עין יצחק חלק א שעג

כו' שחילקו בין שוגג קרוב לגנבה דהוי כעין אונס ובין שוגג כעין אבידה דקרוב לפשיעה וכן הוא בתוס' ב"ק (דף כ"ז) וב"ב (דף צ"ג) יעוי"ש ולפ"ז י"ל דהא דאמרו דשוגג לא נעשה בה כמזיד לאוסרה לישראל דז"א אלא בשוגג קרוב לאונס כמו דפי' רש"י בנתכוין לאשתו ונזדמנה לו זו א"כ שייך בזה מש"כ הירושלמי ר"פ האשה דהא דתנינן ביבמות פ"ג בהך דשנים שקדשו נשים והוחלפו כו' דמותרות לבעליהן משום דתנן אחרים הטעו בהן כו' א"כ היכא דהבועל הלך אצלה הן בטעות והן במזיד ועכ"פ היא לא התחילה בהטעות רק אחרים הטעוה בזה דומה לאונס קצת והוי שוגג קרוב לאונס ע"כ בכה"ג מותרת משום דכ"ז הוא בכלל והיא נתפשה כיון דהוי שוגג קרוב לאונס וכמש"כ הרמב"ם דצד אונס יש בה ובירושלמי ר"פ האשה אמרו בניסת ע"פ ע"א דאמאי אסורה לחזור הא גם בזה אחרים הטעוה ומשני דהתם קנסוה וזהו מדרבנן הרי דעדיף הטעות דבא ע"י אחרים משום דזה הוי כעין אונס קצת והוי זה בכלל ונתפשה דמותרת

יח) ולפ"ז היכא דהטעות לא הי' ע"י אחרים רק היא אטעיי' אנפשה כגון באומר מותר וכיוצא בזה יש לדון דאסורה דזה הוי שוגג קרוב למזיד וכמבואר במכות (דף ז') דהא אין בשוגג כזה שום צד אונס כלל וע"כ אין זה בכלל והיא נתפשה ועפ"ז מתורץ קושיות הב"ש באה"ע סי' קע"ח ס"ק ד' על הרמ"א שכתב בשם המהרי"ק באשה שזינתה וסברה דמותר לזנות אסורה לישראל והקשה הב"ש הא אומר מותר שוגג הוא אכן לפי מש"כ א"ש בפשיטות דלאו בכל השגגות אמרו דמותרת לבעלה כי אם בשוגג קרוב לאונס והמהרי"ק שם כתב דשאני אומר מותר משום דכתיב ומעלה בו מעל דעכ"פ היא מתכוונת למעול מעל בבעלה והובא זה בט"ז ליו"ד סי' צ"ט אפשר דהוצרך לטעם זה לשיטת רב חסדא דס"ל במכות (דף ט') דאומר מותר אנוס הוא א"כ הי' בזה צד אונס והוי בכלל ונתפשה ע"כ הוצרך לומר ה"ט דהי' מתכוונת למעול בבעלה ומיתסרא לבעלה לכ"ע ואפשר להעמיס כן בלשון המהרי"ק ויהי' איך שיהי' כי העיקר הוא כמש"כ וכדמוכח מלשון הרמב"ם הנ"ל וכן היכא דהאשה הלכה אל הבועל והבועל טעה דזו אשתו אז י"ל דאין זה מקרי אחרים הטעו אותה דהא אדרבה היא אטעיית' להבועל. רק היכא דהבועל הטעה את האשה וכדמשמע בפי' רש"י דסוטה שם. דסמכה א"ע עליו כיון דלא נחשד על איסור א"א ע"כ מקרי קרוב לאונס כיון דאחרים הטעו אותה וכדאמרו בירושלמי משא"כ היכא דהיא אטעיי' להבועל והוא סמך עלי' אין זה שוגג קרוב לאונס ואסורה לישראל

יט) והא דיבמות בשנים שקידשו שתי נשים דהוחלפו וחייבות קרבן אף דזה מקרי שוגג קרוב לאונס כמבואר בירושלמי דאחרים הטעו כו' עכ"ז בקרבן קיי"ל דאף שוגג קרוב לאונס חייב קרבן דהא מצינו באשה דניסת ע"פ ב' עדים או בהוראת ב"ד ואח"כ בא בעלה דחייבת קרבן כמבואר ביבמות (דף פ"ז ודף צ"א) וברמב"ם פ"ה ה' שגגות ה' ה' וכן בכל יחיד שעשה בהוראת ב"ד קיי"ל דחייב כמבואר ברמב"ם פ' י"ג ה' שגגות וכן בתינוק שנשבה לבין עכו"ם קיי"ל דחייב קרבן על כל עבירה כמבואר ברמב"ם בה' שגגות פ"ב וכל הנך הוא קרוב לאונס ואפ"ה חייבות קרבן א"כ ה"ה בשתים שקדשו והוחלפו הוי קרוב לאונס דמותרות לישראל ואפ"ה חייבות קרבן

כ) וע"פ כ"ז יש לתרץ קושיא חמורה של הפני יהושע והפלאה בכתובות (דף נ"א) דס"ל לרבא באשת ישראל שנאנסה אף דסופה ברצון אמרינן דיצר אלבשה והקשו מהא דשבועות (דף י"ח) דמוקי מתני' דנדה אפרישה דחייב קרבן ולא אמרינן יצר אלבשי' וכן הקשו מהא דכריתות דר"א מחייב על כל כח וכח ונימא יצר אלבשי' ומכבר אמרתי בכ"ז דאפשר באשה אמרו יצר אלבשה ולא באיש ועפ"ז ניחא הא דיו"ד סימן קפ"ה דמבואר שם דאשה אינה חייבת על הפרישה. וכל זה אינו ברור ויש לדבר בזה הרבה: ענף ה'

כא) והעיקר נלענ"ד בכ"ז דס"ל דשאני חיוב קרבן ממה דאמרו שוגג מותרת לישראל וי"ל דהאי יצר אלבשה אין זה אונס גמור כי אם כעין שוגג קרוב לאונס דהא מ"מ אם היתה משתדלת בכח הרבה נגד יצרה היתה גוברת עליו רק מ"מ הוי זה כעין אונס וקרוב לאונס מקרי ע"כ בקרבן דמצינו דחייב אף על קרוב לאונס ע"כ אף דיצר אלבשיה עכ"ז חייב בקרבן משום דג"ז מקרי קרוב לאונס אבל מותרת לבעלה כיון דהוי כעין אונס וקרוב לאונס הוי זה בכלל ונתפשה כיון דיש בה צד אונס כמש"כ הרמב"ם ועפ"ז יש לתרץ מה דהקשיתי לעיל במש"כ רש"י בסוטה (דף כ"ח) דמהא דכתיב והיא נתפשה ילפינן דה"ה לשוגג דמותרת וקשה דמנלן לדמות שוגג לאונס ואף לפמש"כ דיש בו צד אונס עכ"ז קשה דמנלן להש"ס דצד אונס דינו כמו אונס גמור לענין דתהא מותרת לישראל אמנם לפמש"כ ניחא משום דבכתובות (דף נ"א) אי' דתניא כוותי' דרבא והיא לא נתפשה כו' ויש לך אחרת אע"פ שלא נתפשה מותרת וזו היא כל שתחלתה באונס וסופה ברצון ועיין פרש"י שם דהיא מיעוטא הוא א"כ תקשה הא חזינן דאף דיצר אלבשה מ"מ לא מקרי אונס לחיוב קרבן ועכ"ז מיחשב זה לאונס לענין דתהא מותרת לישראל הרי דאף דלא הוי אונס גמור רק קרוב לאונס ג"כ קרינן בה והיא נתפשה ע"כ שפיר הוכיחו מזה דאף שוגג קרוב לאונס מותרת לישראל ושפיר מוכח כן מהך דקרא והיא לא נתפשה הא אם נתפשה מותרת אף דסופה ברצון ויצר אלבשה וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ד סוף ה"ד שהביא לדרשה זו דההיא דכתובות הנ"ל וידעתי מש"כ התוס' ביבמות (דף נ"ו) ד"ה ואי זו זו כו' דהתם אסמכתא כו' אבל יש לדון בזה וקצרתי ומתורץ קושית הפנ"י והפלאה מהא דשבועות וכריתות דשאני חיוב קרבן. ומה דתי' הפ"י דשאני היכא דהיה התחלה באונס מהיכא דהלביש היצר מתחילה בעצמו ברצונו והוא גרם לזה בתחילה. י"ל דזה מרומז בכוונת רש"י כתובות (דף נ"א) שם בד"ה יצר אלבשה כו' שבתחלת ביאה דהוא באונס הלבישה הבועל יצר יעו"ש אך באמת זה ליתא מהא דשבועות (דף י"ח) דהי' משמש עם הטהורה ובאמצע ביאה א"ל נטמאתי דחייב קרבן על הפרישה והתם היה תחילת ביאה בהיתר וכן מצאתי בהפלאה שהקשה משבועות כן. והעיקר כמש"כ דהך דיצר אלבשה אינו אונס גמור ומה שמבואר ברש"י כתובות דיצר אלבשה מקרי אונס עכ"ז י"ל דאין זה אונס גמור רק קרוב לאונס כדמצינו במכות (דף ט') דרב חסדא אמר אומר מותר אנוס הוא ובאמת הא גבי חיוב קרבן חייב לכ"ע אף באומר מותר כמש"כ התוס' במכות (דף ז') ד"ה אלא פרט כו' ובשבת (דף ע"ב) ד"ה באומר כו' אלמא דמצינו דקרוב לאונס מקרי אונס סתמא וה"ה י"ל כן בהך דיצר אלבשה דלא הוי רק קרוב לאונס ועכ"ז מקרי אונס סתמא וע"פ מה שנתבאר דבחיוב קרבן חייב אף בשוגג קרוב לאונס משא"כ בביאת שוגג דמותרת לבעלה מתורץ עפ"ז קושיות הט"ז באה"ע סי' י"ז סעי' נ"ח שהקשה על הרשב"א דהוראת ב"ד אונס הוא ולאו שוגג דא"כ קשה למה הצריכה התורה קרבן להציבור שחטאו ע"פ הוראת ב"ד. אכן לפי דברי הנ"ל א"ש

כב) ואחר דנתבאר דאשה שזינתה בשוגג בטעות דהטעה הבועל דאחרים הטעו אותה דזה מקרי קרוב לאונס וצד אונס יש בה כמש"כ הרמב"ם א"כ הוי זה כש"כ מן אשה שגלתה לערי מקלט דהא גלות אינו חייב כי אם בשוגג סתמא ולא בשוגג קרוב לאונס כמבואר בב"ק (ד' ל"ב) וברמב"ם פ"ו ה' רוצח ה' י"ד ועיין בב"ק ספ"ב ואפ"ה אמרו דחייב לזונה ולא דנו בזה להך דאדם מועד לעולם בין שוגג