עין יצחק חלק א שפד

דבתוס' כתובה גם הרשב"א ס"ל דיכול לגרשה אף דאינו משלם התו"כ והטעם פשוט דדוקא בהכתובה י"ל הסברא של הרשב"א הוא דכיון דתקנת הכתובה הי' העיקר שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולכן אם הי' הדין דיהי' יכול לגרשה אף אם אין לו יכולת לשלם הכתובה א"כ תהיה קלה בעיניו להוציאה כיון דלא יהיה לו במה להגבות הכתובה ממנו ותיעקר עיקר התקנה בזה. ע"כ תקנו חז"ל דכ"ז דלא ישלם לה הכתובה דלא יהיה יכול לגרשה וזה אינו אלא בהכתובה אבל לא בהתוס'

טו) ומוכח כן מהא דכתובות (דף נ"ד ע"ב) דאמרו תנאי כתובה ככתובה נפ"מ כו' והר"נ שם כתב בשם הר"ח דמדקא מני כל הני ואזיל ש"מ דלא אמרינן רו"כ ככתובה אלא אלו המפורשים כאן בלבד דהא פירש ולא שייר עכ"ל [ועפ"ז יש לדון במה דכתב הב"ש בסי' ק"ג ס"ק ג' בשם הריטב"א וקצרתי ולכן ה"ה במה דאמרו חז"ל דלא יכול לגרשה אם אין לו במה לסלק הכתובה דז"א רק בהכתובה ולא בהתו"כ דאל"כ ה"ל להגמ' לממני להך דאינו יכול לגרשה כ"ז דלא מסלק הכתובה דה"ה בהתוס' כתובה דאם אין לו במה לשלם התו"כ דלא יהיה יכול לגרשה ומדלא חשב להך נפ"מ ג"כ מוכח דבזה לא אמרו דתו"כ ככתובה ולפ"ז א"ש שם בנדרים (דף ס"ה) דמיירי שם גבי תו"כ דהא אמרו שם דאמר לא די' שתטול היא מאתים כו'. הרי דהכתובה היה משלם לה רק התוס' לא היה משלם וע"כ לא שייך התם להך דינא של הרשב"א ואף דמן הראיות שהביא הפר"ח מהך דיבמות (דף ס"ג) וגיטין (דף נ"ח) מוכח דס"ל דאין לחלק בין כתובה לתוס' כתובה בזה מ"מ לענ"ד נראה דיש לחלק ביניהם וכבר כתבתי דראיות הפר"ח הללו אינן מוכרחות וע"כ שפיר יש לומר דבתו"כ גם הרשב"א מודה

טז) ויש להאריך עוד בזה אך אין אנו צריכים כיון דכבר הכריע הב"ש בסי' קי"ט ס"ק ו' דהיכא דראוי לגרשה בזה גם הרשב"א ס"ל דיכול לגרשה אף דאין לו במה לסלק הכתובה ומוכח דלא ס"ל להסברא שכתבתי לעיל לדמות זה להך דיו"ד סי' כ"ח גבי כיסוי הדם דאם אין לו עפר לכסות לא ישחוט ע"כ יש לנו על מה לסמוך גם האידנא לאחר תקנת רגמ"ה דאף דהתקנה היה שישליש במזומן להכתובה ואם אין ידו משגת דימכרו קרובי האשה להכתובה בט"ה וכמש"כ הצ"צ אך זהו הכל היכא דאפשר כן ביד הבעל כיון דהקרובים מתרצים לזה ע"כ מהראוי להשתדל כן וגם החיוב על הקרובים להתרצות על המכירה זו כדי שיהיה יוצא הבעל לקיים כפי התקנה אכן היכא דאינן מסכימים הקרובים ע"ז ודאי הדין ברור דיש להתירו להבעל לישא אחרת אף דאין משליש במזומן דכיון דגם לאחר תקנת רגמ"ה ראו להשתדל בתקנת הבעל דיהיה יכול לישא אחרת ולא יהיה עגון כל ימיו ולא מבעיא אם לא קיים פרי' ורבי', ואף בקיים פו"ר מ"מ הא אסור לעמוד בלא אשה אע"פ שקיים פו"ר וכמבואר באה"ע סי' א' סעי' ח' וביבמות (דף ס"א) וכמש"כ הח"מ שם ס"ק יו"ד דהרהור עבירה קשה משבת יצרה וכמש"כ התה"ד בסי' רס"ג

יז) וע"כ ראו להשתדל בתקנתו ולהתירו ע"י ק"ר כדי להצילו מן העיגון ולא יכשל באיסור חמור כל ימיו א"כ מה יעשה העני שאינו בידו להשליש במזומן ואין סברא לנעול הדלת עליו ודרכיה דרכי נועם וע"כ ברור ופשוט דאף מי שאין בידו להשליש במזומן וכן קרובי' אינם מתרצים למכור הכתובה והתו"כ בטובת הנאה או שאין ידו משגת אף לדמי ט"ה דמ"מ יכולת בידינו להתירו לישא אשה אחרת ובאופן שישליש וועקסלין לבטוחות בחת"י שיהיה מועיל כפי החוק אשר בעת שישיג ידו יתן לה כפי החיוב המוטל עליו וגם ישביעוהו ב"ד דאם ישיג ידו לדמי כתובתה דיתן לה וכעין דברי הנו"ב במ"ת סי' ק"ד בד"ה ומ"ש שם מתשובת הרא"ש כו' שכתב בזה"ל אבל למדנו מתורת הגאון הר' יצחק שאם אין בידו דמי כתובתה ונשאר חייב לה המותר מחוייב לישבע שתיכף אשר תשיג ידו שיתן לה כו' והוועקסלין שלו עם שבועתו יהיה לבטוחות דאם ישיג ידו יתן לה הכתובה והתו"כ. וכללא הוא דמה דאפשר בידו מחוייב ע"ז ואם לא יתן כל האפשרות בידו אין להתירו אבל אם נותן ומשליש מה דבידו ועם השבועה אין לנו לנעול הדלת בפניו ומוקמינן בזה על דין תורה כיון דע"פ דין יכול לגרשה אף אם אין לו במה לסלק לה הכתובה וכפי שנתבאר: ענף ד'

יח) וכן מה שדרש כת"ר ע"ד דאין יד הבעל משגת לתת לה חיוב מזונות וכסות ודירה ושמירתה. הנה זה לא נאמר בפירוש בהתקנות שיהיה במזומן רק על הכתובה אמרו שם דישליש במזומן ובאמת בחיוב מזונות וכל הנך לא שייך ע"ז שיהיה במזומן דהא אין קיצבה לזה לכל ימי חיי' ומי יודע עד מתי שתשתפה ואין עליו החיוב רק שישליש בטחונות ע"ז והיכא דאינו משיג בטחונות טובות על כ"ז י"ל דיספיק בטחונות ממנו במה דאפשר ביד הבעל להשליש היינו וועקסלין בחת"י הבעל שיהיה לבטוחות עליו שיתן מזונות וכסות ודירה ושמירה עד שתשתפה. לפי שמחוייב הבעל בכל אלו דברים מכבר הן מצד שיתחייב עכשיו לפני הב"ד וגם כיון דהגט אינו חל רק בעת שתשתפה ותקבל הגט לידה וכ"ז דלא תקבל הגט לידה בעת שתשתפה דינה ככל הנשים הנשואות אשר יש להם חיוב על בעליהם מכל הנך ואף היכא דאין ידו משגת ליתן לכל החיובים הללו ג"כ יכולין להתירו לישא אשה אחרת. משום דאין זה לעיכובא אם אין ידו משגת ע"ז ואין מפסידין לה שום דבר דהא גם קודם ההיתר אם אין ידו משגת מה יעשה בזה ואין כופין לו להשכיר א"ע וכמבואר בח"מ סי' צ"ז סעיף ט"ו

יט) ואף לשיטת ר' אלי' דבתוס' כתובות (דף ס"ג) ד"ה באומר איני זן כו' דכופין להבעל להשכיר א"ע לזון לאשתו והובא באה"ע סי' ע' סעי' ג' בהג"ה בשם י"א ג"כ אין מפסידין לה עכשיו כלל אף דיתירו לו לישא אשה אחרת דהא כ"ז דלא תשתפה ותהיה ראוי' לקבל הגט הוי דינה כא"א אף דהשליש הגט עבורה. וע"כ ממילא כמו דהיה החיוב עליו מקודם להשכיר א"ע לשיטת ר"א ולזונה כמו כן היום לאחר שישליש הגט הדין הוא להשכיר א"ע ולזונה דגם בזה שייך הטעם של ר' אלי' דהא כותב בכתובה ואנא אפלח כו' אך לדינא אין אנו יכולים לכופו להשכיר א"ע עבור מזונות אשתו דהא זהו פלוגתת ראשונים אם כופין להבעל להשכיר א"ע וכמבואר בתוס' כתובות שם והך דינא דר' אלי' הובא בשו"ע שם בשם י"א: וממילא גם עכשיו דמשליש הגט בעדה ומתירין לו לישא אחרת ג"כ הדין הוא דאין לכופו להשכיר א"ע אם אין לו ורבותינו הגאונים השתדלו שלא לגרוע זכותה מה שהיה לה מכבר על הבעל אבל לא להעדיף זכותה ביותר ממה שהי' לה מקודם וכיון דלא מצינו בפירוש בהתקנות דיהי' במזומן וכיוצא על חיובו במזונות וכל הנך ע"כ אין לנו להחמיר מדעתינו וגם לו יהא ספיקא בזה הא במקום ספיקא מעמידין על ד"ת וכמש"כ הב"ש בסי' א' ס"ק כ"א ובנו"ב במ"ת סי' ח' ומה יעשה העני הבעל דאין בידו ליתן בטחונות טובים דאין סברא להיות נועל הדלת בפניו דלא יהיה לו שום עצה ודרכי' דרכי נועם וכבר נתבאר דאף בכתובה דכתבו דישליש במזומן דאין זה לעיכובא במי שאין ידו משגת וכש"כ בחיוב מזונות וכל הנך דלא הזכירו שיהיו במזומן וכן נתבאר דהא זהו דבר בלתי אפשר דמי יודע כמה יתן לכל ימי חיי' אך אף בטחונות טובים וחזקים זהו ג"כ אינו לעיכובא במי שאין ידו משגת וכנ"ל: