עין יצחק חלק א שפט

שיזכה בהם הבעל תחלה דלא מצינו בשום דוכתא דיש כח לב"ד לאוקמי ברשות אדם דבר שאינו שלו ולא החזיק עדיין עי"ש ונעלם ממנו דברי הרשב"א גיטין (דל"ו) הנ"ל והיש"ש יבמות שכתבו דתלוי זה בפלוגתת הש"ס אי ילפינן מן יחרם כל רכושו או מן אלה הנחלות א"כ אי נימא דילפינן מן יחרם כל רכושו וכמבואר במו"ק (דט"ז) דלא הביאו שם רק הדרש דיחרם רכושו וכן מבואר בשקלים פ"א ה"ד א"כ לא שייך בזה לומר אקנויי אקני לי' רבנן להכשיר גיטי דעלמא ובמק"א כתבתי דאינו ראיה מהא דמ"ק ושקלים הנ"ל די"ל דהתם לא מיירי רק מנ"ל דמפקרינן לנכסיו ולא מיירי התם להיכא דרוצים להקנות לא' ע"כ לא הביאו שם הדרש דאלה הנחלות. ולעולם יש לומר דהיכא דרוצים להקנותו לאחר בזה שפיר ילפינן מן אלה הנחלות והארכתי בזה במק"א ואכמ"ל]

ו) וע"פ מש"כ ניחא מה דאמר רבא בלשון ודלמא אקנויי אקני ליה רבנן וכתבו הריטב"א והרשב"א והר"ן בפסקיו ובחדושיו דהא דנקט רבא בלשון ודלמא זהו מפני כבוד של ר"ח אבל באמת לדינא ס"ל לרבא בפשיטות דאקנויי אקני ליה רבנן יע"ש ולפמש"כ י"ל דזהו גופא מספקא לרבא דהא מצינו בגטין (דף ל"ו) דאמר רבא הפקר כו' דא"ר יצחק כו' יחרם כל רכושו ר' אליעזר אמר מהכא אלה הנחלות כו' וי"ל דרבא אמר שם בשם שניהם ר' יצחק ור' אלעזר להך מלתא והוי ספק לרבא כמאן הלכתא ע"כ אמר הכא בזה"ל ודלמא אקנויי אקני ליה רבנן משום דמספקא ליה להך מלתא אי הלכה כר"א דאז שפיר יכולים להקנותו להבעל דמי הסופר בלא שום קנין וע"כ הוי הגט של הבעל משום דהוא בעל המעות או דלמא הלכה כר' יצחק דיליף מן יחרם כו' ואז לא מהני בזה לומר דאקנויי אקני ליה רבנן והוי עדיין הגט של הסופר ולא הוי שלו: ולכן בגטין (דף נ"ה) גבי גנב והקדיש וטבח דתני עלה דענוש כרת ואמר רבא שם דאוקמוה רבנן ברשותו כפרש"י ולא אמר רבא שם בלשון דלמא אוקמוה רבנן ברשותו: אלא בתורת ודאי משום דשא"ה דהקרבן הוא ברשות הגנב א"כ קנהו בקנין להקרבן וזכהו מן ההפקר ע"כ לא הוי בזה שום ספק כלל. אבל הכא בגטין גבי הגט דלא קעבד בהמעות שום קנין ע"כ שפיר מספקא לרבא אי שייך בזה לומר אקנויי אקני ליה רבנן בלא שום קנין או לא משום דזה הוי תלוי בהך פלוגתת רי"צ ור"א ומספקא לרבא בזה וע"כ קאמר בלשון דלמא כו' וי"ל באמת למאן דס"ל דילפינן מן יחרם כל רכושו מוכרח לומר אליבי' דלכן עבדו חז"ל דהאשה תשלם שכר הסופר משום דס"ל כריו"ח דד"ת מעות קונה א"כ שפיר קנתה האשה כנ"ל ויכולה להקנות להבעל אבל מאן דס"ל כר"ל מוכרח לומר דס"ל כר"א דיליף מן אלה הנחלות כו' ור"ח דקאמר יכילנא למפסל כו' כוונתו למאן דס"ל כר"ל וע"ז קאמר ליה רבא דאפשר דס"ל להך מ"ד כר"א דיכולים להקנותו לדמי הסופר א"כ ממילא הוי הבעל בשם בעל המעות וקונה שפיר להגט משום דהוא מקנה לבעה"מ כנ"ל א"כ לדינא דלית לן רק הדרש דיחרם כל רכושו וכמש"כ הרמב"ם פכ"ד הלכות סנהדרין ובכ"מ שם וכמש"כ במק"א ובספרי שם בשם כמה גאונים שם ע"כ לית לן למימר הך סברא דאקנויי אקני לי' רבנן. ע"כ העיקר דלכן אינו פסול הגט אף שנותנת האשה שכר הסופר כדתקנו רבנן כמבואר בב"ב משום דלדידן דקיי"ל מעות קונה ד"ת א"צ כלל להך דאקנויי אקני ליה רבנן כנ"ל משום דהאשה קנתה מן הסופר ואח"ז הקנתה להבעל כנ"ל

ז) ולפ"ז אתי שפיר דברי הנ"י בב"ב שכתב מתחלה שם וכתב ונתן משמע שהבעל מכתיבו ופורע שכרו והשתא האשה נותנת השכר כדי שלא תתעגן והא דכתיב וכתב ונתן לא קשיא דצוואת כתיבה קאמר עכ"ל. כוונתו הוא דלכן מחויב הבעל ליתן שכר הסופר כשהסופר תובעו לדין משום דכתיב וכתב ונתן והבעל מכתיבו היינו לפי דהבעל מצוה להסופר לכתוב כדי שיהיה לשמה או משום שליחות לשיטת כמה פוסקים וע"כ מחויב הבעל לשלם להסופר כמו כל שכירות פועל דמי ששוכרו מחויב לשלם לו ואח"כ מסיק דהתקנה היה שהאשה מחוייבת לשלם שכר הסופר כמש"כ הב"י בשם הרמב"ם בסי' ק"כ דהתקנה היתה שהיא מחויבת לשלם שכר הסופר והובא בב"ש סי' הנ"ל ס"ק ב' אך א"כ הא אין הבעל מכתיבו ע"ז מסיק הנ"י דל"ק משום דצוואת כתיבה קאמר וכיון דהבעל מצוה להסופר לכתוב סגי בזה ולא בעינן הך דינא שכתב התו"ג דיהיה הבעל מכתיבו. ובאמת הך סברא שכתב התו"ג דבעי דיהא הבעל מכתיבו זה לא מצינו בשום מקום והא דלא כתב הנ"י להך סברא דאמרו בגיטין שם דאקנויי אקני ליה רבנן י"ל דס"ל להנמוק"י דדוקא למאן דאית לי' כר"ל דמעות אינו קונה ע"כ אין שום עצה להכשיר לגיטי דעלמא רק דנימא אקנויי אקני ליה רבנן אבל לדידן דאית לו כריו"ח דמעות קונה ד"ת א"צ לזה רק דאמרינן דהסופר מקנה להאשה וקנתה ע"י קנין מעות ובמקום איסור העמידו על ד"ת ובאמת בעיקר הכלל דאקנויי אקני ליה רבנן אין זה ברור לדינא דהא רבא גופא לא קאמר אלא בלשון דלמא אקנויי כו' ובהך פלוגתא דאי ילפינן דהפקר ב"ד הפקר מן יחרם כל רכושו ואפי' נימא דאין ראי' מהתם וכמש"כ לעיל עכ"ז כיון דאין הכרע ביניהם בהך פלוגתא ע"כ עדיף לומר דאין בזה שום ספיקא כלל לפי מה דפסקינן כריו"ח דד"ת מעות קונה כנ"ל וע"כ לא הביא הנ"י להך דאקנויי אקני ליה רבנן כלל ואתי שפיר דברי הנמוק"י בעז"ה ומתורץ תמיהת הג"פ והתו"ג הנ"ל: ענף ג

ח) ואחר דנתבאר דברי הנמוקי יוסף על נכון בעז"ה נחקור בענין השאלה דשאילנא קמן על מה דנהגו בבתי דינים דאבי האשה או אבי הבעל פורע שכר הסופר ובאמת יש לדון בזה הרבה דהא אמרו בגיטין (דף כ') דיכילנא למיפסל לגיטי דעלמא אלא דאקנויי אקני ליה רבנן א"כ לא מצינו זה רק היכא דהאשה משלמת שכר הסופר בזה היתה התקנה דהקנו לו רבנן משא"כ אם אחר משלם להסופר בזה לא היה תקנה הנ"ל א"כ יש לפקפק בזה ואף דאנן נהגינן להקנות להבעל הקלף והדיו מקודם הכתיבה עכ"ז יש לדון הרבה לפמש"כ הגט פשוט סימן ק"כ ס"ק ט' דאף בהקנה להבעל הקלף והדיו רק דלא פרע להסופר בעד שכר כתיבתו דזה תלוי בפלוגתא אי אומן קונה בשבח כלי או לא בח"מ סי' ש"ו ובאהע"ז סימן כ"ח ואף בקלף ודיו של הבעל ג"כ שייך אומן קונה בשבח כלי ואין זה דומה להא דב"ק (דף צ"ט) דבצבע וסמנין דבעה"ב לא אמרינן אומן קונה בשבח כלי משום דהיכא דעושה מעשה גדול אז אמרינן אומן קונה שבח כלי אף בזה וכמו דנתן לאומן עצים לעשות שידה תיבה ומגדל דאמרו בזה אומן קונה בשבחם משום דזהו מעשה גדול: וא"כ ה"ה בכתיבת הסופר להגט דזהו מעשה גדול דשייך בזה אומן קונה שבח כלי עי"ש בג"פ שהאריך בכ"ז ולפ"ז מוכרח לומר בהא דב"ק (דף צ"ט) דאמרו כיון דרככי' היינו שבחי' דזהו ג"כ מעשה גדול וחשוב א"כ לפ"ז יש לדון בנ"ד דכיון דהסופר קנה ליה השבח בהגט בעד כתיבתו להסוברים אומן קונה שבח כלים וכיון דאבי הבעל או אבי האשה הם המשלמין להסופר בעד טרחתו א"כ לכאורה יש להחמיר בזה כמבואר בגטין הנ"ל אמנם לפמש"כ לדידן דקי"ל כריו"ח דד"ת מעות קונה אז אין מקום לפסול לפי דאף דנימא דהסופר מקנה את השבח כלי לאבי האשה דהוא הבעל המעות א"כ קנה אבי האשה בקנין מעות לפי דהסופר מקנה לו את השבח ומעות בכה"ג קונה דבמקום איסורא העמידו על ד"ת כנ"ל ואח"ז שפיר קנהו הבעל להשבח וכמו בטבלא דאמרו בגטין דגם איתתא ידעה לאקנויי