עין יצחק חלק א ת

ומ"מ כתב הב"ש להלכה בסי' ו' ס"ק כ"ט ובסי' ס"ח ס"ק ט"ו דאם טוענת שהיא מוכת עץ מותרת לבעלה כהן וזה הוי רק בדיעבד לאחר הנשואים ולא גרע מרוב פסולים בטוענת ברי שלכשר נבעלה דאם נשאת לא תצא כמבואר בסי' ו' ולכתחילה בעינן לכל הפחות רוב אחד עם טענת ברי שלה כמבואר בשו"ע סי' ו' וכיון שטוענת מילתא דלא שכיחא הוי כמו שטוענת לכשר נבעלתי במקום רוב פסולים דאסורה לכתחילה להינשא ואינה מהימנת בטענה שנגד הרוב: וא"כ בנ"ד דאף אם נאמר שיש אפשריות אשר יכולה אשה להתעבר באופן הזה כדעת הגאונים הנ"ל. מ"מ לא יהיה זה יותר ממיעוט וא"כ אין לנו שום נ"מ לחשוב על המקום שזינתה אם להחזיקו לרוב כשרים או לרוב פסולים כיון שטענתה הוי נגד הרוב בטענתה שעודנה בתולה היא: ונתעברה מהש"ז שיצאה מגופו אשר לכל הדיעות הוי זה מילתא דלא שכיחא ולא עדיף מטוענת מוכ"ע דמועלת רק בדיעבד אבל לא להנשא לכתחילה כנראה מכל הפוסקים

יד) ולולא דמסתפינא מרבותי הייתי אומר דברובא דליתא קמן מהימנת אף לכתחילה בטענת ברי שנגד הרוב מהא שכתב התה"ד סי' שי"ד ומובא בח"מ סי' רצ"ב דדוקא ברובא דל"ק לא אזלינן בממונא בתר רובא והטעם משום דהמוחזק יכול להגיד קים לי שהוא מן המיעוט אבל ברובא דאיתא קמן אזלינן גם בממונא בתר רובא משום דנגד רובא דאיתא קמן לא יוכל לומר שהוא מן המיעוט ולפי"ז אפשר לומר גבי מעלת יוחסין מה דגזרו שלא תנשא לכתחילה בטענת ברי דזה דוקא אם טענת ברי שלה תתנגד לרובא דאיתא קמן כמו באומרת שלכשר נבעלה ברוב פסולים דהרוב פסולים הוי קמן ויענה כחשה בפניה מה שאומרת שהיא מן המיעוט נבעלה לזאת גזרו משום מעלת יוחסין שלא תועיל טענת ברי שלה גם בשיש לה חזקת היתר לכהונה אבל אם טענת ברי שלה סותרת רובא דליתא קמן לא גזרו ומותרת גם לכתחילה להנשא בטענת ברי שלה בצירוף החזקת היתר לכהונה שיש לה ושפיר יכולה לטעון שהיא כשרה לכהונה אף אם טענתה נגד הרוב

טו) ואין סתירה לזה מהא דכתובות (י"ג ע"ב) השבתני על המעוברת מה תשיבני על המדוברת דכל הראשונים פירשו שם משום דלמעוברת אין לה מגו ולפי דברי אלה הא גם בזה יש לה מגו דאמבטי או באופן אחר כזה נתעברה זה אינו מהא דכתבו כל הראשונים דמגו בטענה דלא שכיחא לא אמרינן כמו שהאריך הש"ך בכללי מגו והמקור לזה מהא דאינה נאמנת במגו דמוכ"ע הוא: אבל בטוענת מפורש מהימנת גם בדבר דלא שכיחא

טז) הנה לבד שזה דבר חדש שלא מצאתי לאחד מגדולי האחרונים שיעירו בזה וגם בטוענת מוכ"ע מועיל רק בדיעבד וזה ג"כ רובה דליתא קמן ומה גם שנראה להדיא בנבעלה בעיר שרובה נכרים והלכה היא אליו דהוי קבוע ואינה נאמנת גם בטוענת ברי אלמא דצריכין דוקא שיסייע רוב לטענת ברי שלה וכש"כ היכא שיתנגד לה רובא גם דליתא קמן בודאי אסורה היא להנשא

יז) אמנם שמתי על לבי לבקש לה שערי היתר בעזהש"י מהא דיבמות (קי"א וקי"ב) המבואר באהע"ז סי' קס"ז סעי' ו' דלאחר שלשים יום לא מוקים אינש אנפשיה ומחזיקינן שבודאי בא עליה וא"כ בנ"ד שהי' דרים החתן והכלה ביחד קרוב לשתי שנים ומודים שהיו ישנים הרבה פעמים לאין מספר במטה אחת קרוב לשתי שנים בקירוב בשר ובכל מעשה חדודין. בודאי מחזיקינן שבא עליה ולא מוקים אנפשיה ואשר היא אומרת שלא בא עליה כדרך כל הארץ יכול להיות שמחמת בושה אמרה כן כמו שכתבו הראשונים בהא שאינה טוענת כי מוכ"ע היא מחמת שברצונה להגיד שבתולה שלמה היא נבעלה לבעלה אחר נשואיה. וכמו כן כתב השמ"ק בכתובות (ט') שהביא מהא דמדוברת מפני שברצונה להנשא לאיש בתורת בתולה לזאת איננה אומרת שמוכ"ע היא ומדברי השמ"ק הזה נראה דאם טענה מפורש שמוכ"ע היא היתה מותרת לכהונה גם לכתחילה ויש לעיין הרבה בדבריו בזה וא"כ בנ"ד נמי נוכל לומר שטוענת שעודנה היא בתולה כי מפחדת אולי יבוטל השידוך. ותצטרך להנשא לאחר ואומרת בכונה שעודנה היום היא בתולה ולא נבעלה לאחר רק מש"ז של החתן נתעברה אשר סוברת כי זה לא לחרפה יחשב לה כמו אם נבעלה וגם אם יודעת בבירור שתנשא אליו ג"כ יש לה בושה להגיד שבא עליה כמו שראיתי בשמ"ק כתובות ד"ה הא בגליל שכתבו דביהודה אפי' אם טוענת היא בתולה הייתי מהימנא דאנן טענינן בעבורה שבא עליה באירוסין ואע"ג דהיא אינה טוענת זאת אמרינן דמפני הבושה לא אמרה כן ולהלן אדבר בעזהש"י בזה וכן כתב הגרע"א זלל"ה בשו"ת סי' ק"ו דאף אם היא לא טענה דמנכרי נתעברה אנן טענינן עבורה ואומרים שמחמת דגנאי הוא לה אומרת דמבעלה הולד

יח) והא דצריכה חליצה ביבמות ושו"ע הנ"ל באומרת שלא בא עליה הוי משום דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא כמבואר שם מפורש וכמו כן כתב הב"ש בסי' ס"ח ס"ק כ"ה דבאומר שלא בא עליה גם לאחר שלשים יום מהימן להשוית עליו חתיכה דאיסורא אבל כאן שבאמירתה אינה משוית עליה שום חתיכה דאיסורא כיון שאומרת שלא בא עליה שום אדם בעולם לבד מה ששכבה עם החתן הכהן וגם הוא אינו משוי עליו שום חד"א באמירתו שלא בא עליה כדרך כל הארץ כיון שאומר מפורש שאינה חשודה בעיניו שזינתה עם אחר וזה כש"כ מהא שכתב הח"ס אהע"ז סימן כ"ט דכיון דאינו טוען מפורש שמפסול נתעברה לא משוי אנפשיה חתיכה דאיסורא וא"כ בנ"ד שייך שפיר החזקה דלא מוקים אינש אנפשיה ואמרינן שבודאי בא עליה וחזקה זו אלימתא למאד גם להוציא ממון מהא דטענת בתולים כל שלשים יום לדברי ר"מ ביבמות (קי"א) ובכתובות (ט' ע"ב) דביהודה אינו יכול לטעון ט"ב ובתוס' שם ד"ה מאי לאו כתבו הטעם משום דלא מוקים אינש אנפשיה ומוציאין ממון מטעם הזה וגם הרמ"א אהע"ז סי' קי"ז גבי מומין מביא בשם המהרי"ק דאם שהה עמה שלשים יום אינו נאמן לומר שלא בא עליה והב"ש שם ס"ק כ' האריך קצת והעלה בסוף דבריו אבל שהה שלשים יום אז בודאי לא אוקמי אנפשיה ובעל ומחל. אלמא גם בטענת מחילה שבכל מקום היא טענה גרועה נחשבת לנו החזקה הזאת לאלימתא ומחזיקינן אותו שבודאי בא עליה ומחל והתחייב בכתובתה והכנה"ג בח"מ סי' פ"ב כתב לתרץ קושיות התוס' ב"ב (ה' ע"ב) ד"ה מי אמרינן. דחזקה זו אלימתא למאד ועדיפא מחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו. אלמא דחזקה זו אלימתא מאד ונחשבת לדבר ברור גם להוציא ממון וכש"כ לסייע להחזקת היתר שלה

יט) ולדעתי הקלושה עדיף חזקה זו הבאה מכח סברא יותר מרובה כמו שהאריכו גדולי האחרונים בחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דמוציאין ממון על ידה. דעדיפא מרוב דאינו מועיל להוציא ממון וא"כ גבי מעלת יוחסין דמקילינן בחד רובא בטענת ברי שלה כמבואר בשו"ע סי' ו' ססעי' י"ז בודאי מועלת טענת ברי שלה במקום שמסייע לה החזקה הבאה מכח סברא מהא דלא מוקים אינש אנפשיה

כ) ועתה אדבר קצת אם אמרינן החזקה הזאת במקום איסורא הב"ש קס"ז ס"ק ו' הביא בשם המ"מ דאם גירש ואח"כ שהה עמה גם לאחר שלשים יום. אז אמרינן דלא בעל אותה כיון דאיכא איסורא אבל הב"ח בהטור שם כתב להדיא דגם במקום איסורא אמרינן להחזקה