עין יצחק חלק א לט

לכן תמוה דברי השו"ע דלא הביא דבריהם אף בשם יש אומרים לכה"פ

ח) וכן יש להוכיח מן מה שהקשו התוס' בפסחים (דף ק' ע"א) ד"ה ר' יוסי אומר אין מפסיקין כו' וא"ת כיון דגומר כל הסעודה ומברך ברכת המזון וא"צ לעשות סעודה לשם שבת א"כ איך יעשה קידוש בלא סעודה הלא אין קידוש אלא במקום סעודה ותי' דחשוב קידוש במקום סעודה וכו' דאותה סעודה עולה לסעודת שבת כו' ואי נימא דיוצא ביין משום סעודה דקידוש. א"כ אין מקום לקושייתם כלל דהא י"ל דישתה כוס יין בשלימות כשיעור רביעית ואז יהי' יוצא משום קידוש במקום סעודה כמו שפסק הרמ"א שם ואף לפמש"כ המג"א בס"ק י"ב בשם הלבוש והב"ח דבעי לשתות עוד כוס אחר לשם סעודה עכ"ז הא י"ל דאחר שגמר סעודתו ומקדש ישתה עוד כוס יין או יאכל מיני תרגימא מחמשת המינים ויהי' יוצא משום סעודה אע"כ מוכח דס"ל להתוס' דאינו יוצא משום מקום סעודה דקידוש רק בפת. וכן הקשה המרדכי קושיא זו שם בפ' ע"פ ומכח קושיא זו הוכיחו דין מחודש דסעודה שאכל מתחילה עולה לו לסעודת שבת א"כ מוכח מהמרדכי והתוס' הנ"ל דלא ס"ל כהטור ושו"ע ומג"א הנ"ל

ט) וכן מוכח מן דברי הרא"ש פסחים פ' ע"פ סימן ו' שהביא דברי הרי"ף שפסק דהיכא דגמר סעודתו מברך ברכת המזון ואח"כ מקדש ותמה דע"כ צריך לאכול מיד אחר הקידוש לדידן דקיי"ל כשמואל דאין קידוש אלא במקום סעודה וכיון דצריך לאכול. ברכת המזון למה לי' ליפרוס מפה וליקדש ואין סברא לומר דמה שאכל כבר נחשב למקום סעודה דקידוש כו' עכ"ל הרא"ש ולא ניחא להרא"ש במש"כ התוס' והמרדכי לעיל (דף ק) דמה שאכלו מתחילה נחשב למקום סעודה כנ"ל. ואי נימא דשתיית יין נחשב למקום סעודה אמיני תרגימא כמש"כ המג"א א"כ אין מקום לקושיית הרא"ש הנ"ל דהא י"ל דשפיר כתב הרי"ף דמברך ברכת המזון דמשום קידוש במקום סעודה יכול לשתות כל הכוס ואז יהי' יוצא משום קידוש במקום סעודה כמו שפסק הרמ"א ואף לדעת הלבוש והב"ח הנ"ל עכ"ז יכול לשתות עוד כוס אחר או לאכול כזית מיני תרגימא ויהי' יוצא משום סעודה דקידוש אך לא יצטרך לברך ברכת המזון תו ושפיר כתב הרי"ף דמברך ברכת המזון ומדהקשה הרא"ש כן מוכח דלא ס"ל כהגאונים הנ"ל רק ס"ל דבעי לחם דווקא כמש"כ הרא"ש לעיל (דף ק') דהאי טעימו מידי דקאמר רבה היינו לחם כמש"כ לעיל וקאי על מקום סעודה דקידוש כנ"ל

י) וכן מוכח מן דברי התוס' פסחים (דף ק"ו ע"ב) ד"ה מקדש אריפתא כו' שכתבו בשם ר"ת דלכן הנוטל ידיו לא יקדש משום דס"ל לרב יש קידוש שלא במקום סעודה וחיישינן שמא יפליג וילך לחוץ כו' וזמנין דחביבי לי' חמרא מקדש אחמרא שלא במקום ריפתא דס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה כו' עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם ואי נימא דיוצא ביין משום קידוש במקום סעודה א"כ לא הי' צריכים לומר דלכן מקדש אחמרא דס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה הא י"ל דלכ"ע שייך האי מימרא דמקדש אחמרא וישתה כוס שלם של רביעית או שישתה שני כוסות. וכן י"ל דלכן נטל ידיו לא מקדש דחיישינן שמא יפליג כו' אליבא דכ"ע דיקדש אחמרא וישתה כוס שלם או שני כוסות ואח"ז יפליג וילך לחוץ ושייך חשש הנ"ל אליבא דכ"ע אע"כ מוכח דס"ל דאין יוצא משום סעודה דקידוש רק בלחם דווקא: ע"כ הוצרכו לומר דרק לטעמי' אמר מימרא זו דנטל לא יקדש א"כ מוכח מכמה דברי התוס' ודברי הרא"ש בכמה מקומות ומן המרדכי ורבינו יונה דס"ל כולהו דבעי פת דווקא משום מקום סעודה דקידוש ותמהני על האחרונים דלא הביאו שיטתם כלל בזה ואפשר דהרי"ף דהובא ברא"ש פסחים פ' ע"פ סי' ו' דכתב דאם נמשך סעודתו עד הלילה גומר סעודתו ומברך ברהמ"ז ואח"ז מקדש ולא חש לקושיות הרא"ש הנ"ל מוכח דס"ל כשיטת הגאונים דיוצא ביין משום מקום סעודה ולכן יכול לברך ברכת המזון משום דקידוש במקום סעודה יכול לשתות כוס שלם כנ"ל או שני כוסות או מיני תרגימא כנ"ל א"כ אדרבה מוכח מהרי"ף דס"ל דיכול לצאת ביין וכדפסקו הגאונים

יא) ובפסחים (דף ק"א) אמרי דקידושא דבי כנישתא לאפוקי אורחים דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא והאלפס גרס לאפוקי אורחים דאכלו ושתו ולא גרס וגנו יע"ש [ולדברי האלפסי יש לתרץ קושיות התוס' שם מה שהקשו הא אין אוכלין ואין שותין בבהכ"נ אך לפי גירסת הרי"ף ניחא משום דהא התוס' כתבו שם דסעודת מצוה היו אוכלין בבהכ"נ כמו קידוש החודש וכה"ג א"כ י"ל דסעודת שבת הוי ג"כ בכלל סעודת מצוה דמותר לאכול בבהכ"נ: וי"ל דהך ואכלי ושתו מיירי רק באכילת שבת דאכלו האורחים בבהכ"נ ועיין בהר"נ שם ועיקר קושיות התוס' יהי' מן הא דאמרו דגנו בבי כנישתא דהא אין ישינים שם אבל לגירסת הרי"ף ניחא משום דלא גריס וגנו ויהי' איך שיהי' דלגירסת התוס' י"ל בפשט הסוגי' דהא דאמרו שם דשתו וגנו הוא לאו דוקא דהא לא הי' צ"ל רק דאכלי לבד אבל לגירסת הרי"ף מדוקדק לשון הש"ס די"ל דלכן נקטי ושתו לאשמעינן דאף אותן שלא יאכלו רק ישתו ג"כ יהי' יוצאין משום קידוש במקום סעודה ולפ"ז י"ל דהרי"ף הוכיח מגירסתו דאף ביין יוצא משום סעודה דקידוש: וי"ל דהרי"ף אזיל לטעמי' ופסק דאם נמשך סטודתו עד הלילה מברך בהמ"ז ומקדש משום דלא יצטרך לאכול יותר כנ"ל ונתבאר דלאו כ"ע מודו בזה ולכן לכתחלה יחוש להחמיר לאכול תיכף לחם אחר הקידוש של לילה אכן בקידוש היום יש להקל ולסמוך על מיני תרגימא או כוס יין שני: וכמש"כ השו"ע ויש לנו לצרף לסניף שיטת הראב"ד דמיקל בקידוש היום כנ"ל ובעת הדחק בקידוש היום באכילת פירות וכן בשתיית שכר כנ"ל: סימן יג

נשאלתי ע"ד איש א' ויר"א הרוצה לעשות מסחרו במשא ומתן ע"י איש א' יהודי והאיש הזה הוא חשוד לעשות עסק מסחרו גם ביום השבת והנותן המעות מצווהו שלא יעשה העסק ביום השבת אם מותר לעשות כן או לחוש משום לפ"ע כיון דנחשד על חילול שבת א"כ יש לחוש שיעשה מסחרו גם ביום השבת והאריך כת"ר בזה וביקש ממני להגיד דעתי בזה

א) תשובה בעז"ה בקצרה והוא כי הט"ז ביו"ד סי' קנ"א ס"ק א' כתב דהיכא דהוי הדבר מסופק אם לאיסור או שקנאו לדבר היתר אזלינן לקולא וכן אמרינן לקמן במכירת בהמה גסה בטור עכ"ל הט"ז. ובעיקר דברי הט"ז בראייתו יש להעיר דהא לדינא קיי"ל כשיטת רב האי דהובא ברא"ש לע"ג פ"א סי' ט"ז דס"ל דדוקא בידוע דקונה לשחיטה מותר למכור לו אבל היכא דהוי בספק אם לשחיטה או לא אסור למכור לו וכן פסקו בשו"ע סי' קנ"א סעי' ד' ואפשר לומר דכוונת הט"ז הוא דהא חזינן שיטת כמה פוסקים דס"ל להתיר אף בספק לשחיטה ואף לשיטת רב האי הנ"ל וכדקיי"ל עכ"ז יש לחלק דשאני בספק לשחיטה דיש שם הרוב דרובא לרדיא זבני כמבואר בב"ב (דף צ"ב) ובתוס' ע"ז (דף ט"ו ע"א) ד"ה אימור לשחיטה זבנה כו' ע"ש ע"כ החמירו שם. אבל היכא דליכא רובא אז אין לנו