עין יצחק חלק א שפח

כיון דמחוסר קנין משיכה להאשה וע"כ הוכרח רבא לומר דאקנויי אקני ליה רבנן ופי' רש"י ואז כיון דהקנו חז"ל המעות להבעל א"כ הוי הבעל בשם בעל המעות על דמי הסופר וכיון דהסופר מקנה להבעל המעות א"כ מקנה הסופר הגט להבעל ומהני שפיר וכ"ז אי נימא דאקנויי אקני ליה רבנן אבל אי לא נימא אקנויי אקני ליה לא מהני משום דהאשה לא קנתה מעולם להקלף כיון דמחסרא משיכה ועכ"ז לדידן דקי"ל כריו"ח דד"ת מעות קונה יש לדון דאף דלא נימא אקנויי אקני ליה רבנן ג"כ הגט כשר משום דהא כיון דהסופר הקנה הגט להאשה ממילא קנתה ע"י קנין מעות כיון דד"ת מעות קונה ואף לדידן דקי"ל דמעות אינו קונה רק למי שפרע מ"מ הא היכא דהתנו דמעות יהיו קונה אז קונה קנין גמור כמבואר בסי' קצ"ח סעי' ה' ואף דהש"ך הקשה על הרמ"א שם עכ"ז האמת דהעיקר הוא כדברי הרמ"א דשאני הך קנין מעות דכיון דמה"ת הוא קונה רק חז"ל תקנו לטובת הלוקח דלא יקנה ע"כ יכול הלוקח לומר אי אפשי בתק"ח ולאוקמי על דאורי' כידוע וכן כתב הב"ח והובא בנתיבות בחדושים סעי' ה' עי"ש וכיון דמהני התנו לקנות במעות א"כ הא כבר כתבתי במק"א להוכיח כשיטת מהריב"ל דהובא במל"מ פ"א הלכות מכירה דבמקום איסור הוי כמו פריש משום אומדנא דאנן סהדי דלא יעבור על איסור ואי נימא דהוי כמו פריש אז לא יעבור על איסור ע"כ י"ל דהוי כמו אומדנא דנתכוין דיהיה כמו פריש כדי דלא יעבור על איסור וכמו דמצאתי במהרי"ט דאיסור הוא כמו פריש ע"כ במקום איסורא דא"א כמו בגט דאי נימא דלא הוי כמו פריש אז הוי הגט פסול. ע"כ בשביל אומדנא שלא תכשל באיסור א"א ע"כ מבעי לן לומר דהוי כמו דפרשה האשה לקנות להקלף והדיו של הסופר ע"י הקנין מעות דע"י תנאי קנתה וכיון דבמקום איסור הוי כפריש ע"כ נימא אומדנא דהוי כמו פירשה לקנות במעות דקנתה מהסופר ואח"ז שפיר הקנתה להבעל כמבואר בגטין (דף כ"א) דמסקינן דאיתתא ידעה לאקנויי והוי הגט כשר ולא תהי' נכשלת באיסור א"א ואינם צריכים כלל למה דחדשו בגטין דאקנויי אקני לי' רבנן כי אף בל"ז שפיר הגט כשר

ג) ולבד זה י"ל דאף דנימא דהתנו לקנות במעות לא מהני כשיטת הש"ך בסימן קצ"ח ובאמת י"ל לפמש"כ המרדכי והובא באו"ח סי' ק"ב דאינו יכול לאמר א"א בתק"ח להוציא וכן מבואר בתשו' מיימוני לספר קנין סי' י"ד, א"כ ה"ה בהך קנין מעות דעקרו חז"ל אינו יכול הלוקח לעשותו לקנין ולהוציא מן המוכר וכיון דכ"ז דלא שקלי' הלוקח בידו לא קנהו א"כ לא מהני מה דהקנתה האשה להבעל כיון דהיא בעצמה לא קנתה. עכ"ז יש לומר בפשיטות לפי מה דמצינו בסוגיות רבות דבמקום מצוה העמידו חז"ל על ד"ת דמעות קונה כמבואר בחולין (דף פ"ג) דבד' פרקים העמידו על ד"ת דמעות קונה וכעין המבואר בח"מ סי' קצ"ט סעיף ג' ברמ"א שם ובעירובין (דף פ"א) וכש"כ במקום דלא יהיה מכשול באיסור א"א בוודאי העמידו חז"ל על ד"ת דמעות יהי' קונה כדי דלא יופסלו כמה גיטי דעלמא ולא נצטרך עדיין לומר דאקנויי אקני ליה רבנן כפי' רש"י אלא בקצרה י"ל דכה"ג אוקמי על דאורי' כיון דראינו בגמ' ע"ז דאקנויי אקני ליה רבנן והפקר ב"ד כו' משום דזהו מקום מכשול ע"כ הצריכו לעשות כן וכמבואר ברשב"א גיטין שם ע"כ מכש"כ דיכולים לאוקמי בזה אדאוריי' כדי שלא יצטרכו לבא להך כו' וכן משמע באהע"ז סי' ק"כ ב"ש ס"ק ב' דקנין מעות מהני בגט יע"ש והטעם בע"כ כמש"כ למעלה

ד) ולפ"ז יש לומר דהך סוגיא דגטין (דף כ') דאמרו אקני ליה רבנן וזולת זה הי' מקום לפסול כל גיטי דעלמא משום די"ל דהא רבא קאמר התם הך דאקנויי אקני כו' ואילו לשיטת רבא מצינו בב"מ (דמ"ח) דקאמר רבא קרא ומתניתא מסייע לריש לקיש ומזה הוכיחו הפוסקים דס"ל לרבא כשיטת ר"ל ועיין בתוס' ע"ז (דף ע"א) ד"ה רב אשי כו' ובבכורות (דף י"ג) ד"ה רב אשי כו' ובתוס' ב"מ (דף מ"ח) ד"ה נתנה לסיטון כו': וע"כ לר"ל דס"ל דמעות אינו קונה מה"ת רק בעי משיכה אז שפיר יכולים למיפסל לכולי גיטי דעלמא משום דהא הסופר מקנה הגט להאשה דהיא נותנת לו המעות אבל הא מחסרא משיכה א"כ לא קנתה מעולם וע"כ אף דרוצית בהקנאת הגט להבעל עכ"ז הא לא מהני הקנאתה כיון דהיא בעצמה לא קנתה להגט וע"כ הוצרך רבא לבא לסברא דאקנויי אקני ליה רבנן ועפ"ז מדוקדק מה דקאמר רב חסדא יכילנא למפסל כו' וקשה דמשמע דלא אמר זה רק לחדודא בעלמא ובאמת הא חזינן דלא פסלו לגיטי דעלמא וגם לא אמר זה המימרא בדרך קושיא רק בתורת מאמר לבד דיכילנא כו' ולפמש"כ ניחא דהא חזינן דס"ל לר"ח בב"מ (דף מ"ז) דתקנו משיכה בלקוחות וס"ל כריו"ח דד"ת מעות קונה ואילו בע"ז (דס"ג) מצינו דקאמר ר"ח גופא בלישנא קמא שם דבזונה כותית לא קניא במשיכה אלמא דר"ח גופא מהדר לתרוצי אליבא דר"ל ואמר שם בע"ז אליבא דר"ל אף דס"ל בעצמו כריו"ח כמבואר בתוס' ע"ז שם ד"ה בזונה כותית כו' ובתוס' ב"מ (דף מ"ח) ד"ה נתנה לסיטון כו' א"כ גם הכא בגטין י"ל דר"ח דקאמר יכילנא למיפסל לכולי גיטי דעלמא כונתו אי נימא כשיטת ר"ל דבעי משיכה מה"ת דאז יש מקום לפסול להגיטי אבל באמת לדינא לריו"ח אין מקום לפסול וכן אף לשיטת התוס' דרבא גופא ס"ל לדינא כריו"ח ואפ"ה כיון דמצינו דקאמר קרא ומתניתא מסייע לר"ל אלמא דקאמר מימרא דמסתברא לכאורה כר"ל ואליבי' הרי הוצרך לומר דאקנויי אקני לי' רבנן ושפיר י"ל דהך דשקל וטרי רבא הכא בגטין היינו לר"ל אבל לדינא אין מקום כלל לפסול לגיטי דעלמא משום דאף דלא נימא אקנויי אקני לי' רבנן עכ"ז הא האשה קנתה ע"י קנין כסף להגט היינו הקלף והדיו של הסופר או משום דבמקום איסורא הוי כפריש כנ"ל או משום דבזה אוקמי אדאוריי' כנ"ל

ה) והנה בעיקר הך מלתא דאמרי בגמ' דאקנויי אקני ליה רבנן נלענ"ד בזה דתלוי במה דהבאתי בספרי באר יצחק חאהע"ז סי' י' ענף א' בשם היש"ש יבמות שכתב דאם יכולים חז"ל להקנות לא' בלא קנין או רק יכולים להפקיר וממילא בעי קנין כמו כל זוכה מן הפקר דזה תלוי בפלוגתת הש"ס בגטין (דף ל"ו) ויבמות (דף פ"ט) דר' יצחק יליף הפקר כו' מן יחרם כל רכושו ור"א יליף אלה הנחלות כו' יע"ש וכ"כ בחדושי רשב"א גטין והריב"ש סי' שצ"ט א"כ למ"ד דיליף מן אלה הנחלות ומה אבות מנחילין כו' א"כ יכולים חז"ל להקנות את דמי השכר הסופר שנותנת האשה להסופר יכולים להקנותו להבעל אף דלא עבד הבעל שום קנין בהמעות א"כ ממילא הוי הבעל בשם בעל המעות על הפשיטי דספרי ואז אמרינן דהסופר מקנה הקלף והדיו להבעל דהוא מקרי בעל המעות ולפי הכלל שכתבתי מקודם דהמוכר מקנה לבעל המעות א"כ ממילא קנה הבעל להגט מיד הסופר אבל אי נימא דילפינן דהפקר ב"ד כו' מן יחרם כל רכושו א"כ לא מהני בזה לומר דאקנויי אקני לי' רבנן משום דאף דהפקירו חז"ל לדמי הסופר עכ"ז לא קנה הבעל להגט דהא לא קעבד שום קנין בהמעות ואף דהמעות הוי הפקר מ"מ הא כיון דהאשה נותנת בידים את המעות להסופר א"כ הא לא הוי הבעל בשם בעל המעות דנימא דהקנה לו דהוא בעל המעות כיון דהוי המעות הפקר א"כ כיון דשקל הסופר להמעות מיד האשה מסתמא מקנה להאשה ודוקא היכא דמסר השליח מעות של המשלח בזה אמרו בב"ק (דף ק"ב) דמקנה לבעה"מ כנ"ל ולא היכא דלא הוי המעות של הבעל רק הוי הפקר ועי' בגט פשוט בס' ק"כ ס"ק ה' שכתב מסברא דנפשי' דאיך יקנה הבעל המעות האלו הגם שהם הפקר אם לא