עין יצחק חלק א שצח

חלק אבן העזר סימן עז שלשה סימנים הללו הם של בני היקר הרב הגאון המפורסם מו"ה צבי הירש שיחי'. בעזהי"יש כ"ד סיון תרמ"ג מיטויא. כבוד א"א מו"ר הגאון נ"י שלום וכל טוב סלה

הנני בזה לבקש את כבוד א"א אשר יואיל בטובו להשיבני בהחוזר ולהודיעני דעתו הגדולה והרחבה בדבר הלכה אשר בא לידי למעשה. והשאלה מבוארה לכל פרטיה בהגליון המוסגר פה והנני להציע לפני כ"א את הנראה לענ"ד בדבר הזה ואם שגיתי באיזה דבר יורני בחסדו משוגתי ויעמידני על האמת ויחיש בטובו את תשובתי בהקדם האפשרי כי הדבר נחוץ למאד כאשר יראה נחיצות הענין מתוך השאלה ולתשובתו הרמה איחל בכליון עינים ומדברי קדשו לא אסור ימין ושמאל וקוטב השאלה הובא בספרי עין יצחק ח' אה"ע סי' י"ד וזה החלי בעזהש"י

א) הנה מתחילה נחקור אם נ"ד יחשב למקום רוב כשרים או למקום רוב פסולים הב"ש סי' ו' ס"ק ל"ד העלה כשהיא במקום זה ונתעברה לא חיישינן שמא זינתה במקום אחר דאמרינן כאן נמצא כאן היתה הזנות וראיתי בספר נתיבות לשבת להגאון בעל המקנה באהע"ז שם שהשיג על הב"ש בזה מהא דקופה שנשתמשה בה טהרות בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת דפסק הרמב"ם בפי"ז מהלכות אבות הטומאה כר' יוחנן דמטמא הטהרות. דנראה דאין אנו סומכין על כאן נמצא וכאן היה לגבי טומאה להקל ומה גם דספק איסור חמור טפי מספק טומאה כדאמרינן בחולין (פ"ו ע"ב) דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ומחלק שם מהא דאי' בא"ח סי' תס"ז גבי כרוב שנמצא בו חמץ ובסוף דבריו מסיק דכאן דלא הוי רק ספק. דגם אם זינתה במקום אחר לא הוי רק ספק שמא לפסול נבעלה ובמקום שיש רק ספק איסור סמכינן אנו על הא דכאן נמצא כאן היה אף להקל

ב) ולענ"ד אם ידוע שהזונה תבלה רוב ימיה בישיבתה בביתה ורק לעתות רחוקות הולכת היא ברחובות קריה בוודאי יש לתלות שזינתה בביתה ברוב הימים ולא לחוש דזינתה במקום אחר במיעוט העת מהא דכתב התבואת שור ביו"ד סי' ט"ז ס"ק ט"ז בכ"מ שמסופקים אנחנו על איזה מעשה מתי היתה נעשית דתלינן שהיה ברוב הימים עש"ה (אף כי בער אנכי ולא אבין איך יפרש הסוגיא מפ"פ בספק תחתיו דלמה לא נאמר לפי דבריו להלך אתרי רוב הימים דזינתה טרם שנתארסה משום דרוב הימים היה מקודם ומיעוט הימים אחרי האירוסין] ובנ"ד דהבתולה שזינתה יושבת כמעט תמיד בביתה ולעתות רחוקות תהלך בחוץ בודאי יש לנו לומר דהזנות היתה ברוב הימים אשר ישבה בביתה כדברי הת"ש הנ"ל ואם כן גם הנתיבות לשבת יודה בכאן לתלות הזנות בביתה ולא לחוש שמא זינתה במקום אחר

ג) ואחרי כי נחזיק לודאי שזינתה בבית דירתה יש לנו לדון על המקום הזה אם הוא רוב כשרים או רוב פסולים ולכאורה החצר שדרה בביתה בתוכו הוא רוב פסולים אביה ואחיה בן י"ד שנה ושני נכרים הדרים שם והכשרים המה השני שכנים עברים והשלישי החתן הכהן וידוע מש"כ הגאון רע"א זצ"ל בדו"ח כתובות. דמי שרוצה לישא אותה לא נחשב בין הרוב כשרים אחרי כי הוא יודע בעצמו שהוא לא בח עליה. וא"כ נ"ד הוי רוב פסולים הקרובים והשני נכרים והכשרים הוי רק מיעוט מהשני עברים. והחתן לא נחשב בין הכשרים כדברי רע"א הנ"ל

ד) אבל לפי דעתי הקלה נראה דלא נוכל לחשב אביה בין הפסולים לחוש שמא זינתה עמו לבד מש"כ הברית אברהם סי' ט"ו אות ד' בחלק אהע"ז שכיון דמותרת להתיחד עמו לא נכנס כלל לתוך הספק אמנם הביא בשם הנ"י יבמות דגם אביה ואחיה נחשבו בין הפסולים

ה) הנה בנ"ד לענ"ד גם הנ"י יודה דלא נחשב אביה בין הפסולים ולא לחוש כלל שמא זינתה עמו מפני שתמיד היה ישן בביתו במקום שגם בתו ישנה שם ואשתו היתה ישנה ג"כ תמיד שם וכבר מבואר באהע"ז סי' כ"ב דאם אשתו עמו מותר להתיחד דאשתו משמרתו וכפי המבואר בתוס' קדושין (פ' ע"ב) ד"ה ר"ש אומר דגם עם אשה אחת מותר להתיחד במקום שאשתו עמו וגם לישן בלילה מותר כמבואר שם וישן עמהם בפונדק. מפני שאשתו משמרתו וראיתי בספר זכור לאברהם באות יחוד שמביא בשם הפמ"א דבאשתו עמו מותר להתיחד עם נשים גם בקביעות עיי"ש ולפי"ז אין לחשוב בנ"ד אביה בין הפסולים גם לדעת הנ"י. ולהלן אדבר דאין לנו לחוש שמא זינתה עמו בעת שהלכה אשתו מביתו ונשאר לנו לדון על אחיה בן י"ד שנה אם לחשוב אותו בין הפסולים מפני כי אח עם אחותו אסור להתיחד בקביעות

ו) ונ"ל מטעם אחר לומר דלא נחוש להספק שמא זינתה עם אחד מהפסולים מהא דמבואר ביו"ד סי'