עין יצחק חלק א לו

ביו"ד סי' קמ"ג דשאני תשמיש מתשמיש דתשמיש כמו כן יש לחלק בנ"ד ואף לפי שיטת הט"ז שם שכתב להחמיר משום דיש לחוש לשיטת הסוברים שלא לחלק שם בין משמשי למשמשי דמשמשי ע"ש י"ל דלא החמיר שם רק לפי דהוי שם חשש בדאורייתא אבל בנ"ד דזהו רק משום חומרא דמאיס דאינו רק מדרבנן וכמש"כ התוס' בעו"ג (ד' מ"ז) ד"ה מי מאיס כו' דבדיעבד יצא וכמש"כ הריטב"א והר"נ בסוגיא זו וכמש"כ המג"א סי' תקפ"ו ס"ק ו' ומוכח מזה דעיקר חומרא דמאיס פסול למצוה אינו רק מדרבנן דאם הי' אסור מה"ת הי' לנו לאסור אף בדיעבד והא דהקשה הפרמ"ג באו"ח סי' קנ"ד ס"ק י"ז דאמאי פסק הרמב"ם באיבעיא דר"ל דאם מאיס פסול למצוה או לא דמיפסל מספיקא והא בדרבנן ספיקו להקל אין זה קשה דהא מצינו באו"ח סי' פ"ג בבית יוסף שם גבי האיבעיא דנדרים (דף ו') אם יש יד לב"ה דפסק הרמב"ם דספיקו להחמיר וכתב דאע"ג דבדרבנן נקטינן לקולא אך זהו דוקא לענין דיעבד אבל לכתחילה צריך לחוש בדבר ע"ש. וכן קיי"ל בכמה דוכתי דאין עושין ספק דרבנן לכתחילה וה"ה י"ל בהך איבעיא דאי מאיס מיפסל למצוה או לא דלכתחילה החמירו אף דלא הוי רק מדרבנן

ג) וכיון דאינו רק מדרבנן הא דמיפסל מאיס למצוה. ע"כ יש לנו לסמוך על שיטת רש"י והטור והשו"ע דכתבו לחלק בין משמשי למשמשי דמשמשי וראיתי להריטב"א בע"ז (דף ט"ז) שכתב ג"כ לחלוק על שיטת רש"י וס"ל שלא לחלק בין משמשי למשמשי דמשמשי משום הטעם דהא לא גרע מן רוצה בקיומו דאסור א"כ מצד זה הטעם לא שייך להחמיר לענין מאיס דמיפסל למצוה ויש לנו ספק ספיקא להיתירא ספק א' דהא עיקר הך מילתא דאסרו מאיס אין זה רק מספיקא דהא האיבעיא לא איפשיטא א"כ הוי ספק אם אסרינן למצוה היכא דהוי מאיס ואת"ל דאסרינן אכתי ספק שמא הלכה דמחלקינן בין משמשי למשמשי דמשמשי בזה וכעין זה מצינו באו"ח סי' קנ"ד סעי' ג' דמחלקינן בין תשמיש לתשמיש דתשמיש

ד) ועוד יש לדון בנ"ד להיתירא משום דהבית תפלה של הא"י הי' מושכר להם וגוף הבית לא היה שייך להם והפרמ"ג שם כתב להקל מצד זה ע"ש ואף דשיטת הרא"ש בע"ז (דף כ"א) דשכירות לא"י אלימא כמכר עכ"ז הא התוס' שם (ד' כ"א) שלא לחלק בזה לדידן דקיי"ל דשכירות לא קניא כמבואר שם לעיל (דף ט"ו) ועיין בש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק י"ז מזה ורק לענין עבודת כוכבים דחמיר החמירו שם (ד' ט"ו) הנ"ל אבל לענין מאיס דמיפסל למצוה דאינו רק מדרבנן שפיר יש להקל מטעם זה ואף דשיטת הרמב"ם ה' איסורי מזבח פ"ד דנעבד אסור אף בשל חבירו עכ"ז י"ל דזה אינו רק בבע"ח אבל במחובר דנאסר לגבוה וילפינן זה בקו"ח מן אתנן כמבואר שם (ד' מ"ו). וע"כ י"ל בזה דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכמש"כ התוס' שם ד"ה יש שינוי בנעבד כו' כעין זה ובאתנן הא אינו חל איסור אתנן על אינו שלו וכמש"כ הרמב"ם פ"ד ה' ט"ו ה' איסורי מזבח א"כ ה"ה נעבד במחובר וכן מצינו שם (ד' מ"ז) דמים של רבים אינן נאסרים לגבוה והטעם הוא משום דהוי דבר שאינו שלו ועיין בריטב"א שם וקצרתי והא דירושלמי שם פ"ג ה' ה' דמשמע דאף מחובר נאסר לגבוה אף בשל אחרים י"ל דזהו משום דאזלי לטעמייהו דיליף איסור נעבד במחובר מן נעבד בע"ח וכמש"כ המראה הפנים שם ד"ה הנעבד כו' אבל לא לפי שיטת הש"ס דילן דיליף מן אתנן וגם בדברי הירושלמי יש לומר כוונה אחרת וקצרתי

ה) וגם לפי שיטת הרא"ש דכתב דשכירות בהו הוי כמכר הא כתב הפרמ"ג שם לחלק בנ"ד ע"ש. וגם הא מה דיש להחמיר בנ"ד הוא ע"פ דברי התוס' דמגילה (דף ו') כנ"ל וכיון דשיטת התוס' בע"ז (דף כ"א) שלא לחלק בין שכירות כו' ובין שארי ענינים ושכירות לא קניא בכל הנך: ולא ס"ל לחילוק של הרא"ש שם הנ"ל ע"כ שפיר יש להקל בנ"ד אף לשיטת התוס' במגילה משום דשכירות לא קני ולא חל עלי' שם מאיס לאסור למצוה בזה

ו) ומה שהקשה כת"ר על מש"כ המג"א שם בסי' קנ"ד ס"ק י"ז בשם כה"ג בשם הרא"ם דאפי' נעבד כו' מותר להתפלל בתוכו ואפשר דס"ל דמחובר שאני ואע"ג דבית דינו כתלוש מ"מ דמי למחובר כו' עכ"ל המג"א: והקשה כת"ר דכיון דבית נחשב לתלוש דמפני מה ישתנה דינו לענין מצוה לדעתי אין זה קשה דהא אי' בב"ב (ד' ס"ו) דאף דס"ל שם לרבנן דר"א דתלוש ולסוף חברו דהוי כתלוש מ"מ לענין פשוטי כלי עץ דטומאה מדרבנן וכן גבי שאיבה דרבנן דינו כמחובר. לכן י"ל דאף דבית דינו כתלוש שם עכ"ז גבי פסול מאיס דאינו רק מדרבנן וכפי שנתבאר לעיל ע"כ דין בית כמחובר ואינו נפסל למצוה מדרבנן לשיטת המג"א שם דכתב דמחובר שאני למצוה: אך עיקר סברת המג"א שם במש"כ לכללא דמחובר לא נפסל למצוה דבריו צ"ע דהא מבואר בעו"ג (דף מ"ז) דבעי ר"ל המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה ופי' רש"י את"ל יש נעבד במחובר אצל גבוה הכא מאי למצות לולב כו' הרי דאף מחובר נאסר למצוה ומשמע דאף בצריך הדקל לקרקע ג"כ הדין כן וכן מבואר ברמב"ם ה' ציצית ובאו"ח סי' י"א סעי' ח' המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה אבל אם לא היה ההיתר שנשתנה היה פסול למצוה אף דהיה אז במחובר וגם המג"א שם באותו ס"ק הביא להא דסי' י"א הנ"ל

ז) ובאמת ראיתי להמחצית השקל שם שכתב דסברת המג"א הוא דמחלק דמה דמיפסל למצוה קיל מן פסולי של גבוה ולכן אף דמשתחוה להר נאסר לגבוה עכ"ז שאני היכא דהוי למצוה דלא נאסר מה דהוי מחובר ע"ש ולענ"ד דבריו תמוהים וכמש"כ לעיל דהא מבואר להדיא בגמ' שם בעיקר הך דינא דאף מחובר מיפסל למצוה היכא דמאיס ולכן העיקר בכוונת המג"א במה שכתב שם וצריך עיון בע"ג (ד' מ"ו ומ"ז) כו' דכוונתו להעיר בעצמו על מה שכתב מקודם דאפשר דס"ג דמחובר שאני ולא מיפסל למצוה וע"ז כתב דצ"ע מן ד' מ"ו ומ"ז וכוונתו דהא מבואר שם דהמשתחוה להר כו' והמשתחוה לדקל לולבו מהו: דמוכח דס"ל להש"ס דגם במחובר אסרינן משום מאיס ומיפסל למצוה וע"כ סיים והכא שאני דלא עבד הבית בעצמו אבל לולי זאת אין מקום להתיר כלל אף במחובר משום דברור לדינא דאף מחובר נאסר היכא דמאיס ומיפסל למצוה וע"כ עיקר היתירא בנ"ד לסמוך על המג"א דשאני היכא דלא עבד הבית עצמו והוי משמשי דמשמשי. וגם על מה דגוף הבית בנ"ד אינו שלהם רק בשכירות ויעשו איזה שינוי במה דאפשר ועיין בעו"ג (ד' מ"ז ע"א) בתוס' ד"ה היינו בעיא דר"ל כו' ובאו"ח סי' י"א סעי' ח' ובמג"א ס"ק י"ב וכיון דנתבאר דדינו בנ"ד כמטלטלי ותלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש בזה ע"כ אם יהיה שינוי שאינו חוזר ודאי יהיה זה לסניף להיתירא לשיטת התוס' בד"ה היינו בעיא כו' הנ"ל וקצרתי ויפה כתבו דיעשו זה החדר לפרוזדור וגם אמרו לי כי אין דרך האומה שהיה בית התפלה שייך להם. להעמיד שם איזה דמות וכיוצא בבית התפלה שלהם ומכל הלין טעמי דעתי מסכמת לדעת כת"ר להיתירא: סימן יא

נשאלתי מרב גדול א' ע"ד האנ"ח העומדים בעיר קארס שנכבשה ת"י אדונינו הקיסר יר"ה מן התורקי, ובקשו האניה דשם מן השר שעל המבצר קארס שיתן להם מקום לבית התפלה שלהם וברוב חסדו