עין יצחק חלק א תה

זקפתה עליו במלוה כתובתה משמטת משום דזקיפה הוי פרעון גמור ואחרי שהאשה בטוחה בכתובתה ממה שתוכל לגבות תמיד מהבית בודאי מותר להאפוטרופוס להניח המעות בידי הבעל אשר יזקיף עליו במלוה על בטחונות מהבית. ולא גרע מגברא דמשפי נכסי ומהימן כפי המבואר בב"מ (ע') ובח"מ ר"צ סעי' ח' ואין משכון בטוח בעולם מהבית הממושכן עפ"י חוקי המדינה וביותר יש לדון בזה דודאי ניחא להאשה שלא יכופו קרוביה את בעלה למכור הבית ולהרוס מעמדו עי"ז ולא יהיה לו במה לפרנס את בניו שיש לו ממנה וגם בשוטה אמרינן בכתובות (מ"ח) דבודאי ניחא לו שיזונו בניו ובנותיו משלו. ויש לעיין מש"כ בזה הקצה"ח בסי' שנ"ח והסברא פשוטה דודאי ניחא לו שיזונו בניו ובנותיו משלו וראיתי מש"כ בזה בשו"ת מהרי"ם מבריסק בפשיטות דבודאי ניחא להאשה דהבעל יפרנס את בניו וכל אשה מרחמת על צאצאיה כמו שכתוב התשכח אשה עולה וגו' ולכן בודאי יכולין קרובי האשה להניח דמי הכתובה בידי הבעל ולזקוף עליו במלוה באופן היותר בטוח

ב) [א] אך יש מקום בנ"ד לחוש ולדון דלא מיחשב זה לפרעון הנה כל פרעון אשר יהיה נפטר הלוה או הבעל מחיובם בודאי בעינן שיזכה המלוה או האשה את כסף הפרעון מצד הדין וכדאיתא בח"מ סי' ק"כ דאין הלוה נפטר מחובו רק עד שיגיע דמי הפרעון לרשות המלוה או ליד שלוחו ומה שנפטר בזרק לו קרוב להמלוה אף חוץ לד"א ושיכול המלוה לשמרו זה דוקא באמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין והר"ן בגיטין (ע"ח) כתב דכמו שחז"ל תקנו לד"א שיהיה כרשותו כן תקנו שכל מקום המשתמר יהיה כרשותו. והרשב"א שם כתב בשם הירושלמי דכיון דאמר לו זרוק לי היתה כונתו שיזרוק דוקא לרשותו היינו במה שיהיה המעות קרוב לו יהיה זה כרשותו

[ב] וכן נראה מהא דב"מ (ע"א ע"ב) דאם אין שליחות לנכרי לא מפטר הלוה במה שפורע החוב לשלוחו של המלוה הנכרי משום דלא מקרי פרעון רק דוקא בבא ליד המלוה או ליד שלוחו דמועיל מדין תורה אבל במקום דלא נקנה מעות הפרעון להמלוה לא מיחשב זה פרעון אף היכא דנתן עפ"י צווי המלוה ורק באומר לו מפורש שפוטר אותו מהחוב אז נפטר הלוה אף היכא דזורק הכסף במקום שאינו משתמר

ג) [א] ולפ"ז הנני מסופק אם מקרי פרעון מה שהאשה קודמת להבע"ח של הבעל עפ"י דיניהם. מהא דכתב הרמ"א בח"מ סי' צ"ז סעי' כ"ד דאף שבדיניהם מגבין להאשה נדוניתה תחילה אבל בדינינו הדין עם המלוה ומחויבת להחזיר לו מה שגבתה בדיניהם משום דכתובה ונדוניא לא ניתנו לגבות מחיים ובמה שמשליש הבעל את הגט לא מקרי זה גירושין לענין גביית כתובה כמו שנראה באהע"ז סי' קמ"א סעי' ח' ובסי' צ' סעיף ה' וביותר נראה מדברי הח"מ סי' קי"ט ס"ק י"ב דרק מחמת תקנה מחויב להשליש הגט והכתובה שיהיה מוכן אם תשתפה אבל לא מצד הדין ובודאי עפ"י דינינו הבע"ח קודמין להכתובה שהם נוטלין מצד דין תורה והיא רק משום תקנה וכבר האריך כא"א הגאון נ"י בספרו באר יצחק חלק יו"ד סי' י"ט ובנחל יצחק סי' פ"ו אות א' ענף ד' דדאוריתא יש דין קדימה לדרבנן. ומה גם דלהבע"ח יש שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסי על הלוה. ולהאשה אין כעת שום שיעבוד על הבעל רק מצד התקנה ואף לדברי הש"ך ח"מ סי' ע"ג ס"ק י"א דהשיעבוד ומצות פריעת בע"ח חל על הלוה אף קודם שבא זמן הפרעון ולכן אם נשבע שלא לפרוע נשבע זה לבטל את המצוה הנה בכתובה דיש ספק שמא לא יתחייב הבעל כלל שמא תמות קודם בודאי לא יכול ספק חיוב לדחות לודאי חיוב

[ב] ולענ"ד אם ילך האפוטרופוס לב"ד עם הבע"ח של הבעל בודאי היה הדין שמחויב לוותר הבפחונות שיש להאשה על הבית נגדם כפי המבואר בסי' צ"ז סעיף הנ"ל ולפ"ז הבטחונות שיש להאשה בדיניהם לא מקרי זה פרעון דבדינינו ההיפך שאין לה כלום נגד הבע"ח ובמה שהשליש שט"ח וזקף עליו במלוה פרעון הכתובה לא נוכל למיחשב זה לפרעון כיון דידעינן אשר הוא איננו בטוח כלל כעת ועיקר הפרעון הוא הבטחונות רק מה שיש להאשה על פי דיניהם דין קדימה על הבית נגד הבע"ח. אבל כיון דמצד הדין אינה יכולה לזכות בזה והוי כמו דלא נתן לה כלל כעת. ובלתי אפשר להתיר לו במקום שאין לו להשליש הכתובה או לתת בטחונות שיהיה מועיל עפ"י דינינו ודיניהם. וגם אין ידו משגת לקנות הכתובה בטו"ה כעצת הצ"צ סי' ס"ז

ד) [א] ואולי יש לומר דאין להאפוטרופוס לחוש מה שתזכה האשה בהבטחונות שלא כדין. וכמו דאיתא בח"מ סי' ר"צ סעי' י"ב דאין האפוטרופוס יכול לחוב להיתומים ולחייבם בדין אבל לדעתי זה דוקא במקום שיש טו"ת בין היתומים ובין התובע מהם אבל במקום שידוע שהדבר גזל בידם ואין ע"ז שום טו"ת בודאי מחויב האפוטרופוס להפרישם מאיסור וכמו שתורם תו"מ להאכילם כדי שלא יכשלו באיסור טבל וכמו שאמרו בערכין (כ"ג) יתמי דאכלי לאו דידהו כו' וגם בשוטה העלו גדולי האחרונים דאין להאכילם דבר האיסור וכמו דאי' בסוטה (כ"ה) דגם שוטה מסכים על דעת ב"ד וכן נראה מכתובות (מ"ח) ולפי דברי הקצה"ח סי' שנ"ח הוא משום ניחותא דמצוה ובח"מ סי' ר"צ סעי' ט"ו פסק המחבר דאפוטרופוס פוסק צדקה מנכסי שוטה דודאי ניחא לו במצוה ולפי"ז מחוייב האפוטרופוס לעשות הכל לטובת האשה רק מה שיהי' כדינינו אבל אין לבקש טובתה מה שיהיה נגד הדין ולהכשילה באיסור גזל

[ב] וגם אם הב"ד יודעין שהאפוטרופוס לא יענה לדין ולא ירצה לדון את הבע"ח בד"י ג"כ לא יוכלו להתיר את הבעל וליחשב לפרעון הכתובה מה שעשו שלא כדין דכיון שבדינינו לא זכתה האשה או האפוטרופוס בלתי אפשר למיחשב זה לפרעון כמש"ל דלא מיפטר הלוה מפרעון במקום דלא בא לרשות המלוה עפ"י דין

[ג] והא דקיימ"ל דהלוה בעצמו יכול להתפיס לאחד מהבע"ח שלו וכן קיימ"ל דהאפוטרופוס מיחשב כהבעלים בעצמם כדאי' בח"מ סי' ק"ה זה דוקא בשאר חוב אבל לא בכתובה דלא ניתנה לגבות מחיים ולא נתחייב הבעל כלל והא דמחוייב להשליש את הכתובה מצד התקנה זה רק למען שתהיה מוכן באם שתשתפה. אבל אין עליו שום חיוב לסלק כעת הכתובה כמ"ש הבית מאיר סי' א' דאולי לא יהיה לו במה לשלם בעת שתשתפה לכן צריך כעת להשליש והאו"ת כתב באורים סי' צ"ז ס"ק ס"ד דאף במקום שצועקת דלא יהיה לה ממה לגבות הכתובה בעת זמן הגבי' מ"מ אין משגיחין בכך ונותנין להבע"ח ולא איכפת לן במה שלא יהיה להאשה בעת גביית הכתובה ממה לגבות וא"כ דמצד הדין אין חיוב כלל על הבעל לשלם כעת הכתובה ורק שאין הב"ד יכולין להתירו בלי פרעון הכתובה בוודאי הבע"ח קודמין להאשה

[ד] ואולי יש לומר דהאפוטרופוס יכול לתפוס הנדוניא על חיוב המזונות וכמ"ש הסמ"ע והש"ך בסי'. הנ"ל דמהני תפיסת האשה אף על מזונות דלהבא אבל לפי מסקנת הש"ך דלא נהגו כותי' דהב"ח בזה. וביותר הא כאן לא תפס האפוטרופוס מאומה ורק שיעבוד בעלמא יש להאשה על הבית ובוודאי לא יכול לכתחילה לתפוס על מזונות כמ"ש הש"ך סעי' הנ"ל ואפשר י"ל