עין יצחק חלק א תד

בנ"ד ולהתירה להנשא להחתן הכהן אבל אדע אנכי את מך ערכי ולא מלאני לבי לעשות מעשה בלי הסכם הדר"ג וכעל יורה ומלקוש איחל למי בארו אשר ממנו ישקו לרויה כל בית ישראל ודברי קדשו יהיה לי לתורה להוריני דעת ותבונה

מב) ועתה אדבר קצת באיסור מעוברת ומינקת חבירו אם להתירה להנשא בימי עבורה עוד טרם שתלד הולד הב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ג כתב בפשיטות דבאם הוא והיא מודים שממנו נתעברה אין חוששין שמא זינתה גם עם אחר ומותרת להנשא אליו גם בימי עבורה וכן כתב הנוב"י מהד"ת ססי' כ"ח דלהמתנת כ"ד חודש כבר פשט המנהג להתיר ולא לחוש שמא זינתה עם אחרים וכן האריך הרבה הפ"ת סי' י"ג ס"ק י"ח והביא הרבה שו"ת מגדולי האחרונים המדברים בזה וכמעט כלם מתירים והגאון מליסא בספרו קהלת יעקב סי' ו' סעי' י"ז כתב ג"כ בפשיטות דלענין מעוברת חבירו באם שהוא מודה מותר לכתחילה לישאנה בימי עבורה ולא לחוש שמא זנתה עם אחר

מג) אבל בנ"ד יש מקום להחמיר ולאסור הנשואין בימי עבורה ובתוך כ"ד חודש דימי הנקת הולד מטעם אשר אפרש אחרי כי שניהם אומרים מפורש שלא בא עליה כדרך כל הארץ ואנו דנים דלא להאמינם ע"ז. מטעם דלא מוקים אינש אנפשיה או משום שהודו ששכבו יחד כדרך המנאפים לזאת אנו מחזיקים שממנו נתעברה. ולא הוי אמירתה חד"א מטעם שהיא אומרת מפורש שלא נבעלה לשום פסול בעולם וגם הוא לא השוה עליו חד"א באמירתו יען כי אינו אומר עליה שזינתה עם איזה פסול כמש"כ הח"ס המובא לעיל אבל לענין מעוברת חבירו השוו שניהם עליהם חד"א וביחוד החתן באמירתו שלא בא עליה כדרך כל הארץ ומבואר באהע"ז סי' קס"ג וס"ח ובכתובות ט' גבי טענת בתולים ביהודה דבאומר מפורש שלא בא עליה שוי אנפשיה חד"א ואסורה עליו גם במקום החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי

מד) אבל לדעתי יש לנו לדון דלא יהא חד"א באמירתם גם לענין מעוברת חבירו מהא שכתב הנוב"י במה"ק סי' י"ג וסי' י"ח והובא בקצרה במהד"ת סי' ל"ג: דגם אם הוא בעצמו בספק אם הולד ממנו או מאחר שאין בזה חשש איסור מעוברת ומינקת חבירו דגם על ספק בנו הוא חייס וליכא טעמא דדחסא. וא"כ בנ"ד שהחתן אינו אומר שידוע אליו בבירור שהולד אינו ממנו ורק הוא מסופק אם יכולה אשה להתעבר באופן כזה. לא הוי אמירתו זאת חד"א ועתה כשאנו מתירין אותו לישאנה הוא רואה שמוחזק הדבר בעינינו שמעוברת היא ממנו ואין אנו חוששין לשמא זינתה עם אחר א"כ בעת הנשואין יחשב גם הוא לדבר ברור שהולד הוא ממנו א"כ בודאי חייס עליו כאב על בנו ודאי: ומותרת להנשא אליו גם בימי עבורה וגם לדעתי באיסור מעוברת ומינקת חבירו שהוא מדרבנן יכולים אנחנו לסמוך על התשב"ץ חלק ג' סימן רס"ג המובא למעלה ואם הוא סומך ע"ז באיסור דאורייתא להתיר יבמה לשוק יכולים אנחנו לסמוך עליו באיסורא דרבנן כמו מעוברת ומינקת חבירו

מה) וגם בעיני פשוט כי הגדתו לב"ד שמסופק הוא אם יכולה אשה להתעבר באופן זה ובא לשמוע ממנו דעת חכמים עפ"י דיני התורה אם באפשירות הדבר הזה אז גם הוא מאמין כי לא זינתה עם אחר ומעוברת היא ממנו והוי כמו אחד דבא לשאול שאלות חכם ואינו יודע הדין אם מותר לו הדבר או אסור לו ולא שוי' אנפשיה חד"א אם טעה בהדין והטריף את הדבר מחסרון ידיעתו ויש לצרף גם דעת גדולי הפוסקים המקילים בזונה באיסור מעוברת ומינקת חבירו. ולענ"ד יש להתיר להם החתונה גם טרם שתלד. וגם להתיר להם להיות עמה אחרי החתונה כאיש את אשתו כי אם נחמיר כדעת הח"ס סי' י"ח להפריש אותם אחר החופה עד שתלד יש לנו חשש גדול שהחתן לא יתרצה לזה וירחיק נדוד ותשאר שכולה וגלמודה לעולם והוריה דלים ועניים אשר אין ידם מחזקת להחזיקה בביתם ומי יודע מה יולד מזה ומה יהיה גורל הילד כידוע בענינים כאלה וכמה נפשות תלוים בזה לזאת כחה דהיתירא עדיפא אבל חלילה לי לסמוך על דעתי הקלושה ודברי קדשו יורני גם בזה ומה יהיה משפט הילד לכשיולד אם להחזיקו לבנו גמור לכל דבר או לא ויש לי הרבה לדון בדברי גדולי האחרונים שהאריכו בזה אמנם נחיצת הענין בל יתנני להאריך ולעיין היטב ג"כ לא עלתה בידי. לזאת מנעתי עצמי מזה כעת ואחרי אשמע דעת קדשו ומשפטו על החתן והכלה אז אבוא אי"ה בדברי לדון לפניו בקרקע כתלמיד לפני רבו באשר נוגע להילד ועוד חזון למועד. לתשובת כ"א אחכה בהחוזר בו"ת השותה בצמא את דברי קדשו צבי הירש

ולעיל בספרי עין יצחק ח' אה"ע מבואר קוטב השאלה דנא ומה שהשבתי ע"ז לדינא: סימן עח ב"ד מיטויא יום א' כ"ג שבט תרח"ם. כבוד א"א מו"ר הגאון נ"י

שאלה להלכה ולמעשה בדבר הנהוג להתיר להבעל להשליש גט לאשתו שיצאה מדעתה ולישא אחרת והצריכו שישליש גם כסף כתובתה כמבואר באהע"ז סימן א' וסימן קי"ט אם מחויב הוא מן הדין נשלם לאשתו החולה את כתובתה כמו שהי' מגרשה בגט גמור כיון שע"י מה שנושא אשה אחרת גורם לאשתו הראשונה שלא תשאר תחתיו ובא אז החיוב מפרעון כתובתה או דלמא כל זמן דלא נתגרשה ממנו בגט גמור ואגידא בו אינו מחויב מן הדין לשלם לה את כתובתה ורק מצד תקנה משליש הוא את דמי כתובתה. והנ"מ לענין דין קדימה אם יש להבעל בע"ח מאוחרין. דאם מחויב הוא לשלם את כתובתה מן הדין אז האשה קודמת להבע"ח של הבעל אבל אם החיוב רק מצד תקנה אז הדין קדימה להבע"ח. ושמתי עיוני בדין זה כי הדבר נוגע להלכה במעשה אשר באה לידי כעת כמו שיראה כ"א פרטי הדבר מהמכתבים אשר בידי המוכ"ז וכן אבאר ב"ה עוד הרבה פרטים הנוגעים להלכה ולמעשה כמו שיראה הקורא בתוך תשובתי מזה החלי ב"ד ומכא"א הגאון נ"י אבקש להזדקק לדבר זה ומצוה רבה להתיר להבעל מכבלי העיגון כמו שישמע מהמוכ"ז נחיצות הענין לכל פרטיו

הנה אם היה הבעל משליש דמי הכתובה במזומנים לא היה שום עיכוב מצד הדין להתירו כמבואר באהע"ז סי' הנ"ל וכפי הנהוג מגאוני קשישאי עמודי ההוראה אבל אחרי כי אין בידו להשליש דמי הכתובה במזומנים לכן חל עלינו חובת הביאור אם יש להתירו גם באופן זה

א) הנה במה שזיקף עליו דמי הכתובה במלוה וממשכן את ביתו לבטחונות לכאורה מיחשב זה לפרעון גמור וכמו שכתב הרשב"א ומובא בהגהות רמ"א באהע"ז סי' צ"ו סעיף א' שכל זקיפה כפרעון דמי וכמש"כ שם הח"מ ס"ק ה' שאף שלא פרע כלום ובודאי לאו דוקא זקיפה מהיורשין מיחשב לפרעון וגם מהבעל בעצמו בגרושה מיחשב זקיפה לפרעון. וכן נראה מדברי הב"ש שם ס"ק ה' מה שהביא מסי' נ"ג. וכדקיי"ל בח"מ סי' ס"ז סעיף י"ז דאם