עין יצחק חלק א שפא

ב) אך יש להוכיח דגם היכא דביד הבעל להסיר התקלה זו דג"כ מקריא נודרת ואינה מקיימת ודינה כעוברת ע"ד והוא דהשיטה מקובצת לכתובות (דף ע"ב ע"א) ד"ה ונודרת ואינה מקיימת כו' כתב אי נמי יש להעמיד גם באותן השלשה נדרים וטעמא דאינה מקיימת הא לאו הכי לא מצי מפיק לה דמצי מיפר לה ואי לא מיפר לה הוא נתן אצבע בין שיני' כו' עכ"ל השמ"ק. א"כ חזינן דאף היכא דמצי מיפר לה מ"מ היכא דנודרת ואינה מקיימת דינה כעוברת ע"ד משה אף דבידו להסיר התקלה מה דבני' מתים א"כ מוכח מזה כמו שכתב הב"ש ובחידושי בסוגיא זו הארכתי ודחיתי ראיה זו ואכמ"ל ובקצרה כיון דהב"ש כתב כן לדינא יש לסמוך עליו ובפרט דבפשטות מוכח מן השמ"ק כדבריו ועוד דהא הב"ש כתב שם עוד מתחילה הטעם דחל השבועה שלה משום דהי' השבועה לטובתה כו' וזהו סברא ברורה דאף דלעיל בסי' ס"ט גבי איני ניזונית וא"ע אמרו די"ל דיכולה לחזור מ"מ שאני הכא דכיון דנשבעה א"כ מחוייבת מצד השבועה ואינה יכולה לחזור ועיקר התקנה היה לטובתה כמש"כ הב"ש ולכן ברור דיכולין לכופה שתקבל הגט בע"כ וכמש"כ מעכ"ת מסברא. ואין בכחי כעת להאריך בזה. סימן עד ב"ה יום ה' י"ד אלול תרל"א לפ"ק קאוונא אל כבוד הרב הגאון וכו'

מכתבו הגיעני במה שדרש ממני לחוות דעתי ע"ד אשה הנשתטית שאין יד הבעל משגת להשליש הכתובה בשלימות וכן אין בידו ליתן לה המזונות ודירה וחיוב שמירתה מן הפקר המוטלים עליו וכמבואר בהפוסקים: ושקיל וטרי כת"ר בדברי הצמח צדק בסי' ס"ז המובא בקצרה בב"ש סי' א' ס"ק כ"ג וגם שקיל וטרי בפלוגתת הראשונים שהובא בסי' קי"ט סעי' ו' ובח"מ וב"ש שם דהרבה פוסקים ס"ל דאף בזמן הש"ס אין יכול לגרשה אם אין לו במה לשלם הכתובה: ענף א

א) והנני להשיבו והוא כי הרשב"א שהובא בב"ש סי' קי"ט ס"ק ו' כתב דאין רשאי לגרש אשתו אם אין לו לשלם הכתובה והביא ראיה מכתובות (ד' נ"א) דלקתה חייב לרפאותה ואם א' הרי גיטך וכתובתך רשאי הרי דאם אין מסלק הכתובה אינו רשאי לגרשה ובאמת תקשה לשיטת הרא"ש שהובא ברמ"א סי' קי"ט סעי' ו' דכתב דבזמן הש"ס רשאי לגרשה אף דאין לו לשלם הכתובה ואינה יכולה לעכב משום זה הגירושין דקשה דל"ל הרי גיטך וכתובתך וכקושיות הרשב"א אכן באמת אין זה קשה לפי המבואר באה"ע ריש סי' ע"ז דהך ה"ז גיטך וכתובתך דכתובות הנ"ל מיירי אף דאינו מגרשה ממש רק דמשליש הגט והכתובה עבורה ואף דלא קיבלה הגט לידה מ"מ כיון דמוכן למסור הגט והכתובה במזומן מיפטר מרפואה ומזונות ולפ"ז י"ל דאינו קשה על שיטת הרא"ש משום דבאמת אם מגרשה ממש יכול לגרשה אף אם אינו משלם הכתובה והמשנה דהרי גיטך וכתובתך מיירי במשליש לבד דבזה אינו מיפטר ממזונותיה כ"ז דלא משלם הכתובה אלא כשמשליש הכתובה עם הגט בזה היה תקחז"ל דמיפטר ממזונות וע"כ שפיר י"ל דבמגרשה ממש יכול לגרשה אף דלא שילם את הכתובה וכשיטת הרא"ש

ב) והרשב"א דהוכיח כן מוכח דס"ל לפרש להמשנה דכתובות (ד' נ"א) הנ"ל דמיירי במגרשה ומוסר הגט לידה וכמו דכתב המשכנות יעקב ח' אה"ע סי' ט"ז שכתב לדון דאף בזמן הש"ס אין ביד הבעל ליפטר ממזונות אשתו כ"ז דלא הגיע הגט לידה דוקא ולא סגי באמירה בעלמא ובהשלשת כתובה וחולק על הפוסקים דריש סי' ע"ז. וכתב דהכי משמע פשטא דמתניתין גבי רפואה כו' דכתובות (דף נ"א) דאם אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע רשאי דהכוונה דרשאי לגרש בימי חלי' וגם דרפואה שאין לה קצבה ה"ה כמזונות ולא אמרינן דכבר נתחייב ברפואתה כעין דאמרו בפדיון דלא מהני גירושין למיפטר. ולכן לא נקט התנא כן במזונות דאם אמר ה"ז גיטה וכתובתה ותזון א"ע רשאי משום דבמזונות פשיטא דאחר שגירשה פטור וגם פשוט דיכול לגרש בע"כ כו' עכ"ל ולע"ד מוכח להיפך מן התוספתא דכתובות פ"ד דמיירו שם ברפואה דאין לה קצבה ה"ה כמזונות ואח"ז תני שם בזה"ל היו שני בצורת וא"ל ה"ז גיטך וכתובתך צאי ופרנסי א"ע הרשות בידו אלמא דתניא בתוספתא להך דינא גבי מזונות ואדרבה מוכח מהתוספתא דאף דתני שם מתחילה לדין רפואה. אפ"ה שבק לי' ותני להך דינא במזונות אלמא דודאי בזמן הש"ס היה מועיל השלשת כתובה וגט למיפטר ממזונות אף דלא קיבלה עדיין להגט. דאילו קיבלה להגט תקשה דמאי אשמועינן התוספתא דהא ודאי פטור ממזונות לאחר דגירשה וכמש"כ המשכנות יעקב דהא ודאי יכול לגרש בע"כ בזמן הש"ס

ג) ולפ"ז מוכח מזה כמש"כ הפוסקים בריש סי' ע"ז דבזמן הש"ס ודאי מועיל השלשת כתובה וגט להיות פטור ממזונות אף דלא קיבלה להגט. והא דתנן במשנה להך דין גבי רפואה י"ל דאשמועינן דלא נימא דרפואה שאין לה קצבה יהיה דינה ג"כ כמו פדיונה דלא מצי למימר הרי גיטה וכתובתה וכן פשט הלשון דבמשנה הרי גיטה וכתובתה ולא אמרו הרי גיטך וכתובתך בלשון נוכח משמע דמיירי דלא מגרשה ממש. אבל בשיטת הרשב"א דהוכיח מהך משנה דכ"ז דאינו משלם הכתובה אינו רשאי לגרשה. י"ל דזהו משום דס"ל כדברי המשכנות יעקב דהמשנה מיירי במגרשה ממש דאל"כ אין מקום להוכחתו ואפשר דלכן ס"ל להרא"ש בתשובה כלל מ"ב שהובא בסי' ע"ז בח"מ ס"ק ג' דבזה"ז דתיקן ר"ג שלא לגרש בע"כ מחוייב בשאר וכסות ואינו יכול ליפטר כו' ומשמע דמיירי בהשלשת גט וכתובה דבזמן הש"ס היה מועיל ליפטר די"ל דאזיל לטעמי' דס"ל להרא"ש דיכול לגרשה אף בלא סילוק הכתובה א"כ מוכח לפ"ז דהא דאמרו הרי גיטה וכתובתה כו' דזה מיירי בהשלשה לבד דאל"כ תקשה קושית הרשב"א הנ"ל דל"ל סילוק הכתובה: וע"כ ס"ל להרא"ש דדוקא בזמה"ז אינו יכול ליפטר אבל בזמן הש"ס הי' מועיל השלשתו כנ"ל

ד) ועוד י"ל בסברת הרא"ש דס"ל דיכול לגרשה בע"כ אף דלא שילם הכתובה דלא תקשה עליו מהא דהרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה כמו שהוכיח הרשב"א די"ל דהרא"ש אזיל לטעמי' דהנה בב"מ פ"א סי' ל"ד הביא הרא"ש בשם הירושלמי דמי שגירש אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונותיה עד שיתן פרוטה אחרונה ושיטת האלפס שם דלא כהירושלמי משום דהוכיח מש"ס דילן דלא כהירושלמי והרא"ש העלה שם להלכה כהירושלמי ע"ש. ועיין בכתובות ברא"ש פ' י"ג סי' ד' ולפ"ז י"ל דלכן נקטו במשנה הרי גיטה וכתובתה כו' משום דאשמעינן הך דינא דירושלמי הנ"ל דדוקא בשילם הכתובה מיפטר ממזונות אבל כל זמן דאינו משלם הכתובה אף דגירשה חייב במזונותיה אם תתבע וכמש"כ הב"ש בסי' צ"ג ס"ק ה' לשיטת הרא"ש ע"ש ולכן שפיר י"ל דמצי לגרשה אף דלא שילם הכתובה וכשיטת הרא"ש אכן לשיטת הרי"ף הנ"ל דהובא באה"ע סי' צ"ג בח"מ ס"ק ד' ובב"ש שם ס"ק ד' דס"ל דגרושה אף שלא נתן כתובתה אין לה מזונות א"כ ליכא למימר כנ"ל ותקשה קושית הרשב"א מהא דהרי גיטה וכתובתה על מה דפסק הרמ"א בסי' קי"ט סעי' ו' דיכול לגרשה אף דלא