עין יצחק חלק א שעא

אינה מזקת לבעלה רק שעל ידי מעשה שלה לא תוכל להיות עם בעלה הן היכא דנאסרה ע"י בשוגג וכן היכא דע"י שוגג אינה יכולה להיות אצל בעלה במקומו דכמו דלא דיינינן גבי חיוב מזונות אדם מועד לעולם לענין דתהא מורדת ה"ה דדיינינן כן לענין כתובה דהעיקר הוא דע"י שוגג לא מקרי מעשי' גרמו לזה

ז) וכן יש להוכיח מב"מ (דף ק"ד) דר' יהודה ס"ל דאדם מביא קרבן עשיר על אשתו מצד חיוב אחריות שכך כתב לה אחריות דאית לך כו' והתוס' שם ד"ה הכי גרסינן כו' כתבו בשם הירושלמי כתובות פ"ד ה' ח' דקתני התם אף אכלה חלב או חיללה שבת חייב להביא קרבן חטאת בשבילה ועיין באהע"ז סימן צ"א סעי' ד' ובר"ש בנגעים פ' י"ד משנה י"ב שכתב בשם הספרי זוטא והביא את קרבנה יכול אף בזמן שחיללה שבת ת"ל קרבנה כו' ומה ראית לרבות אח אלו ולמעט את אלו מרבה אני את אלו שהן באין לטהרה וממעט אני את אלו שאין באין אלא לכפרה עכ"ל הר"ש וגם בפי' הרא"ש לנגעים שם כתב ג"כ דדוקא קרבן לידה וזיבה ונגעים חייב הבעל בשבילה אבל אם אכלה חלב וחללה שבת אינו מחויב להביא עלי' אלמא דפליגי בזה רבוותא בשם הירושלמי והספרי דפליגי אהדדי באכלה חלב וחללה שבת אם מחויב הבעל להביא בשביל אשתו ובש"ע אהע"ז סימן צ"א סעיף ד' ברמ"א קהל שעשו ביניהם תקנה בקנסות ועברה אשה על התקנה בעלה חייב לשלם ויליף זה התה"ד בסימן רפ"ב מהא דאדם מביא קרבן על אשתו וכתבו התוס' בב"מ דאף אכלה חלב וחללה שבת מביא קרבן על אשתו וכ"כ הרא"ש בפירושו לנדרים (דף ל"ה ע"ב) וסותר למש"כ הרא"ש לנגעים עי"ש ובאמת הך דינא דעברה על התקנה דומה לאכלה חלב דהקרבן חטאת הוא לכפרה וה"ה הקנס מכפר כמש"כ התה"ד והח"מ שם וכיון דס"ל להר"ש והרא"ש דאכלה חלב וחיללה שבת דבא לכפרה אינו חייב הבעל ורק בקרבנות שבאין להכשיר בזה חייב הבעל וכמש"כ בשם הספרי א"כ לדידהו י"ל דה"ה בעברה על התקנה אינו חייב הבעל והוי הך דינא ספיקא דדינא ע"פ פלוגתא דרבוותא הללו אך התה"ד והרמ"א ס"ל לדינא כשיטת הירושלמי וכפי שכתבו התוס' בב"מ והרא"ש לנדרים (דף ל"ה) ועיין בט"ז וב"ש שם וקצרתי

ח) ואי נימא דהיכא דשגגה כיון דשייך לדון דאדם מועד לעולם דיינינן דאיבעי לה לעיוני ואיהי דאפסדה אנפשה דמיפטר הבעל מכתובה וה"ה מתנאי כתובה א"כ קשה אמאי ס"ל להירושלמי דאכלה חלב וחיללה שבת דחייב הבעל בקרבנות שלה וזהו ג"כ בתורת תנאי כתובה וכמבואר בנזיר (דף כ"ד) וברש"י ותוס' שם הא יש לדון דלא התחייב רק לקרבנות דאינו מצד פשיעתה אבל בקרבנות דמחוייבת מצד דשגגה אינו מחוייב משום די"ל דהי' לה לעיוני והנה בעברה על התקנה במזיד מבואר שם בח"מ והב"ש דאינו חייב הבעל א"כ י"ל דה"ה בשגגה דלא יחוייב משום הסברא דהי' לה לעיוני ויופטר. אף דלא שייך בזה הטעם של הח"מ והב"ש שכתבו בהזידה. ומוכח מזה דלא דיינינן להסברא דאדם מועד לעולם בכה"ג ואפשר לומר דשא"ה דלכאורה קשה על הא דב"מ ונזיר ושא"ד דמבואר דחיוב הבעל בקרבנות זהו משום חוב אחריות שהתחייב וכמש"כ גם התוס' יו"ט סוף נגעים ע"ש. הא בתורת כהנים נפקא לי' מקראי דזאת תורת כו' והובא בר"ש לנגעים פ' י"ד משנה י"ב ולפי מש"כ א"ש די"ל דמקראי לא ידעינן רק בקרבנות דאינן מצד שגגתה אבל אכלה חלב וכה"ג הי' מקום לדון דלא יהי' חייב מטעם דהי' לה לעיוני ע"ז מועיל התחייבות שלו דמן יתורא דלישני דרשינן דנתכוון הבעל גם לזה ואף דבהכלל אי דרשינן יתורא דלישני יש לדון הרבה וכמבואר בתשובת הרשב"א והובא בבית יוסף ח"מ סי' ס"א ובחידושי לסי' ס"א וב"ב (דף ס"ט) דשופרא דשטרא הוא ואכ"מ. עכ"ז חז"ל יכולים לדרוש יתורא דלישני וכפי ראות עיניהם וכמו בב"ב (דף ס"ד) ושא"ד. גם הי' לחלק דהי' מקום לומר דשאני קרבנות שבאין לכפרה ובמבואר בספרי זוטא שהובא בר"ש לסוף נגעים]

ט) ולפ"ז ניחא הא דמבואר בספרי זוטא דאכלה חלב וחיללה שבת אינו חייב ובירושלמי כתובות פ"ד מבואר דחייב גם בזה ולפמש"כ ניחא דהך דספרי דהחיוב שם הוא משום דרשא דקראי ע"כ לא מצינו לחייבו רק בקרבנות לידה וזיבה ונגעים והירושלמי שם אתי עלה מצד חוב אחריות שלו ע"כ חייבו אף באכלה חלב וחיללה שבת וכמו דמשמע שם בירושלמי אך אין דעתי נוחה מזה דהא מבואר ובב"מ שם ובשא"ד בכמה ראשונים שכתבו דהחיוב אחריות של הבעל הוא מצד דבעת שמגרשה פוטרתו מאחריות דאית לה עליו א"כ לפ"ז לא שייך יתורא דלישני כ"כ בזה: אך איזה ראשונים כתבו שם דהאחריות הוא משום שקיבל ע"ע בעת שנשאה ועיין בריטב"א לב"מ (דף ק"ד) וזולת כל זה יש לומר דאין זה יתורא דלישני כ"כ וקצרתי

י) ובעיקר קושייתי דלמה לי בזה מצד אחריות הא בספרי נפקא מהך דזאת כו' מצאתי בש"מ לב"מ (דף ק"ד) שהקשה כן ותירץ דזה אסמכתא בעלמא ועוד שני תירוצים והנה בספרי שם הקשה דמה ראית למעט קרבנות דחיללה שבת ולרבות קרבנות לידה כו' ואי נימא דהיכא דשגגה יכול לומר איבעי לה לעיוני ואיהי דאפסדה אנפשה א"כ ה"מ הספרי לומר דלכן ממעטינן קרבנות דחיללה שבת משום שבאין מצד פשיעתה ושגגתה ומוכח דלא מחלקינן בזה ואפשר לומר דזה באמת כוונת הספרי דמסיים דשאני קרבנות שבאין לכפרה דכוונתו דהיינו שבאים לכפרה מצד דהוי לה לעיוני כו' וע"כ מיפטר ובאמת נראה לענ"ד להוכיח מזה דלא דיינינן בחיוב תנאי כתובה אדם מועד לעולם ומה"ט מחויב הבעל בקרבנות על שגגתה ומשמע באהע"ז סימן צ"א בח"מ וב"ש שם דאף בפשיעה כיון דלא הי' במזיד דחייב הבעל ועיין בהפלאה שם ס"ק י"א וקצרתי ולכאורה יש להעיר מב"ק (דקט"ז) דרשאים הספנים להתנות שכל מי שאבדה לו ספינה יעמוד לו ספינה אחרת אבדה לו בכוסיא אין מעמידין ופרש"י בפשיעה ויש לחלק דשאני התם דהתנאי הי' רק על מי שאבדה ולא היתה ההתחייבות רק על אבדה ולא על פשיעה וקצרתי וזולת זה יש לחלק דשאני תנאי בי"ד וכמו שיבואר לקמן

יא) והנה בח"מ סימן קע"ז מבואר בש"ך שם גבי רפואה בחלה א' מהשותפין דבפשיעת השותף אינו מחויב כמבואר בב"ב (דף קמ"ד) אבל בחיוב רפואה דמחויב הבעל לאשתו בתורת תנאי כתובה בזה חייב אף במה דפשעה אשתו יעוי"ש והנתיבות שם הביא בשם הב"ח דס"ל דאף היכא דחייב בתנאי בי"ד מיפטר היכא דפשעה והכריע כן להלכה והאמת נראה עם הש"ך דהא מצינו במזונות שחייב ליתן לה אף בגלתה לערי מקלט והא. זה בא ע"י פשיעתה ואפ"ה לא מיפטר מתנאי כתובה א"כ ה"ה ברפואה דהוא ג"כ בתנאי כתובה ואפשר לחלק דשאני בגלות לעיר מקלט דבשוגג קרוב למזיד אינו חייב גלות כמבואר בב"ק (דף ל"ב) וברמב"ם פ"ו ה' רוצח ה' ד' א"כ אין זה מקרי פשיעה אבל בפשיעה שפיר י"ל דמפטר מרפואה אף דהוא תנאי כתובה וכשיטת הב"ח אבל מהא דמבואר בירושלמי והתוס' וכפסק הרמ"א באהע"ז דאף הקרבנות דמחויבת משום דאכלה חלב וחללה שבת חייב הבעל. והא קרבנות חטאת חייבת אף היכא דפשעה ובשוגג קרוב למזיד וכדמצינו במכות (דף ז') דאומר מותר ס"ל לרבא דפטור מגלות משום דהו"ל שוגג קרוב למזיד ואפ"ה בקרבן בכה"ג חייב כמש"כ התוס' שם ובשבת (דף ע"ב) בתוס' שם ובתוס' ב"ק (דף כ"ו) ד"ה בשגגה וכיון דאמרו סתמא דאכלה חלב חייב בקרבן משמע דאף בכל השגגות אף היכא דפשעה והו"ל שוגג קרוב למזיד ג"כ חייב הבעל דאל"כ הו"ל לפרושי א"כ מוכח