לפי דברי הריטב"א הנ"ל דחיובו הוא על תנאי דאם יאנס יהיה מחויב למפרע י"ל ג"כ דשפיר משתנה כאן בחליפות דברים עפ"י שיטת הראשונים בר"ן ס"פ מי שאחזו דתנאי דמעכשיו יכולין שניהם לבטל המעשה קודם קיום התנאי ולכן שפיר יכול לשנות חיובו משואל לשוכר דמבטלין מרצון שניהם את המעשה היינו החיוב משואל ולא דמי להמעשה דמרדכי דהתם החיוב בא תיכף בעת שלוה המעות ונתחייב מעת ההלואה בלי שום תנאי ובחליפות דברים אין לבטל את הנעשה כבר

[ב] אך י"ל דלגבי שואל דמתחייב באונסין מקרי זה תנאי המתקיים בע"כ ובזה כתב הר"ן דלכו"ע אינו יכול לבטל המעשה גם מדעת שניהם ולכן שפיר הקשה המח"א מהא דב"מ על דברי המרדכי ויש לעיין במה שכתב שם המח"א דפוטר אותו מחיוב השמירה ולא מחיוב התשלומין ובזה לא שייך דברי ואין כאן המקום להאריך בזה

[ג] ונחזור לענינינו דלפי דס"ל לר"א בכתובות (נ"ב) דאזלינן בפדיון בתר מעיקרא נראה דחיוב הכתובה חל עליו תיכף בלא תנאי והרמב"ם דפסק כר"י ס"ל ג"כ כמותו בזה דהחיוב הוא על תנאי וכמש"כ הריטב"א בשומר ויש לעיין בהפלאה סימן ע"ח ס"ק ה' מש"כ בספק זינתה ברצון דחייב בפדיונה משום א"י אם פרעתי דנתחייב מעת הנשואין בפרקונה ולפי מה שכתבתי דהחיוב בעת הנשואין הי' רק על תנאי אין לדון בזה לא"י אם פרעתי וכמו שאביא