עין יצחק חלק א שצב

גבי הנייר דהלוה נותן להמלוה דאמרינן דהוי במתנה להחזיר יע"ש וכ"ה בנ"ד: ענף ה

יד) ולפ"ז ניחא קושיית האחרונים על הא דחש"ו כותבין הגט דהא אומן קונה שבח כלי ואינם בני הקנאה דלפמש"כ ניחא דהא עיקר קניית האומן להשבח זהו בתורת קני' ע"מ להחזיר וברשות והקנאת בעה"ב ואף דנותן סתם לכתוב עכ"ז הא היכא דהוי אומדנא הוי כאילו התנה כמבואר כעין זה בא"ח בסימן תרנ"ח גבי אתרוג דאם נתן לו סתם הוי כאילו התנה ע"מ להחזיר דכיון דצריך האתרוג לעצמו אמרינן דלא הקנהו לחלוטין רק להחזירו א"כ ה"ה בנתן גט לכתוב דצריך להגט ע"כ אמרינן דנתן להם ע"מ שיחזירו לו כשישלם להם השכירות וכמו בכל פועל ואומן דכשפורעו השכירות מחויב להחזיר להשבח כנ"ל וכיון דקטן אין לו יד להקנותו בחזרה ע"כ לא קנה כלל מעולם כיון דלא הקנה להם רק באופן שיחזירו ויקנו לו אח"ז וכיון דהאופן לא יוכל להתקיים ע"כ נתבטל זכות וקניית האומן מעיקרא להשבח. ולא שייך בזה לומר מה דקיי"ל בכל דיני תנאי דתנאי שאי אפשר לקיימו דהתנאי בטל והמעשה קיים משום דדוקא בהתנה בדרך תנאי אמרינן כן משא"כ בלא אמר בלשון תנאי כדמוכח בגיטין (דף ע"ה) דאמרו שם הרי זה גיטך והנייר שלי דאינה מגורשת ואילו בע"מ שתחזיר לי הנייר מגורשת והתנאי בטל משום דהוי תנאי דסותר להמעשה ע"כ התנאי בטל והמעשה קיים משום דבלשון תנאי ילפינן מב"ג וב"ר ע"כ בעי דומיא דב"ג וב"ר משא"כ היכא דלא אמר בלשון תנאי ע"כ לא בעינן בזה דיני תנאי וכמש"כ הה"מ כעין זה בפ"ו ה' אישות ה' י"ד וכמש"כ מזה בספרי באר יצחק חי"ד סימן י"ד דגם בתנאי דא"א לקיימו אם לא הי' בדרך תנאי אז אף דהוי דבר דא"א לקיימו מ"מ אם נתבטל התנאי אז נתבטל המעשה יעו"ש ובנתיבות ריש סימן ר"ז ע"ש. ע"כ בנידון האומדנא דאמרו דדעת הבעה"ב הוא להקנות להאומן השבח באופן שיחזור ויקנה לו בחזרה את השבח דעיקרו הוא בשביל הבעה"ב לכן היכא דאין יכול לקיים התנאי כמו בהא דחש"ו כותבין הגט כיון דאינן יכולים לחזור ולהקנות להבעל כדין הקנאה ע"כ ממילא בטל זכות וקניית החש"ו להשבח דמשביחין בכתיבתן להגט דלא קנאוהו כלל והא דאמרי' בסוכה (דף מ"ו) דלא ליקני לוליבא לינוקא משום דינוקא מיקנא קניא ולא מצי להקנות אלמא דאף דלא הוי בר הקנאה בחזרה לקיים התנאי אפ"ה לא נתבטל זכייתו מעיקרא י"ל דשא"ה דמיירי בהתנה בפי' ע"מ להחזיר א"כ הי' בדיני תנאי וכן משמע הלשון של הרמב"ם בה' לולב דהביא להך דינא על מש"כ שם מעיקרא בנותן לולב לו ע"מ להחזיר יעו"ש וע"כ בעינן דיני תנאי כיון דהתנה בלשון תנאי ומה"ט כתב הר"ן בסוכה שם דזה מקרי תנאי דא"א לקיימו משום דאינו יכול לקיים התנאי והוא נתן לו ע"מ להחזיר משום דמיירי באמר לשון ע"מ להחזיר לפי דבלא אמר בפירוש בלשון תנאי לא דיינינן בזה להאומדנא דבסתם הוי כמו דאמר ע"מ להחזיר כיון דקטן אינו יכול לקיים התנאי דע"מ להחזיר דלאו בר הקנאה הוי א"כ אם נידון להך אומדנא א"כ לא קנהו הקטן מעולם כיון דאין יכול לקיים התנאי וממילא יתבטל מעשה הקנין להקטן ובאמת הא אמר בפירוש דהוא מקנה להקטן וכדאמרו לא ליקני לוליבא לינוקא ואם נידון האומדנא מדעתנו כ"ז דלא התנה בלשון תנאי הא יהי' לבטלה למה שהקנה להקטן בפירוש ע"כ לא דיינינן שם להך אומדנא כלל וממילא חל המתנה להקטן ובע"כ מוכח דמיירי שם באמר בפירוש דמקנה להקטן בלשון תנאי דע"מ להחזיר וע"כ שפיר פסקו שם ובש"ע סימן תרנ"ח דלא ליקני לוליבא לינוקא כו' דכיון דאמר בפירוש אליו בלשון קנין ע"מ להחזיר הא אין יכול לקיים התנאי ויתבטל התנאי והמעשה יהי' קיים וע"כ פסקו דלא ליקני משא"כ באומן קונה שבח כלי דהא לא אמר בפירוש בלשון קנין להאומן רק מצד אומדנא אמדינן לדעתי' דבעה"ב דהקנהו להשבח כלי כדי שיהי' בטוח בשכירותו ביותר וע"מ שיחזיר לו אם יהי' בעיני' כשישלם לו שכרו וע"כ אם הזיקו מיפטר דהא לא הוי בעיני' (וכעין במתנה ע"מ להחזיר דח"מ סימן רמ"א סעי' ז' בקצה"ח ונתיבות שם דמחלקי בין היכא דאיכא בעיני' להיכא דליכא בעיני' לגבי חזרת דמיו ולא גוף החפץ וה"ה הכא גבי חיוב תשלומין אם יזיק האומן להשבח כלי דאינו מחויב רק אם יהי' בעיני' ואף דאינו דומה כ"כ החלוק עכ"ז הא מצינו עכ"פ חילוק כעין זה) וכיון דעיקר הך דאומן קונה שבח כלי אינו רק מצד אומדנא ע"מ להחזיר. משום דודאי לא נתן להאומן את השבח לחלוטין ע"כ בקטן כיון דאי נימא דקנה להשבח לא יהי' יכול לחזור ולהקנותו להבעה"ב. ע"כ ודאי לא הקנה לו מעולם השבח ולכן שפיר יכול קטן לכתוב הגט משום דמיירי בקלף ודיו של הבעל וכיון דאם יקנה להשבח אז לא יהי' יכול לחזור בחזרה את הגט להבעל ויופסל הגט ע"כ בזה ודאי לא הקנה לו מעולם את השבח דהא עיקר הקנאת השבח להאומן אינו רק ע"מ להחזיר ומתורץ שפיר קושייתם: ענף ו

טו) ויש להעיר בהא דיו"ד סימן ש"כ גבי בהמה מבכרת אם נתן לעכו"ם לפטמה ואין לו חלק בולדות דאינו' פוטר מבכורה וקשה אי נימא אומן קונה שבח כלי א"כ הא הוי זה כמו שותפות עכו"ם במקצת דפוטר מבכורה אף בדבר שאין החיות תלוי בו א"כ יש לדון בזה ג"כ דהוי עכ"פ ספק בכור דהא יש פלוגתת הפוסקים אי האומן קונה שבח כלי כפי מה דהעלה הש"ך בח"מ סימן ש"ו דהוי ספיקא דדינא בזה וגם יש סוברים דאף בא"י שייך אומן קונה שבח כלי וכדאיתא ביו"ד סימן ק"ך. ואפשר דכיון דאין לו חלק רק בהשבח ולא בגוף הבהמה כמו דהעלה הקצה"ח בסימן ש"ו ס"ק ד' בשם התה"ד סימן ש"ט דאינו קונה רק השבח ולא בגוף הכלי יעו"ש א"כ אין זה פוטר מבכורה דדוקא באם יש לו חלק בגוף הבהמה או באבר שאם יחתוך יפסול ויהי' בע"מ בזה פוטר מבכורה כמבואר בסימן ש"כ סעי' ד' ועיין בכורות (ד"ג) דכתבו התוס' שם דסגי אף באזנה ובט"ז וש"ך ס"ק ג' וזה לא שייך במפטם להבהמה דהא אף בלא פטומה האברים הם בשלימותם ויש לדון בזה הרבה. אמנם לפמש"כ בשו"ת מוהר"ש הלוי דע"י השבח זוכה בגוף הכלי דנתהפך החומר אל הצורה והובא בקצה"ח שם א"כ ה"ה במה דמפטם להבהמה א"כ יש לו חלק בגוף הבהמה אך יש לחלק דשאני בפטום להבהמה דעיקר הצורה כבר נגמרה מברייתה וע"כ אף דמפטם משלו אין לו חלק בגוף הבהמה להיות פוטר מבכורה אף דיהי' קונה בהשבח דפיטמה וכן יש לחלק דשאני הא דמפטמה דכיון דבעי סממנין דהאומן ובמידי דאכילה כבר נתעכל ואינו בעולם. וכמו שכתבתי לעיל מזה

טז) ועוד יש לדון בכל הנ"ל לפי מה דראיתי בשיטה מקובצת לב"ק (דף צ"ט) דאומן קונה שבח כלי משום דקניא בשנוי מעשה יע"ש א"כ י"ל דזהו דוקא בשנוי דלא הדר אבל בשנוי דהדר לא שייך אומן קונה שבח כלי. כמו דכתב שם דמיירי בנתן לאומן עצים שלא היו חקוקין וחקקן דקנאן בשנוי וזה הוי שנוי דאינו חוזר וע"כ במפטם בהמה דהוי שנוי דהדר לא שייך בי' אומן קונה שבח כלי

יז) ויש להעיר בהא דאמרו בירושלמי פאה פ"ב במשנה ז' בשדה שקצרוה נכרים פטורה דה"מ כשקצרוה לעצמם אבל אם קצרוה לישראל חייבת והנה בירושלמי ב"ק פ"ט ה' ד' איתא דס"ל אומן קונה שבח כלי א"כ כיון דטרח וקצר יש לנכרי קנין במקצת בהשבח דמשביח הו"ל כשותפות