עין יצחק חלק א תא

הזאת ולענ"ד נראה גם מדברי התוס' כתובות (ט' ע"ב) ד"ה מאי לאו דפירשו הטעם מה שביהודה אינו נאמן משום החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה ושם הוי במקום איסורא. הא אסור לבוא על ארוסתו מ"מ אנו דנין כי היה עמה בודאי משום החזקה הזאת ואולי י"ל דלכן לא פירש"י שם משום הטעם הזה ופירש משום שמא שכח או הערה בה משום שסובר כסברת המ"מ דבמקום איסורא לא אמרינן החזקה הזאת אבל באמת יש לומר פשוט דלכן לא הוי לדעת רש"י רק ספק ולא חשיב שבודאי בא עליה כד' התוס' שסובר שרק לאחר שלשים יום אמרינן להחזקה הזאת ולא קודם השלשים יום ואינו סובר כדעת התוס' שם ד"ה מאי לאו שכתבו לדון להחזקה הזאת גם קודם השלשים יום עיי"ש

כא) וגם נראה מפלוגתא דר"מ ור"י ביבמות (קי"א) גבי נסתרה דאין לו טענת בתולים דגם במקום איסור אמרינן להחזקה הזאת דהא שם מיירי בארוסה שאסורה אליו עד אחר החופה ואולי יחלק המ"מ בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן

כב) ולדעתי הקלה נראה דבנ"ד גם המ"מ יודה לומר החזקה הזאת גם במקום איסורא דנ"ל טעמו אשר לא יאמר החזקה הזאת במקום איסורא משום החזקת כשרות שיש לשניהם והחזקת כשרות מרעי להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה ואף שעברו על איסור יחוד שאחר הגירושין מ"מ האיסור יחוד קיל הרבה נגד האיסור דעריות ורק בסוטה דקינא לה אז איתרע על ידי היחוד החזקת כשרות שלה אבל לא בסתם אשה אבל בנ"ד שעשה עמה כל מעשי חדודין בבא עליה כמה פעמים דרך אברים וגם מובן מדבריהם שלא נזהרו משלא כדרכה בודאי אבדו שניהם החזקות כשרות שלהם והוי זה כמש"כ הפ"י בגיטין (י"ז) בסוגיא שמא יחפה על בת אחותו דכיון שגם אם זנתה בעת שהיתה פנויה עשתה ג"כ איסורא לכן לא מוקמינן אותה בחזקת כשרות לתלות כי לא זנתה בעת שהיתה אשת איש

כג) ולענ"ד נ"ד דמי להא שכתבו גדולי האחרונים גבי החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דבמקום שעושה איזה איסור בביאתו לא אמרינן החזקה הזאת ואפושי פלוגתא לא מפשינן גם המ"מ יודה באופן כזה לדברי הב"ח לדון החזקה דלא מוקים אינש גם במקום איסורא ואין סתירה לדברי מה שרציתי לדון בנ"ד להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה לומר שבודאי בא עליה. מהא דכתב הרמ"א סי' קמ"ט סעי' ב' דבמשודך עם משודכתו אע"ג דלבו גס בה לא אמרינן שבא עליה דזה רק ביחוד בעלמא אבל לא במקום שנהגו כאיש ואשתו בקביעות ומה גם לדברי הרדב"ז המובא בבאה"ט סי' י"ז ס"ק קס"א. נראה דגם במשודך עם משודכתו יש לדון להחזקה הזאת. ובנ"ד דדרו ביחד קרוב לשתי שנים והתנהגו זמן רב כאיש עם אשתו בודאי אנו אמרינן לכל הדעות להחזקה הזאת שבודאי בא עליה ויש לעיין בכתובות (י"ב) בהא דאמר רבא דאם נהג מנהג יהודה בגליל א"י לטעון ט"ב וכן יש לעיין בדברי הב"ש סימן ס"ח סק"א ובדברי הפלאה בקו"א סימן ס"ח ס"ק ב' מה שכתבו בזה

כד) ועתה אדבר קצת בהא דהוא והיא אומרים שלא בא עליה כדרך כל הארץ דנראה שהחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה מועלת רק במקום שהיא אומרת שבא עליה אבל לא במקום ששניהם אומרים דלא בא עליה. וכן נראה מפורש מדברי התוס' כתובות (ט' ע"ב) ד"ה אבל בגליל דכתבו באומרת שבתולה היתה דביהודה נאמנת במגו דאי בעי אמרה באירוסין בא עליה דנראה להדיא דרק משום מגו מהימנא אבל אין דנין אנחנו להחזקה מדלא מוקים אינש שבא עליה במקום שאינה טוענת מפורש כן. אבל מדברי השמ"ק שם שהבאתי למעלה נראה דביהודה אנו דנין אותה לודאי בעולה ממנו כמו שכתב להדיא אפילו אי טענה איהי בתולה הייתי ביהודה מהימנא דאנן טענינן בעבורה שבא עליה באירוסין אע"ג דאיהי לא טענה כן אמרינן שמפני הבושה אמרה כן וא"כ בנ"ד נמי יש לדון לדברי השמ"ק להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה גם בדלא טענה מפורש שבא עליה כדרך כל הארץ

כה) ומצאתי בהפלאה שם תוס' ד"ה אבל בגליל כתב בסוף דבריו א"כ י"ל דביהודה כיון דהתוס' כתבו לקמן דודאי בא עליה א"כ אין צריך אפילו לברי דידה ושפיר נאמנת אף באומרת בתולה הייתי ובק"א סי' ס"ח ס"ק ב' האריך קצת והעלה דלרש"י שפירש להא שאינו מהימן ביהודה משום דאמרינן שמא בא עליה ושכח או הערה בה ולא ידע בעינן דוקא שתטעון מפורש שבא עליה אבל באומרת בתולה הייתי או בשותקת גם ביהודה מהימן אבל לטעם התוס' שפירש משום דלא מוקים אינש אנפשיה ודמי לנסתרה אחר החופה גם בטוענת בתולה הייתי אנו דנין להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה ואמרינן שבודאי בא עליה באירוסין וכן כתב שם בסק"ג. וא"כ לפי"ז בנ"ד ג"כ יש לדון להחזקה דלא מוקים אינש אנפשיה. ולהחזיק שבודאי בא עליה כדרך כל הארץ

כו) ונראה לי לומר שגם רש"י יודה בנ"ד להחזיקה שבודאי נבעלה ממנו גם באינה טוענת מפורש מהא שכתבתי למעלה לומר דלכן פירש רש"י טעמו בהא שביהודה אינו מהימן משום דאמרינן שמא בא עליה ושכח כו' ולא פירש לטעם התוס' משום החזקה דלא מוקים אינש וכו' דרש"י סובר כדעת המ"מ דבמקום איסורא לא אמרינן להחזקה הזאת או שאינו סובר לדון החזקה בנתיחדו פחות משלשים יום אבל במקום שאומרים להחזקה הזאת גם רש"י יסבור לדון אותה גם בשותקת או באומרת שבתולה היא וכבר כתבתי למעלה שגם המ"מ יודה בנ"ד לדון להחזקה דלא מוקים אינש וכו' גם במקום איסורא וגם זה קרוב לשתי שנים שמתנהגים כמו איש עם אשתו דודאי שייך להחזקה דלא מוקים אינש גם באינם טוענים מפורש כמש"כ ההפלאה המובא למעלה

כז) והנה יש מקום לחלק נ"ד מהא שהבאתי מההפלאה. דדוקא לענין ממון מהני החזקה דלא מוקים אינש גם בלא טענת ברי שלה כמש"כ ההפלאה בעצמו בכתובות (ט' ע"ב) תוס' ד"ה אבל בגליל המובא למעלה דהא דאמרינן לקמן (ע"ה) דטעמא דר"ג ביש שהות אחר החופה דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי במגו שנאנסה אחר החופה אע"ג דהוי מגו להוציא משום דאין צריך לברי שלה כיון דאיכא חזקת הגוף כאן נמצא וכאן היה א"כ ביהודה דהתוס' כתבו דודאי בא עליה א"כ א"צ אפילו לברי שלה וכמו כן כתב בקו"א המובא למעלה סק"ג: וכיון דלא בעינן טענת ברי שלה לכן מהני החזקה דלא מוקים אנפשיה גם בדלא טענה האשה זאת אבל לא יועיל זה לענין יוחסין דגם בתרי רובא צריכין אנחנו לטענת ברי שלה כמבואר בשו"ע סי' ו' ואולי גם בנ"ד דטוענת שמהש"ז נתעברה תהא נאמנת ג"כ במגו דאי בעי אמרה שבא עליה כדרך כל הארץ כמבואר בתוס' (די"ג) ד"ה השבתנו וכו' (ודף י"ד ע"ב) ד"ה כמאן והפ"י כתובות (ד"ט) ד"ה בא"ד וי"ל דאי איתא במוכ"ע היא כו' כתב דמגו מועיל גם לענין איסור וכאן לא שייך דבריו דשוויה אנפשיה חד"א עי"ש. דהא היא אינה אומרת שעם פסול זינתה ואפשר לומר דזה לא הוי מגו משום שיראה לטעון שבא עליה כדרך כל הארץ אולי תקניטנו בזה ולא יתרצה לישאנה אף אם תהיה מותרת לו מצד הדין

כח) אבל באמת נראה לי בפשיטות דגם לענין יוחסין מועיל החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה