עין יצחק חלק א שצו

לו שכירותו לא מקרי הבעל מכתיבו. דהא אף לשיטת הסוברים דבעינן שליחות בכתיבת הגט. עכ"ז הא חזינן בשליח להולכה דהבעל עושה אותו לשליח להוליך גט לאשתו ומעשים בכל יום דהאשה פורעת שכר השליח ומתחייבת לו שכירות שישתדל לקבל גט מהבעל ובדין שליח להולכה ולדברי התו"ג יש להעיר בזה דהא לא קרינן בזה ונתן כלל כיון דהאשה הוי בע"ד של השליח על שכירותו וע"כ מוכח דאף דהיא פורעת שכרו של השליח עכ"ז קרינן בי' שפיר ונתן. וה"ה בכתיבת הגט דכתיב וכתב דאף להסוברים דבעי שליחות מ"מ אף בפורעת שכר הכתיבה או דאיש אחר התחייב לו שכרו דג"כ קרינן בי' וכתב דהא עכ"פ נכתב בשליחות הבעל דגם בזה הוי שלוחו כמותו וקרינן שפיר וכתב

לא) וראיתי להבית יוסף אה"ע בסי' ק"כ בד"ה ולדברי המצריכים להקנות כו' שכתב בשם הרא"ש בסדר הגט שכתב והסופר יתן הקלף והדיו במתנה לבעל דבעיא וכתב ונתן שיהא הגט שלו עכ"ל הרא"ש כלומר כדרך בני אדם שכותבין בדבר שהוא שלהם וגם לא שייך נתינה אלא בדבר שהוא שלו עכ"ל הבית יוסף ודבריו אינן מובנים דלפי דברי הב"י בכוונת הרא"ש שכתב דבעיא וכתב כו' דמשמעו הוא דבעינן דיכתוב על שלו כדרך ב"א שכותבין על דבר שלו דלפ"ז תקשה הא דתנן האשה כותבת גיטה לפי דידעה לאקנויי הא בעת כתיבת הגט לא הוי של הבעל וע"כ הוא דלא בעינן דיהי' של הבעל בעת הכתיבה אלא העיקר הוא דיהיה שלו בעת נתינה. וזולת זה הלא מפורש בהרא"ש גיטין פ"ב סי' כ"ד דהביא להך דגיטין (דף כ') דיכילנא למיפסל לגיטי דעלמא משום דכתיב וכתב והכא איהי כתבה לי' דלאו משום וכתב קאמר אלא משום דכתיב וכתב ונתן כו' דיהא שלו והכא לא יהיב לה מידי דשלה הוא עכ"ל הרא"ש הרי להדיא דלא כהבית יוסף בסברתו שכתב דוכתב משמע שיהיה שלו כדרך ב"א שכותבין בדבר שהוא שלהם דא"כ לא היה צריך הרא"ש לומר דלאו משום וכתב קאמר כו' דהא לדברי הב"י א"ש בפשיטות כוונת הש"ס בגיטין שם דאמרו משום דכתיב וכתב והכא כו' ולא הי' צריכין לדחוקי וכמש"כ כן שם גם התוס' והר"נ כנ"ל ובאמת כוונת הרא"ש בסדר הגט שכתב דיתן הקלף והדיו במתנה להבעל דבעיא וכתב ונתן כו' דנתכוין ג"כ כמש"כ הרא"ש בפסקיו דכוונת הגמ' הוא משום דאונתן סמוך כו' אף שלא נזכר בש"ס שם רק וכתב לחוד כל שכן בלשון הרא"ש בסדר הגט הנ"ל דהזכיר וכתב ונתן ע"ש ודברי הבית יוסף הללו מוקשים וברור ופשוט דלא כתב כן הב"י לדינא רק עיקר הטעם דהצריך להקנות קודם הכתיבה זהו משום טעם של הב"י שם דחשו לכתחילה דשמא לא ימסרנו אח"כ דישכח הסופר להקנותו וכמש"כ כן הג"פ בסי' ק"כ ס"ק ג' בשמם ע"ש וכן יש לתמוה על הפני יהושע גיטין (ד' כ') ד"ה א"ל רבא מ"ט כו' דהביא לדברי הב"י הנ"ל ומסיים דבעי שיהא שלו בעת הכתיבה וכבר נתבאר דאינו כן וקצרתי

לב) נחזור לענינינו דנתבאר דאין שום מקום לחומרת התו"ג דפסל הגט אף דיעבד היכא דאבי הצדדין משלמין להסופר דנתבאר ב"ה דכיון דנהגינן להקנות הקלף והדיו להבעל קודם הכתיבה דשפיר נהגו להכשיר הגט ואין שום מקום חשש לפוסלו רק לכתחילה כיון דיצא להחמיר מן הגאון בעל תו"ג יש לנו להדר לכתחילה להקנות המעות מקודם הכתיבה להבעל אבל בדיעבד לאחר שנכתב אין לנו להחמיר כלל: