עין יצחק חלק א תב

דטוענת שלא נבעלה לפסול מהא שכתבו גדולי האחרונים לתרץ בהא שמחמת החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וכדומה מוציאין ממון ורובה דעדיף מחזקה אינו מועיל להוציא ממון משום דחזקה הבאה מכח סברא הוי כמו אנן סהדי והוי כמו עדים להוציא ממון וא"כ גבי יוחסין שאמרו מפורש (בדף י"ג) במשנה הרי זה בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה ואין לנו ראיה אלימתא מהא דלא מוקים אינש אנפשיה דהוי כמו עדים ומה גם לדברי הב"ש ס"ק ל"א דבתרי רובה מותרת גם לכתחילה בלי טענת ברי שלה דבודאי מועלת החזקה דלא מוקים אינש גם בשותקת והא דלא טענה מפורש שבא עליה כדרך כל הארץ הבאתי למעלה בשם הראשונים גבי מוכ"ע דניחא לה לומר שבתולה שלמה היא וכן מה שהבאתי דברי השמ"ק דביהודה מהימנא גם בדלא טענה מפורש שבא עליה דמפני הבושה לא אמרה כן ומה שהחתן אומר שלא בא עליה כדרך כל הארץ כבר כתבתי למעלה שאינו משוי בזה חד"א עליו. כיון שאינו אומר שחשודה בעיניו שזנתה עם פסול וגם יש לפלפל בזה בדברי הראשונים בכתובות י' דמחלק שם הגמ' בין בחור לנשוי. דכמה מהם סוברים דבחור אינו מהימן גם לאוסרה עליו משום דאינו בקי ולא משוי עליו חד"א וכמו כן בדברי רש"י בהא שביהודה אינו נאמן משום שמא בא עליה ושכח או הערה בה מתוך חיבה ולא ידע שש"ב. ובנ"ד אף שנתעברה דקשה לומר דשכח או הערה בה ולא ידע הא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה וכמו כן אינה יכולה להתעבר אם הערה בה בלבד ובודאי בא עליה ביאה גמורה איזה פעמים אשר קשה מאד לתלות בשכחה. מ"מ כיון דמודה ששכב עליה ועשה בה מעשה חדודין יכול להיות כי בא עליה איזה פעמים ב"ג ומתוך חיבתה לא ידע או שכח

כט) וביותר יש לנו לומר דלכן אינו אומר מפורש שבא עליה כדרך כל הארץ משום דירא שמא יבוטל השידוך ע"י שהרתה ממנו לזנונים קודם נשואיה ויתחייב בהודאתו בטיפול הולד ואף כי גם עתה מחויב הוא מטעם החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה שמועלת להוציא ממון הא לאו כולה עלמא דינא גמירי ואולי בנ"ד אף אם היה מודה בפירוש שבא עליה ב"ג היה פטור לטפל בהולד כיון שהיא אומרת אשר לא בא עליה כדרך כל הארץ והוי כתרי הודאה דסתרי אהדדי דאיננו מתחייב בהודאתו להוציא ממון ואולי כיון שהדבר נוגע להולד אינה מועלת הודאת האם לפטור את האב מהודאתו ויש לעיין בזה ולכן לא הודה מפורש שבא עליה כדרך כל הארץ. אבל בעינינו דבר ברור שבא עליה בודאי

ל) וגם נראה לי בנ"ד להחזיק שבודאי בא עליה מטעמא אחריתא דעדיפא מחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה דכיון דהודו שניהם ששכבו כמה פעמים לאין מספר במטה אחת ובא עליה דרך אברים הוי כאנן סהדי דודאי בא עליה ב"ג כמבואר באהע"ז סי' י"א גבי עדי כיעור: ומי יוכל להאמין באש בנעורת שלא יבעיר ואם ראו עדים בחייבי מיתות בזמן הסנהדרין כמבואר במכות (ז') היו מחייבין אותו באופן כזה ומיחשב זה כראיית עדים מכל אלה נחשב בעיני נ"ד כמו שהודו שניהם שממנו נתעברה

לא) ועתה עלינו לבאר אם הכשר מודה שממנו נתעברה אם מותרת להנשא לו דהגאון מליסא ז"ל בספרו קהלת יעקב סי' ו' העלה דגם ברוב פסולים וכשר מודה לדבריה שבא עליה מותרת להנשא לכהן. ומביא ראיה מהא דאמרו במשנה שם שתביא ראיה לדבריה וכן כתוב בספר הפלאה והגרע"א בתשובה סי' פ"ה כתב ג"כ כזה והדגול מרבבה סי' ו' העלה והעיר על הב"ש שם ס"ק ל"א דבשניהם מודים דגם בדליכא רוב כשרים מותרת לכתחילה להנשא לכהן. והנוב"י מהד"ת סי' כ"ח העלה להלכה דגם בדליכא רובא מותרת להנשא לכהן בהודה שבא עליה ולא חיישינן שמא זנתה גם עם אחר ומחלק מהא שהחמיר הרמב"ם גבי יבום וכן הברית אברהם בחאהע"ז בסי' י"ב י"ג י"ד ט"ו העלה להלכה להקל בשניהם מודים גם בדליכא רובא כשרים וכל הגדולים האלה האריכו בהחשש שחידש ספר הפלאה לשמא עיניו נתן בה דתהיה אסורא להנשא לאותו האיש שמודה לדבריה כמו גבי שבויה והג' רע"א סי' פ"ה והקהלת יעקב סי' הנ"ל העלו להקל ואינם חוששין לשמא עיניו נתן בה והברית אברהם סי' ט"ו כתב ג"כ להקל בשכונה ישראל ואין שם פסולי קורבה ואין לחוש שמא עיניו נתן בה

לב) ובנ"ד בודאי אינו שייך החשש משמא עיניו נתן בה דכיון דאביה ואמה העידו שהיו ישנים תמיד במטה אחת והנוב"י בסי' הנ"ל כתב דבזה אין אנו צריכין שיעידו כשרים וכיון שלעדות זו גם אשה כשרה להעיד לכן גם קרוב מהימן וכן הגרע"א בתשו' סי' פ"ה כתב דזה לא הוי דבר שבערוה ולכן עד אחד מהימן בזה אמנם בהשמטות העיר דחללה לכהן מקרי דבר ערוה וכן הח"ס אהע"ז ח"א סי' כ"ב הטיל ספק בנאמנות האבות אבל העלה להלכה דע"י הטלת חרם עליהם שיגידו האמת המה נאמנים ומפני הגדת הורי המשודכת בנ"ד שהיו ישנים תמיד במטה אחת אין אנו צריכים לפלפל בדברי הברית אברהם שהאריך בסי' הנ"ל בהא דאין אדם משים עצמו רשע דכיון שלבד הודאתו אנו יודעין רשעו מפי הורי המשודכת ואין לנו לפסול עדותן מטעם שהם נוגעין בדבר ויפסידו אם תאסר בתם להנשא להחתן הא באיסורין במקום שלא איתחזק איסורא גם נוגע מהימן כמבואר ביו"ד סי' קי"ט וברא"ש גיטין פרק הניזקין דלא גרע מבעל דבר בעצמו וכן אין לפסול עדותן על מה שעברו על לאו דלא תתן את בתך להזנותה ועל שהיו עוקבים אחר הניאוף הא המה אומרים כי מתחילה מיחו בידם וצעקו על זה אך לא שמעו לקולם ואז שמו מחסום לפיהם משום כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ויש להעיר בזה מהא שמביא המג"א בסי' תר"ח ס"ק ג' בשם הס"ח דבמקום הפסד אינו מחויב איש להוכיח את חבירו וזולת כל אלה לא הוי זה לאו שיש בו מלקות דאינם נפסלים לעדות. וכן יש לדמות זה לקושר ומתיר בשבת דהאיסור זה לא נודע לכל וא"כ אין שום מקום לפסול עדות הורי המשודכת ולא מפי החתן והכלה אנו חיים ורק מפי אביה ואמה אנו מחזיקים שבודאי בא עליה

לג) וגם זולת הגדת האב והאם לדעתי היינו יכולים לסמוך על הגדת החתן כולן שהבאתי למעלה בשם הברית אברהם דבשכונה ישראל וליכא חשש קרובים כיון דליכא ס"ס לחומרא אין אנו חוששין לשמא עיניו נתן בה ובנ"ד בארתי בתחילת תשובתי דאין לנו לחוש לשמא זנתה עם קרוביה הפוסלין אותה לכהונה והרחוב שדרה בה היא רוב ישראל א"כ גם בלי הגדת אביה ואמה היה מהימן החתן בעצמו כדברי הברית אברהם הנ"ל. וגם יש לצרף דעת הח"ס סי' י"ח שהעלה להלכה דאין לנו לחוש שמא הלכה לבית נכרי דאין בנות ישראל דעתן מעורבת עם הנכרים ויש לעיין מש"כ הגרע"א בתשובה סי' ק"ו מה שמפלפל שם בדברי הב"ש סי' ד' דכתב שאין לתלות הזנות בהנכרי להכשיר הולד ואנכי בארתי בתחילת דברי שבנ"ד אין מקום לומר שזנתה עם אחר בביתה מפני כי הוריה משמרים אותה ואם זנתה עם אחר אנו חוששין שמא הלכה לבית הנואף ולדברי הח"ס הנ"ל אין לנו לחוש שמא הלכה לבית נכרי וכיון דאזדא מאתנו הספק פסולי נכרים נשאר לנו רוב כשרים אשר לפי פסק הברית אברהם הנ"ל אין לנו לחוש ברו"כ