עין יצחק חלק א שצז

שמעתי מקשין על מש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' א' ענף א' דבמכירת חמץ שאנו מקבלין מעות או"ג מן הקונה דזה הוי מן דין ערבות וכמו תן מנה לפלוני וע"ז הקשו מן התוס' והרא"ש בקידושין (דף י"ט) בד"ה אומר אדם לבתו כו' דכתבו דלא שייך התם דין ערבות כיון דלא דיבר למקדש אלא לבתו כו' א"כ ה"ה במכירת חמץ הא לא דיברו המוכרים עצמם עם הקונה אלא עם הב"ד ובאמת יש לחלק בין הנושאים הללו בפשיטות וזולת זה אין זה קשה כלל דהלא שיטת הראב"ד והרמב"ן והריטב"א דכיון דאומר לה צאי קבלי קידושיך ה"ל כאומר מי שיתן לך ה"ל כאילו נתן לי ומן דין ערב והובא דבריהם באבני מלואים סי' ל"ז ס"ק ג' ובמקנה בק"א סי' ל"ז סעי' ז' ע"ש וכיון דיש בזה פלוגתת ראשונים ע"כ שפיר כתבתי בספרי כיון דעיקר קושיתי שם הוא לחד שיטה ע"כ שפיר יש לתרץ כפי שכתבתי שם כיון דלחד שיטה שייך דין ערבות אף היכא דלא דיבר להקונה עצמו וידוע דאין להקשות מן דברי התוס' אהדדי

ובעיקר פלוגתת הפוסקים הללו נראה לענ"ד להוכיח דשייך דין ערבות אף דלא דיבר עם הבע"ד עצמו והוא דבעו"ג (דף ס"ג ע"ב) אמרו שם ועוד חנוני שאין מקיפו מי לא משתעבד והאמר רבא האומר לחבירו תן מנה לפלוני כו' קנה מן דין ערב א' א' רבא ל"ש מקיפו ול"ש שאין מקיפו אע"ג דמשעבד ליה כו' הרי להדיא דאף דלא דיבר לחנוני עצמו רק לחמריו ולפועליו דג"כ יש בזה דין ערבות א"כ לפ"ז מוכח כהסוברין דשייך דין ערבות באומר לבתו צאי וקבלי קידושיך אף דלא דיבר עם המקדש עצמו אלא עם בתו. ולכן ה"ה במה שהעליתי בספרי באר יצחק דיש לסמוך במעות או"ג שמקבלין מן הקונה דזה מהני מן דין ערבות אף דלא דברו הבע"ב עם הקונה ואחר כותבי זה מצאתי ראיתי במחנה אפרים ה' ערב סי' ג' שהביא ג"כ להוכיח כן מן עו"ג (דף ס"ג) הנ"ל וע"כ הנכון כפי שכתבתי בעז"ה ויש לי עוד מה להאריך בזה רק אין העת גורם לזה וקצרתי: