עין יצחק חלק א שפב

שילם הכתובה וע"כ מוכח לחלק דשא"ה דמיירי בהשליש הגט והכתובה ע"כ בעינן גט וסילוק הכתובה אבל במגרשה ממש מיפטר ממזונות אף דלא נתן הכתובה וכשיטת הרי"ף הנ"ל כן י"ל בכ"ז: ענף ב

ה) וכת"ר שקיל וטרי הרבה בטעם הסוברין דאינו רשאי לגרשה אם אין לו במה לסלק הכתובה וביקש ממני לחוות דעתי בזה והנני להשיבו גם בזה והוא דלכאורה צריך ביאור באמת דאיזה שייכות הוא חיוב כתובה להגט נלע"ד בכוונתם ע"פ מש"כ הרשב"א שהובא בשיטה מקובצת לביצה (דף ח' ע"ב) דאינו רשאי לשחוט במקום שאין לו במה לכסות את דמו דאינו רשאי להביא א"ע לידי חיוב עשה ושידחה להעשה מפני טענת אונס ושקיל וטרי שם בהא דעירובין (דף ס"ח) בההוא ינוקא דאישתפיך חמימא כו' עי"ש וכן מבואר ביו"ד סי' כ"ח סעי' כ"א דמי שאין לו עפר לכסות לא ישחוט ע"ש וחזינן דאין אדם רשאי להכניס א"ע לידי חיוב מצות עשה ולבטלה מפני סיבת אונס: ומצינו כעין זה בשבת (דף י"ט) ובאו"ח סי' רמ"ח הטעם דלכן אין מפליגין פחות מן ג' ימים קודם השבת לפי שיכול להיות חילול שבת מזה במקום סכנה וכמש"כ הר"נ בפ"ק דשבת וכעין זה בהר"ן דשבת פ' י"ט ובאו"ח סי' של"א ובט"ז ס"ק ט' וביו"ד סי' רס"ד בב"י בשם התשב"ץ וכיוצא בזה מצינו באו"ח סי' ש"ו סעי' י"ד ובמג"א שם ס"ק כ"ח וס"ק כ"ט דמותר לאחר לחטוא באיסור קל כדי שלא יעבור חבירו על איסור חמור באונס הרי דאף על עבירה שיעבור באונס החיוב להשתדל שלא יבא לזה וכן מצינו בכמה דוכתי: וה"ה כאן דאם יגרש אשתו אז יהיה עליו חיוב מצות עשה דפריעת חוב הכתובה הן למ"ד דאורייתא הן למ"ד דרבנן וכל זמן שלא יגרשה לא יהיה עליו חוב הכתובה כלל ע"כ אסור לגרשה כדי שלא יצטרך לעבור על מ"ע דפריעת בע"ח ואף דיהיה אונס על קיום המצוה הזאת לפי שאין לו במה לשלם מ"מ הא אסור לו להביא לידי זה וכמו בשחיטה דאסור לשחוט אם אין לו עפר לכסות וכמבואר כן גם באו"ח ה' יו"ט סי' תצ"ח סעי' י"ד וביצה (דף ח'). ולכאורה יש להעיר מכתובות (דף ג' ע"ב) דהקשו דלידרוש דאונס שרי ופי' התוס' דאמאי לא מיחו בידם ואי נימא דאסור להכניס א"ע ולבטל למ"ע ע"י אונס דלפ"ז הי' אסור שם לכנוס ברביעי דאף דהוי אונס מ"מ הא אסור להכניס א"ע לזה ובפרט דיהי' שם איסור עריות ובקו"ע אבל באמת שא"ה דמהדרינן שלא יעקרו תקנתא דרבנן לגמרי במה שתקנו בתולה נישאת ליום רביעי וקצרתי]

ו) ועפ"ז הארכתי במק"א במה דיש לדון מזה בראיות הפר"ח מהך דיבמות (דף ס"ג) דנתנני ד' בידי לא אוכל קום זהו אשה רעה וכתובתה מרובה כו' ומגיטין (דף נ"ח) במעשה באדם א' שנתן עיניו באשת רבו כו' א"ל כתובתה מרובה כו' והובא בבאר היטב לסי' קי"ט ס"ק ו' ועת לקצר והב"ש בסי' קי"ט ס"ק ו' כתב דבזיווג שני רשאי לגרשה אף שאין לו במה לסלק הכתובה וכן בכל מקום דרשאי לגרש אינה יכולה לעכב בשביל הכתובה ובאמת לפי הטעם שכתבתי יש לדון בזה אכן לדינא לפי הכרעת הב"ש הזה. ע"כ בכל מקום שראו להתירו שישא אשה אחרת על סמך השלשת הגט והכתובה כמו בנשתטית ושארי מקום מצוה שהתירו אף בזה"ז. בזה ודאי אין עיכוב מן הדין אף שאין בידו לסלק הכתובה כיון דהוי מצוה בהגט וכדברי הב"ש. והנה הב"ש בסי' א' בס"ק כ"ג הביא בשם הצ"צ סי' ס"ז דקרובי האשה ימכרו הכתובה לבעלה בטובת הנאה וכיון דאין לה עליו חוב כתובה לאחר שקנה הכתובה אז יכולים להתירו וזהו לפי דפרטי ההיתר לפי התקנה היה דישליש במזומן הכתובה והתו"כ וכמש"כ הצ"צ שם וכן ראיתי בשו"ת מהר"ם מרוטונבורג בסופו בהתקנות של רגמ"ה דכתב דפרטי ההיתר הוא שישליש במזומן הכתובה וע"כ ראה הצ"צ לעשות עצה זו שימכרו הקרובים להכתובה להבעל

ז) ובעיקר העצה של הצ"צ שימכרו הקרובים בהסכם ב"ד את הכתובה בטובת הנאה והקשה ע"ז החתם סופר באה"ע ח"ב סי' ק"ך דאיזה זכות הוא להאשה. דמש"כ הצ"צ דלא תוכל לישבע על כתובתה וע"כ לא תוכל לגבות הכתובה ולכן הוי זכות לה מה שנוטלת מיד דמי ט"ה. דזה אינו דהא הבעל לפנינו ואומר שלא התפיסה צררי כו' ובאמת י"ל דאף היכא דהבעל לפנינו ומודה שלא התפיסה צררי עכ"ז תהא חייבת שבועה שלא תפסה בעצמה וכשי' התוס' בב"ב (דף קנ"ח) ד"ה וב"ה אומרים כו' בשם הר"י דזהו שבועת עצמה אף בלא טענת ג"ש ועיין באה"ע סי' צ' בב"ש ס"ק כ"ד ובסי' צ"ו ס"ק א' וס"ק יו"ד מזה: וכיון דהוי פלוגתת הראשונים אם שבועה שלא תפסה הוי עיקר שבועה או רק ג"ש ע"כ ממילא לא תוכל לגבות בלא שבועה שלא תפסה וכיון דנשתטית ולא תוכל לישבע כמבואר בסי' צ"ו סעי' א' ברמ"א בסופו. ע"כ הוי זכות להאשה מה שנותן לה מיד דמי ט"ה

ח) ועוד י"ל דאף היכא דהבעל מודה דאין לו עלי' החשד דשמא תפסה בעצמה וכן אף היכא דלא יספיקו הריווח מן דמי ט"ה על מזונות של האשה וכמו שהקשה החתם סופר. עכ"ז אין להזניח העצה של הצ"צ דהא הצ"צ שם בתשובה סי' ס"ז כתב סברא אחרת דהוי זכות להאשה מה דמוכרין כתובתה בט"ה משום דעניות שכיח כמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ב וגם ישאר הקרן ליורשי' יורשי חלצי' אפילו אם תמות היא קודם ממה שתהיה סומכת על הספק שתגבה כתובתה שימות הוא קודם ויניח ממון רב כי זה פשוט וברור שמניחין הספק ותופסין הוודאי. והביא ראיות לזה וכעין זה כתב הח"ס שם דמצינו דכח ב"ד יפה שמעמידין אפוטרופוס לזכות ע"מ לחוב ולכן אף היכא דלא יספיקו הרווחים מן המעות על מזונות של האשה עכ"ז אין להזניח העצה של הצ"צ משום דעדיין מקרי זכות משום זה: וכעין זה מצינו בפסחים (דף קי"ג ע"א) דכל אשראי ספק אתי ספק לא אתי וע"כ טוב לה למכור כתובתה בטובת הנאה ויהיה במזומן ת"י והוי זה בשם זכות לה

ט) אך בעיקר דברי הצ"צ במש"כ דהוי זכות להאשה דישאר הקרן ליורשי' יורשי חלצי' כו' בזה יש לעיין דהא כיון דעדיין לא הגיע הגט לידה רק מונח ת"י השליח שיתן בידה כשתשתפה ה"ה א"א גמורה והיא אשתו ובעלה יורשה כמבואר באה"ע סי' צ' סעי' ה' דכ"ז שלא נתגרשה אע"ג שנתן עיניו לגרשה יורשה ודלא כשיטת הרשב"ם בב"ב (דף קמ"ה) וכל הפוסקים חולקים עליו ופי' דהסוגיא דהתם מיירי בארוסה וכמש"כ הב"ש שם והביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק ט"ז בשם הרי"ף והרא"ש דלא מפקיע ירושת הבעל אלא בגירושין גמורים ע"ש וגם לשיטת הרשב"ם דשם הא כתב בפ"ת שם בשם כרם שלמה מהגאון בעל חתם סופר דהרשב"ם לא אמר זה רק קודם תקנת רגמ"ה דהי' בידו לגרשה אבל לאחר תקנה דאין בידו לגרשה בע"כ גם הרשב"ם מודה דיורשה ע"ש א"כ הכא דנשתטית דאף בעבר וגירשה אינה מגורשת היכא דא"י לשמור גיטה דאינה בת גירושין מדאורייתא וגם היכא דיכולה לשמור גיטה רק דא"י לשמור א"ע ג"כ יש סוברים דאף בדיעבד אינה מגורשת כמבואר בסי' קי"ט סעי' ו' ולכתחילה כ"ע ס"ל דאסור לו לגרשה מדרבנן וע"כ בכה"ג גם הרשב"ם מודה דבעלה יורשה. ומש"כ המהרש"ל בפ"ב דגיטין לענין אבילות כבר חלקו עליו הפוסקים וכמש"כ הבית מאיר שם ובלא"ה אין זה ענין לנ"ד]

י) וגם הא כבר כתבו כל האחרונים לדון דאף כשיהיה הגט ביד השליח וימסור לה לכשתשתפה לא מהני