עין יצחק חלק א שסה

לי מה להעיר בזה ונשמט מספרי שם ע"כ באתי כעת לכתוב בזה שנית והוא דהרשב"ם ב"ב (דקל"ח ע"א) כתב בפירוש דהא דקי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו היינו משנה אבל ברייתא לא אלא הלכה כרבנן דמשנתינו מתני' משמע וכ"כ הנמוק"י שם וכ"כ בהגהות אשרי שם לב"ב וכ"כ הרא"ש לנדה פ"ג סימן ג' בזה"ל והלכה כרבנן דדוקא במשנתינו פסק ר' יוחנן כרשב"ג ולא בברייתא ומה"ט יפה כתב הכ"מ בפ"ז ה' פרה ה' י"א דבברייתא אין הלכה כרשב"ג והובא במל"מ ה' בית הבחירה פ"ב הלכה י"ח ע"ש

י) וכן יש להוכיח מכתובות (דע"ט) דאמר שמואל אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו מיתיבי הרוצה שתבריח נכסי' מבעלה כיצד היא עושה כותבת שטר פסים לאחרים דברי רשב"ג וחכ"א רצה מצחק בה כו' וקשה דאמאי לא אמרו דס"ל לשמואל ג"כ הלכה כרשב"ג במשנתינו וה"ה בבריי' וכיון דס"ל לרשב"ג דמברחת לא קנה ע"כ שפיר פסק שמואל כרשב"ג וג"כ הוי מסתבר טעמי' דרשב"ג דהא הכריח שמואל דמברחת לא קנה ומדהקשו בפשיטות בש"ס כן מוכח דס"ל להש"ס דאין הלכה כרשב"ג רק במשנתנו דוקא ולא בברייתא ויש לדחות ראי' הזאת ע"פ מש"כ הרשב"ם בב"ב (דף קל"ג ע"ב) ד"ה ת"ש דא"ל שמואל כו' דשמואל לית ליה האי כללא דהלכה כרשב"ג כו' וכ"כ התוס' בע"ז (דף ל"ב ע"ב) ד"ה הלכה כרשב"ג ועי' מזה בתשו' הרשב"א סימן מ' והובא בגליון הש"ס לע"ז שם ע"ש וכיון דשמואל לית ליה להאי כללא ע"כ שפיר מקשה הש"ס על הך דשמואל דס"ל מברחת לא קנה מהא דס"ל לחכמים דפליגי על רשב"ג דמברחת קנה דמסתמא הלכה כרבנן דהם רבים ונסתר ראי' זאת וכן מוכח בביצה (דכ"ד) דשמואל לית ליה הך כללא דהלכה כרשב"ג וכמש"כ התוס' בע"ז

יא) אכן לפמש"כ הרשב"א בתשובה סימן מ' שהקשה על הא דע"ז (דף ל"ב) דל"ל לשמואל לאמר הלכה כרשב"ג הא בל"ז הלכה כרשב"ג במשנתנו ותירץ משום דאין הלכה כרשב"ג אלא היכא דמסתבר טעמי' (וכמש"כ הרי"ף פ' ג"פ) וע"כ הוצרך שמואל לאשמועינן דהכא הלכה כרשב"ג דמסתבר טעמי' עי"ש ברשב"א ולפ"ז שפיר יש להוכיח מהא דכתובות דמקשה הש"ס בפשיטות כן על שמואל ולא תירצו דשמואל ס"ל שם הלכה כרשב"ג משום דמסתבר טעמי' בזה בע"כ מוכח מזה דדוקא במשנתנו אמרו כן ולא בברייתא ועי' בש"ך חו"מ סימן שפ"ו ס"ק י"ב ועפ"ז יש לעי' בהא דכתובות (דף ע"ז ע"א) דמקשה הש"ס ומי אמר ריו"ח הכי כו' ויש ליישב וקצרתי

יב) וביותר יש להוכיח כן מהא דכתובות (דף ס"ז) דאמר ר' יוחנן הכניסה לו זהב שמין אותו והרי הוא כשוויו מיתיבי זהב ה"ה ככלים של כסף דפחתי כו' רשב"ג אומר במקום שנהגו כו' שמין אותן כו' אלא ארישא וכתבו שם התוס' ד"ה אלא ארישא מרבנן פריך. וקשה דמאי הקשו בש"ס על ריו"ח דקאמר התם זהב ה"ה כשוויו מרבנן דברייתא הא י"ל כיון דאמרינן בכולי הש"ס דר' יוחנן ס"ל הלכה כרשב"ג ע"כ שפיר קאמר ריו"ח שם דזהב הרי הוא כשוויו:, ולכן מוכח מזה דס"ל להש"ס בפשיטות דדוקא במשנתנו אמרו הלכה כרשב"ג ולא בברייתא. וה"ה בתוספתא. והדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים לכן שפיר הקשו על ריו"ח א"כ מוכח מזה דדוקא במשנתנו אמרו כן ולא בברייתא וכן ראיתי במהרש"א שכתב שם בכתובות דדוקא במשנתנו ולא בברייתא וע"כ א"ש סוגית הש"ס דכתובות שם

יג) ועי' במ"ק (דף ט"ז) דקאמרי אמר אמימר הלכתא הני בי תלתא כו' אתו בי תלתא אחריני כו' והא תניא רשב"ג אומר א' מן התלמידים כו' חלקו אינו מופר כו' ואמאי לא קאמרי דס"ל לאמימר כרבנן דרשב"ג: ומוכח מזה דס"ל דהלכה כרשב"ג אף בברייתא אבל באמת ז"א הוכחה כלל דהא לא מצינו התם דרבנן פליגי על רשב"ג בזה והא דתני התם רשב"ג אומר ולא קתני אמר רשב"ג ז"א הוכחה כלל וכמש"כ התוי"ט בבכורים פ"ג משנה ו' ובברכות משנה ה' עי"ש וכן יש להוכיח משבת (ד' כ"א ע"א) דא"ל אדמותבת לי' מרשב"ג סייעינהו מדת"ק כו' אלמא דבברייתא ותוספתא אין הלכה כרשב"ג אך י"ל דסוגית הש"ס התם לא ס"ל להך כללא דהלכה כרשב"ג ובפרט דהא קאמרי התם זה לאביי ולאביי י"ל ולהוכיח דלא ס"ל להך כללא וכמש"כ התוס' בע"ז (דף ל"ב ע"ב) ד"ה הלכה כרשב"ג כו' דהא אביי קאמר התם הלכה מכלל דפליגי ומשמע דלולי זה הי' ניחא מה שהוצרך לומר הלכה כרשב"ג וכמו דהקשה זה הרשב"א בתשובה סימן מ' ע"ש

יד) וכן משמע בתוס' שבת (דף י"ז ע"ב) ד"ה אין נותנים עורות לעבדן כו' ובתוס' ע"ז (דף כ"א ע"ב) ד"ה אריסא אריסותי' קא עביד כו' שכתבו דהלכה כרשב"ג משום דסתם תנא כוותי' במתניתין ולא כתבו רמז מהך כללא דהלכה כרשב"ג במשנתנו מוכח מזה דס"ל דבברייתא לא אמרינן כן וכ"כ הרא"ש שם כנ"ל בשם התוס' וכן יש להעיר בנדרים (דף נ"ד ע"ב) בר"ן ד"ה ולענין הלכה קיי"ל כר"ע דכל מידי דממליך עליו שליח כו' וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ומאן פליג על ר"ע היינו רשב"ג כו' ולא כתב דהא יש לומר שא"ה דהלכה כרשב"ג במשנתנו מוכח מזה דלא אמרו זה בברייתא אך זה יש לדחות דלאו כ"ע ס"ל להך כללא דהלכה כרשב"ג וכמש"כ הבית יוסף ח"מ סימן קס"א והמג"א סימן ע' ס"ק ב' ועי' בש"ך ח"מ סימן שפ"ו ס"ק י"ב ובפלפולא חריפתא לב"ק פ"ה ס"ק כ"ג ועי' מזה בעירובין (דף ד' ע"א) מזה ואף שיש לי מה להאריך בכ"ז ובשארי דוכתי מזה עכ"ז ראיתי לקצר לפי דמבואר בירושלמי ב"ב פ"י ה' ח' בזה"ל: תמן מרין בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה אמרין ובלבד במשנתינו א"כ מבואר בירושלמי להדיא דהך כללא ליתא רק במשנה ולא בברייתא וכמש"כ שם הפני משה וזהו מוכרח בפי' הירושלמי דאל"כ מאי ובלבד דקאמרי בירושלמי ותמהני על הפוסקים שלא הביאו הירושלמי הזה וזהו מוכרח וכמו דאמרו בברכות (דף י"ט) במשנתינו קאמרינן והא ברייתא היא ועי' בשבת דף מ') דקאמר דילמא ה"מ מתני' אבל בברייתא לא: אבל הכא אין להסתפק כלל בזה כמו דמבואר בירושלמי להדיא ועי' בירושלמי ברכות פ' מי שמתו בס"פ במפרש שם ד"ה רשב"ג אומר שלאחר המטה יקרא כו' כתב שם דהא דפסקו דלא כרשב"ג אף דקיי"ל הלכה כרשב"ג י"ל דזהו במשנה ולא בברייתא א"נ יש לומר דלא ס"ל להך כללא עכ"ל ותמהני עליו דלא הביא כל שיטת הראשונים דנתבאר דאמרו כן וכנ"ל ובפרט דמבואר בירושלמי ב"ב כן

טו) ומש"כ הש"ך בסימן קע"א דהתוס' ב"מ (ד' ס"ט) ס"ל הלכה כרשב"ג אף בברייתא אין זה הוכחה דהא מבואר בב"מ (דף ס"ט ע"ב) במשנה דרשב"ג אומר שם שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו. ע"כ י"ל דהתוס' נתכוונו להך רשב"ג דמשנתינו ע"כ אין הכרע כלל מהתוס' דיסברו הלכה כרשב"ג בברייתא ובודאי לא נעלם מהתוס' ירושלמי דב"ב הנ"ל ויש לי עוד להאריך בכ"ז. והא דב"ב (דף קל"ז ע"א) דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג. ולא מקשה שם הש"ס כמו דהקשו בכתובות (דף ט"ז) אי נימא דבברייתא לא שייך האי כללא ניחא. אך בלא"ה יש לומר דעיקר מה דקמ"ל ריו"ח שם זהו דאפי' היו עבדים והוציאן לחירות כמבואר שם ע"כ מה שכתבתי בזה מכבר: ענף ג'

טז נחזור לענינינו דלפי מש"כ הש"ך דלהתוס' דהלכה כרשב"ג הוא ג"כ בברייתא וע"כ אף דהתוס'