עין יצחק חלק א שפה

) ומה שביד הבעל ליתן וועקסלין לבטוחות בחת"י ובצירוף שבועתו על השנים הבאים שיקיים כל החיובים המוטלים עליו כאשר ישיג ידו שמחוייב ליתן. ולע"ע לכל הפחות על שנה א' ישתדל להשיג בטחונות מן בטוח א' שיהיה בקיום על שנה א' בוודאי לכל החיובים הללו וכן יתן וועקסלין בחת"י לבטוחות על חוב כתובה ותו"כ וג"כ בשבועה וכמש"כ הנו"ב כנ"ל והכל כפי שיחקרו וידרשו היטיב במצב הבעל ולאיים עליו ובשבועת אין לי כמבואר: ובקצרה דמה דאפשר ביד הבעל בכל הנך דמחוייב לעשות וכפי שיגידו לו הב"ד באזהרה ואחר שיקיים הבעל הכל וכפי הכרעת דעת כת"ר בהסידור מן הנהגת כל הנך וכשישיג רשיון מן הממשלה וכפי חוקי א' הקיר"ה ובהסכם מאה רבנים וכפי המבואר הכל בנו"ב ובחתם סופר אז הנני נמנה להיתירא בין המתירים ויעשו כ"ז בעיון היטב בעינא פקיחא שיהיה הכל על נכון בכל האפשריות שביד הבעל לעשות שיקיים כן וכן ע"ד השלשת הגט כפי המבואר בנו"ב במ"ק סי' ג' ובחשבון הרבנים מן ג' ארצות לדעתי מן הראוי להדר שיהיה לא פחות מן עשרה מכל א' מן הארצות הללו ובסך הכל יהיה מאה רבנים או ראוים להוראה וכמבואר באחרונים

כא) והנה לעיל כתבתי לדון במגרש לאשתו אם אין לו במה לשלם הכתובה דזהו אסור מצד דעי"ז מבטל למ"ע דפריעת בע"ח וכמו ביו"ד סי' כ"ח גבי כיסוי דאסור לשחוט אם אין לו במה לכסות וכמו בהך דביצה (דף ח') וחולין (דף פ"ג) גבי כוי דאין שוחטין ביו"ט לפי שאסרו חז"ל לכסות וכמו שהארכתי לעיל. ובאמת יש להעיר על עיקר כלל הזה מהך דשו"ע או"ח סי' י"ג סעי' ג' גבי טלית שנפסקו הציצית יכול ללובשו בשבת לפי שאינו יכול לקיים למ"ע דציצית בשבת וה"ה בחול היכא דאין ציצית נמצאים בעיר וכמש"כ המג"א שם. הרי דכיון דמה דלא יוכל לקיים למ"ע דציצית מחמת האונס אין זה אוסר ללובשו א"כ קשה מפני מה אסרו לשחוט היכא דלא יהיה יכול לקיים למ"ע דכסוי. ולכאורה יש לחלק בזה לפי סברת הנו"ב והצל"ח גבי דשיל"מ דלא שייך להחמיר משום זה רק באיסורי אכילה אבל באיסור טלטול לא שייך זה לפי דיוכל לטלטלו היום וגם למחר וכמו כן הכא גבי לבישת הטלית דיכול ללובשו היום וגם למחר אבל זה אינו דהא לא שייך לדון כן רק בשיל"מ דעיקר האיסור הוא לפי דיכול לאוכלו בהיתר לאח"ז ע"כ שפיר אמרו דבטלטול לא שייך לומר כן אכן גבי מה דאסרו לשחוט ביו"ט היכא דלא יהיה יכול לכסות דהטעם הוי לפי דמפקיע להמ"ע א"כ ה"ט שייך גם בלבישת הטלית וע"כ תקשה כן. והשאגת אריה בסי' ל"ב כתב בקצרה דאם אין באפשרי להטיל ציצית דיכול ללבוש הטלית בלא ציצית וקיצר בזה ובעיקר ראיות הש"א שם יש לדון בזה ואכ"מ

כב) ויש להאריך בכ"ז אך בקצרה הוא דהעיקר כמש"כ הרמ"א באו"ח שם דמשום כבוד הבריות התירו שם ללבוש הטלית בלא ציצית וכמש"כ המג"א שם ופשוט דעכ"פ איסורא דרבנן איכא וע"כ אף דלא הוי גנאי גדול ג"כ התירו לדרבנן במקום גנאי קטן וכמש"כ שם המג"א בארוכה ולא כתב שום מקור דמנלן דהוי איסורא דרבנן שם ובאמת י"ל הטעם בזה דלפי מה דמבואר גבי כיסוי דאין שוחטין ביו"ט אם אין יכול לכסותו דס"ל דזהו הוי רק מדרבנן ומזה הוכיחו לאסור מדרבנן ללבוש הטלית שם ולפ"ז יש לדון היכא דמשתדל לגרש אשתו הנשתטית משום לערב אל תנח דיש פוסקים דס"ל דמוכרים ס"ת בשביל זה וכמש"כ הב"ש בסי' א' ס"ק ט"ו וכן בשביל שלא ישב בלא אשה הביא שם בשם הרמב"ן דמוכרים ס"ת ע"ש. והנה מצינו בעו"ג (דף י"ג ע"א) דמטמא בבית הפרס דרבנן ללמוד תורה ולישא אשה. ועיין בתוס' שם ד"ה ללמוד תורה וכו' וקצרתי א"כ ממילא הך איסורא דרבנן דיהי' מפקיע עי"ז למצוה דפריעת הכתובה דאין זה רק איסור קל מדרבנן דהתירו זה גם בגנאי קטן דודאי מתירין לו לישא אחרת ובקצרה הוא דכמו דס"ל להרבה שיטות הפוסקים במה דאמרו חז"ל דמוכרין ס"ת ללמוד תורה ולישא אשה דגם בקיים פו"ר מותר למכור ס"ת בשביל לערב אל תנח ולאיזה שיטות אף בשביל שלא ישב בלא אשה מוכר ס"ת כנ"ל א"כ לדידהו ה"ה במה דאמרו דללמוד תורה ולישא אשה מותר לעבור בבית הפרס דרבנן דגם משום לערב אל כו' או בשביל שלא לישב בלא אשה יכולין להתיר לו ואין לנו להחמיר בדרבנן

כג) ויש להאריך עוד בזה אבל כעת ראיתי כי באמת לא שייך כלל במ"ע דפריעת בע"ח וכתובה לדון ולדמות זה למה דמצינו דאמרו גבי כיסוי הדם וכיוצא כנ"ל והוא דמצינו בב"מ (דף קי"ב ע"א) גבי לאו דלא תלין פעולת שכיר בזה"ל יכול אפי' אין לו ת"ל אתך שיש אתך כו' וצריך ביאור דאיך היה הא דיעבור על לא תלין אף באין לו מה לשלמו דמה יעשה כשאין לו במה לשלם ואפשר דהייתי אומר דאסור לו לשכור פועלים כשיודע בנפשו דלא יהיה לו במה לשלם כשיגמור השכיר פעולתו [ועיין בב"מ (דף קי"א ע"א) הני שוקאי דסורא כו' וקצרתי]. ע"כ אשמועינן דכשאין לו במה לשלם דאין זה נכנס תחת סוג עבירה דלא תלין כלל או י"ל דאשמועינן דאין על הבעה"ב שום חיוב כלל להשתדל ולפייס בדברים להשכיר שירחיב לו הזמן ולא יתבע לו אז והטעם הוא משום דגילתה התורה דכשאין לו במה לשלמו דאז אין שום עבירה עליו כלל והנה ראיתי בריטב"א לב"מ שם שכתב בזה"ל ואית דאמרי דאם אין לו מעות אע"פ שיש לו מטלטלין אינו עובר על בל תלין פי' שיש אתך שתוכל לפורעו בלא הפסד כו' אבל כליו לא מחייבינן למכור משום פסידא כו' ואינו עובר עכ"ל הריטב"א. וכן נראה מלשון הטוש"ע בח"מ סי' של"ט סעי' י' שכתבו דאם אין לו מעות אינו עובר ומשמע דס"ל כשיטת אית דאמרי שבריטב"א הנ"ל ולשיטת אית דאמרי אתי שפיר בפשיטות למה דהיה ה"א דאף באין לו מעות יעבור על ל"ת משום דהייתי אומר דכיון דיש לו מטלטלי עכ"פ דיהיה מחוייב למכור כדי שלא יעבור על ל"ת ע"כ אשמועינן כו' וכדברי אית דאמרי דבמקום פסידא אינו מחוייב כי אינו עובר בכה"ג ומשמע דלאו כ"ע ס"ל כן רק שיטת אית דאמרי הוא כן וכנראה מלשון הריטב"א

כד) ועכ"פ מוכח מן הך דב"מ דאם אין לו במה לשלם דאינו עובר על ל"ת הן לשי' אית דאמרי והן להשיטה החולקת עליהם ואינו מחוייב להשתדל ולבקש מן השכיר שירחיב לו הזמן כנ"ל וכן משמע דמותר לשכור פועלים אף שיודע דלא יהי' לו מה לשלם. ולשיטת אית דאמרי אף שיש לו מטלטלי אינו מחוייב לטרוח ולמוכרם. א"כ חזינן דגבי מצות פריעת שכיר אף דהתורה החמירה עליו ביותר מכל החובות כמבואר בב"מ (דף קי"ב) דכל הכובש ש"ש כנוטל נפשו וכן בקידושין (דף ט"ו) בתוס' ד"ה ואידך כו' בשם הר"נ דשאני שכירות דטרח בגופי' כו' וכיוצא כן הבאתי בספרי נחל יצחק סי' ט' שכתבתי בשם עבודת הגרשוני סי' ז' להוכיח דבכל בע"ח אם אינו תובעו אין עליו מ"ע דפריעת בע"ח. מהך דב"מ (דף קי"ב) דבלא תבעו אינו עובר על ב"ת וכן על העשה דביומו תתן שכרו אינו חייב ע"ש. וע"כ יש לדון שפיר ג"כ למילף על כל עשה דפריעת בע"ח דאם אין לו מה לשלם דאין עליו שום עבירה כלל וע"כ ממילא אין דומה נ"ד דאין לו מה לשלם עבור הכתובה להך דכסוי דם וכיוצא דשם כיון דעיקר הפטור לכסותו זהו מצד אונס דאין לו במה לכסותו וזהו מצד אונס רחמנא פטרי' וע"כ אמרו דאין לו להכניס א"ע ולשחוט כיון דעי"ז יופקע ממ"ע: אבל בכתובה דאין לו במה לשלם ואז אין עליו שום עבירה כלל משום דבחוב ממונא חזינן דהתורה פטרתו לגמרי.