עין יצחק חלק א שצ

וה"ה באבי הבעל והאשה ידעי לאקנויי להבעל להשבח. וכ"ז לריו"ח אבל לריש לקיש דס"ל משיכה מפורשת מה"ת אכתי יש לדון כמבואר בסוגיא דגטין (דף כ') דיכילנא למיפסל לגיטי דעלמא וכמו דביארתי דקאי התם לר"ל כנ"ל א"כ לפי מה דמבואר ביו"ד סי' ש"ך גבי בכור דהחמירו הפוסקים הראשונים לחוש דלמא הלכה כריש לקיש דס"ל משיכה מפורשת מה"ת וע"כ החמירו בקנין בכור לעשות שני קנינים א"כ מה"ט יש לחוש ג"כ גבי גיטי דעלמא היכא דאבי האשה משלמת עבור שכר הסופר דדלמא הלכה כר"ל. ולדידי' הלא לא קנו אבי האשה או אבי הבעל את השבח מעולם כיון דלדידי' אין שום קנין במעות כלל מה"ת. ואיך יכולים להקנות להבעל כיון דהם לא קנו מעולם השבח דהם לא עשו שום קנין משיכה בשבח הכלי וא"כ ליכא מאן דיקנה להבעל השבח וחסר כוונת המקנה על השבח וכמו שכתבתי לעיל לפרש לכוונת הגמ' דיכילנא למיפסל לגיטי דעלמא וכנ"ל

ט) ובתורת גיטין סימן ק"כ לאהע"ז ס"ק ו' כתב להשיג על הג"פ והעלה דלא שייך אומן קונה שבח כלי היכא דהקלף והדיו הוא של הבעל וכמו דאמרו בגמ' דבצמר וסמנין דבעה"ב ל"ש בי' אומן קונה שבח כלי יע"ש דהביא בשם הרשב"א בב"ק (דף צ"ט) דכתב בשם הראב"ד לחלק דשאני נתן עצים לעשות תיבה דקונה האומן בשבח כלי אף דאומן אין לו אלא שכר ידיו דשאני צמר דסמנין הוא דעבדי לי' להשבח ואומן לא קנה בה ולא מידי משא"כ עצים דלא צריכי לסמנין רק לאומנתו של אומן אומנתו זהו הסמנים עכ"ל הראב"ד א"כ ה"ה בהדיו דהדיו עבדי לי' להשבח והסופר אגר ידיו שקיל כמו בסמנין דצבע א"כ שטת הת"ג דלא שייך כלל אומן קונה בשבח כלי גבי גט היכא דהקלף והדיו הוא של הבעל וכן כתב הנתיבות בסימן ש"ו ס"ק ג' שכתב לתרץ קושיית האחרונים והקצה"ח דאיך חש"ו הגט הא חרש שוטה וקטן לא ידעי לאקנויי את השבח כלי למ"ד אומן קונה בשבח כלי ותירץ הנתיבות דאם הדיו של הבעל אז הוי כצמר וסמנין דבעה"ב דלכ"ע אין אומן קונה שבח כלי רק דהצבע אגר ידיו הוא דשקיל ואם הדיו של הקטן אף אין אומן קונה קשה דאיך יכולים להקנות הדיו אך ג"ז לא קשה דאפי' נייר וקלף יכול לקנות מקטן שהגיע לעונת הפעוטות דכיון דמקחו מקח מדרבנן הפקר ב"ד הפקר ונקנה לו הנייר ובלא הגיע לפעוטות באמת אסור לקנות ממנו שום דבר לצורך הגט לא נייר ודיו רק הכתיבה מותר בדיו של הבעל דרק אגר ידיו דשקיל עכ"ל הנתיבות ואזיל הנתיבות לטעמי' דס"ל בתו"ג דלא כהג"פ: והנה בדברי הנתיבות הנ"ל דיכול לקנות מקטן שהגיע לעונת הפעוטות יש לדון דזה לא שייך רק להך דיעה דס"ל בא"ח סימן תרנ"ח דבהגיע לעונת הפעוטות יכול להקנות להאתרוג לצאת בו אף ידי חובה מה"ת אבל להסוברים בדיעה קמייתא שם דאף שהגיע לעונת הפעוטות לא מהני הקנאתו לצאת חובת אתרוג מה"ת משום דקנין דרבנן לא מהני בדאורייתא א"כ לפ"ז לא מהני מה דקנה הנייר והקלף הקטן שהגיע לעונת הפעוטות דאינו אלא קנין דרבנן ולא מהני בדאורי' וכמבואר כ"ז באהע"ז סימן כ"ח ואכמ"ל ובעיקר הכלל של התו"ג והנתיבות יש לעיין הרבה כאשר יבואר לקמן אשר העיקר כשיטת הג"פ דגם בקלף ודיו של הבעל שייך אומן קונה שבח כלי א"כ תקשה עדיין קושיית האחרונים הנ"ל

י) והנלענ"ד בעיקר קושיא הנ"ל ע"פ דברי הש"ג דהובא בש"ך סימן ש"ו ס"ק ג' בסופו דהיכא דקבל האומן שכרו בודאי חייב לשלם אם הזיק האומן להכלי וליכא למ"ד שלא יתחייב לשלם דמי השידה כו' וכמש"כ הנתיבות שם הגירסא בש"ג ע"ש. והנתיבות שם פירש כוונתו משום דכיון דלא שייך בזה נשרפו חטיך כו' דכל האומנים ש"ש הן ע"כ מעות קונה להשבח דאף דהי' של האומן לגמרי הי' קונה במעות יע"ש. ולפענ"ד לא נראה לפרש בדברי הש"ג כן דהא זה לא שייך רק למ"ד מעות קונה ד"ת אבל לריש לקיש דס"ל משיכה מפורשת מה"ת א"כ לא קנה ע"י מעות כלל אף היכא דלא שייך נשרפו חטיך כו' כידוע א"כ איך כתב הש"ג דליכא למ"ד שלא יתחייב לשלם דהא להך דס"ל לריש לקיש בודאי לא קנה הבעה"ב את השבח למאן דס"ל אומן קונה שבח כלי ודוחק לומר דכונת הש"ג לפי מה דקי"ל כריו"ח דמעות קונה מה"ת דבזה כ"ע אף מאן דס"ל אומן קונה שבח כלי דזהו דוחק דעכ"ז לא שייך לומר דליכא למ"ד כו'

יא) והנראה לענ"ד בכ"ז דהא מצינו בב"מ (דף ט"ו) בסוגיא דשבח בגזל או בקנה שדה גזולה והשביחה דאינו נוטל רק הוצאה מן הנגזל אבל גוף השבח שייך להנגזל ומשמע דבין נטע אילנות או בנה וגדר בה וכיוצא בזה ג"כ הדין כן וקשה דאמאי לא אמרינן בזה אומן קונה בשבח כלי רק דיינינן דאינו נוטל השבח רק ההוצאה והנה ביורד שלא ברשות מבואר בסימן שע"ה דאינו יכול לומר עצי ואבני אני נוטל משום דאמרינן דאדעתא דהכי בנאו וממילא קנתה לו חצרו וכמש"כ הסמ"ע סימן שע"ה אבל בקנה שדה שהיא גזולה והשביחה אדעתי' דנפשי' א"כ אמאי נוטל הבעה"ב את השבח דהא לא השביחה אדעתי' דנגזל ועוד דהא הוי חצר שאינו משתמרת לגבי הנגזל כיון שנגזלה כבר ואינה משתמרת לגבי'. והנתיבות בסימן ש"ו כתב דגם בקרקע שייך אומן קונה שבח כלי ומשמע דאף בשבח מעשה אומנות מדלא חלקו בזה ולשיטת הג"פ במידי דמעשה חשוב אף בסממנין דבעה"ב אמרו אומן כו' וכן יש להעיר בהא דב"ק (דף צ"ה) ובח"מ סימן שנ"ד דגנב פרה ופטמה דאינו קונה הגנב והגזלן להשבח רק מפני תקנת השבים דאמאי לא יקנה מן הדין להשבח למאן דס"ל אומן קונה שבח כלי והא הוי זה כמו צמר דבעה"ב וסממנין דאומן ומיהו אפשר לומר ג"כ דשאני מפטם להבהמה דכיון דהוי מידי דאכילה א"כ נתעכל ובעת שנתפטמה ונשבחה אינו כבר בעולם מידי בעין של המפטם א"כ כיון דאינו מעשה אומן וחשוב א"כ הוי כמו צמר וסממנין דבעה"ב דלא אמרו בי' אומן קונה כו' (וכן יש להעיר לכאורה בפלוגתת תנאי בשקלים פ"ד משנה ו' אם הקדש מתחלל על מלאכה או לא ופסקו שם כבן עזאי דאין הקדש מתחלל על מלאכה ועיין ברע"ב ותוס' יו"ט שם ואי נימא דאומן קונה שבח כלי א"כ השבח שבנו הפועלים בהקדש הא שייך השבח להאומנים ולא שייך לומר בהקדש דחצר דהקדש קנה דהא שיטת הפוסקים דאין חצר בהקדש וכמש"כ המג"א בסימן קנ"ד ס"ק כ"ג ובקצה"ח ונתיבות סימן ר' ומקורו בב"ב (דף ע"ט) גבי הקדיש בור ושובך ובתוס' שם ד"ה ואין מועלין במה שבתוכו כו' ואף דהגוף הוא של הקדש עכ"ז הא אי נימא דאין מעילה בגדולין א"כ יכול האומן לקנות השבח ומעורב חלק שיש להאומן בהשבח עם גוף השייך לההקדש ואח"כ יכול להתחלל שפיר על מעות הקדש ואמאי אמרו דאין הקדש מתחלל על מלאכה ומשמע אף היכא דאיכא שבחא ומעשה חשיב וגדול מדסתמו בזה ולא הובא הך פלוגתא דתנאי אי הקדש מתחלל כו' בהסוגיא דאומן קונה שבח כלי ויש לדחות זה דהא אף למ"ד דאין מעילה בגדולין עכ"ז הא מדרבנן לכ"ע אסור ליהנות מן גדולין. א"כ אסור לו ליהנות מהשבח וע"כ ממילא לא קני שבחא ועיין בסימן רנ"ז סעי' א' גבי מקדיש קרקע מהיום ולאחר שלשים כו' וקצרתי) וידעתי מה די"ל בגזל או בקנה קרקע הנגזלת אולי חסר בזה הכוונה לקנות אבל ז"א ברור כל כך וקצרתי: ענף ד

יב) והעיקר מה שנלענ"ד לומר בזה דלא שייך לומר אומן קונה בשבח כלי רק באם הבעה"ב