עין יצחק חלק א שפז

בכה"ג ספיקו לחומרא וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק י"ט בשם הד"מ והאו"ה אך בנ"ד לא שייך להחמיר מה"ט דהא הספק אם היא א"א או דאין בה חשש קידושין זה הספק נוגע לאחרים אם היא קיימא עליהם באיסור א"א או לא. אבל לגבי בעלה לא שייך לדון להחמיר עליו במה דנימא דיש בזה דין קידושין רק דיש לדון ספק זו לגבי הבעל אם ירצה ליקח קרובותיו דהוי לגבי ספק דאורייתא א"כ הא הוי זה גוף אחר וכיון דבעצם האשה המתקדשת לו לא היה בזה דאורייתא להחמיר על הבעל. ע"כ עכשיו שנולד על הבעל ספק זה אם יכול לגרשה בעת חלומתה דיש לדון בזה כמו בכל מילתא דרבנן דספיקו להקל וכיון דקיי"ל כרבא דבכתובות (דף ע"ג) דאמר דהוי ספק קידושין בכה"ג ע"כ אין להחמיר על הבעל ויכול לגרשה אף לכתחילה וממילא מותרת להנשא כיון דהיה הגט שלה בהיתר אף לכתחילה ובכה"ג לכ"ע הדין הוא דמגורשת ומותרת לכל

ה) ורק היכא דעבר וגירשה באיסור בזה יש סוברים דאף בדיעבד אינה מגורשת כיון דעבר על תקחז"ל כמבואר בסי' קי"ט סעי' ו' בהגהה: משא"כ בנ"ד דנתבאר דהבעל יכול לגרשה לכתחילה כיון דלגבי' לא שייך לדון דנולד הספק לגביה בספק דאורייתא על אשתו כנ"ל ואף דרבה ור"ח ס"ל בכתובות (דף ע"ג) דצריכה גט מדבריהם דמשמע דס"ל דהוי עכ"פ קידושי דרבנן בוודאי עכ"ז הא לדינא קיי"ל כרבא דמספקא לנו אם היה קידושין מדאורייתא או לא היה קידושין כלל. ולדידי' אין הכרח לומר דהוי קידושין דרבנן וודאי ועיין בב"ש סי' ל"ט ס"ק ט"ז בשם הרמב"ם והטור דפסקו כרבא. וע"פ כ"ז יש מקום לדון דיהיה יכול לגרשה אף בע"כ ע"י רשות ב"ד אך לא ראיתי להזדקק לזה לפי דשאלתם הי' כעת אם יכול לגרשה מרצונה לפי דבנ"ד מתרצית האשה לקבל הגט ע"כ לא כתבתי מזה הפרט

ו) ועוד יש לדון בזה דהא לדברי הט"ז באה"ע סי' קי"ט הנ"ל דהיכא דלא היה עתים שווים דאז יכול לגרשה אף בעתים חלומה ועתים שוטה ואף דנימא דלא ברירא כן לדינא מ"מ מידי ספיקה לא נפיק א"כ יש בנ"ד שני ספיקות להיתירא ספק א' שמא אין חשש קידושין כלל בנ"ד ואת"ל דמקודשת אכתי ספק שמא הלכה כדברי הט"ז הנ"ל ואף דלא נודעו שני הספיקות ביחד מ"מ הא במילתא דרבנן אף דנודע ספק א' מקודם ג"כ דיינינן ס"ס להיתירא וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס ס"ק י"ז ע"ש ובאה"ע סי' ב' בב"ש ס"ק י"ד וגם לפ"ז יש לדון דאף בספק א' יש להקל משום דהא ה"ל ספק דרבנן דקיי"ל לקולא ואף דהוי במקום חזקת איסור א"א דהא בספיקא דדינא לא דיינינן חזקת איסור וכמש"כ הפוסקים דהא בשביל החזקה לא ישתנה הדין אך במקום ס"ס הוי מורווח לנו ביותר לדון להיתירא וזה ברור דע"פ דברי הט"ז הנ"ל לכה"פ יש לצרפו לדון לספיקא דדינא וע"כ במקום דיש עוד ספק ה"ל ס"ס מעליא בדרבנן אף דנודע ספק א' מקודם כנ"ל

ז) ובעיקר מילתא במה שרוצה הבעל לישא אחרת יש לדון בנ"ד לסברת המהרי"ק שורש קמ"א שכתב דמילתא דפשיטא דהיכא דאסורה לו אינה בכלל שתי נשים והובא בחמדת שלמה סי' ד' ע"ש: וע"כ בנ"ד דנתבאר דאסורה לו משום סכנתא מחמת חולי נכפית שיש לה וחמירא סכנתא כו' דיש לדון גם בנ"ד לדברי המהרי"ק הנ"ל דכיון דאינה ראויה לו לאישות דאין זה בכלל ב' נשים רק שוטה שאני דראוי' לאישות וכמבואר ביו"ד סי' קצ"ו סעי' ח' ונדה (דף י"ג) אך אין אנו צריכין לזה משום דנתבאר בלא"ה דיכול הבעל לגרשה בנ"ד שהיתה נכפית מקודם והטעתו כנ"ל: סימן עו

נשאלתי מכמה רבנים ע"ד דנהגו בבתי דינים דאם נתפשרו אבי הבעל המגרש ואבי האשה המתגרשת לשלם משלהם להסופר והעדים שכרם בעד כתיבת וחתימת הגט ואין מי שיפקפק על זה והתורת גיטין סי' ק"כ סעיף ב' כתב אם אבי הבעל ואבי האשה פרע שכר הסופר בלא הקנאה להבעל אינה מגורשת

א) תשובה בעז"ה הנה מתחילה נבאר דברי הנימוקי יוסף בב"ב פ' גט פשוט על הא דאי' שם (דף קס"ח) והבעל נותן שכר מ"ט אמר קרא וכתב ונתן והאידנא דלא עבדי הכי שדיוה רבנן אאשה כי היכא דלא לישהיי' וע"ז כתב הנמוקי יוסף וז"ל וכתב ונתן משמע שהבעל הנותנו הוא מכתיבו שפורע שכרו והשתא שהאשה נותנת השכר כי היכי דלא נשהיי' ליתן לה הגט בשביל שכר הסופר ובין כך תתעגן והא דכתיב וכתב ונתן לא קשיא דצוואת כתיבה קאמר עכ"ל והובא בגט פשוט סימן ק"כ ס"ק ה' וכתב דדברי הנ"י צ"ע דמשמעות הגמ' דתק"ח הוא עכ"ל הג"פ וכן תמה בזה התו"ג סימן הנ"ל ס"ק ו': ענף א

ב) ונלענ"ד לתרץ דברי הנ"י והוא דהתו"ג שם הקשה על מש"כ רש"י בגטין (דף כ') על מה דאיתא בגמ' התם אר"ח יכילנא למיפסל לכולי גיטי דעלמא א"ל רבא מאי טעמא אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי כתבה לי' דלמא אקנויי אקני לי' רבנן. ופי' רש"י בד"ה איהי כתבה ליה נותנת שכר הסופר כדאמרינן בג"פ (דקס"ח) משום תק"ע והקשה התו"ג דלמה לא כתב רש"י להביא המשנה דגטין (דף כ"ב) דהאשה כותבת גיטה יע"ש בתו"ג והאמת פשוט הוא דמן המשנה הנ"ל אין להוכיח כלל משום די"ל דשא"ה דהא אמרינן לקמן (דכ"א) דרב אשי פשט מהמשנה הנ"ל דאשה ידעה לאקנויי כו': ועיקר קושיית הש"ס הכא בגטין דיכילנא למיפסל לכולי גיטי דעלמא כמש"כ התוס' בגטין (דף כ"ב) בד"ה והא לאו בני דיעה נינהו כו' דאונתן סמיך כו' והכא אף נכתב בצוויו לא יהיב לה מידי דשלה הוא עכ"ל התוס' שם. א"כ בהא דאשה כותבת גיטה כיון דמסקינן דידעה לאקנויי הוי שפיר של הבעל וקרינן ביה ונתן משא"כ אם האשה אינה נותנת הקלף שלה אלא נותנת מעות להסופר שיתן הגט להבעל בזה לא שייך לומר דידעה לאקנויי משום דאף דנימא דהקנתה להבעל עכ"ז לא מהני משום דהאשה לא קנתה מעולם להקלף והדיו מהסופר דהא קיי"ל מעות אינו קונה רק למי שפרע והאשה לא עשתה לקנין משיכה כלל וקיי"ל בב"ק (דף ק"ב) דהמוכר מקנה החטים לבעל המעות דהוא המשלח ולא להשליח וכדאיתא בח"מ סימן קפ"ג כש"כ היכא דהקונה נותן המעות בודאי מקנה המוכר למי שנותן המעות וכיון דהאשה היא נותנת המעות השכר להסופר א"כ הסופר מקנה לה הגט ולא להבעל וכיון דהאשה לא עשתה לקנין משיכה א"כ לא נקנה הקלף לה. וע"כ אף דנימא האומדנא דאח"כ כשמסר הסופר הגט להבעל אז הקנתה האשה הגט להבעל מ"מ זה לא מהני דאיך יכולה להקנותו מה שלא קנתה האשה גופא מעולם