עין יצחק חלק א לה

כתבו סתמא דאם יש להם ס"ת אחרת עכ"פ מהני סילוקן וכמו שהסברתי לעיל דבריהם ומה שכתבתי לעיל להסביר לדברי המהרי"ק דהיכא דאין הס"ת האחרת מהודרת כמותה יש לחוש עדיין דלאו כ"ע דינא גמירי באמת זה אינו סברא לומר כן משום דהא זה פשוט לכל דס"ת גזולה אין לקרות בה ואדרבה למה דכתבתי לעיל דבדיעבד יוצאין בה משום דאין גזל בקול זה גופא לאו כו"ע גמירי לזה וכמו שכתבתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ב סעי' ט' להוכיח דהיכא דהוי דין פשוט לא אמרינן דטעי בזה ע"ש

ו) ובכוונת המהר"ם לובלין דכתב דבעינן שיהי' ס"ת אחרת כשירה ומדוייקת כמותה נלע"ד להסביר דבריו משום די"ל דהמהר"ם לובלין בתשובה אזיל לשיטתו דהנה בב"ב (דף מ"ג) בחדושי מהר"ם לובלין הקשה על מה דאמר שמואל המוכר שדה אינו מעיד מפני שמעמידה בפני בע"ח משום נוגע דלא יהי' רשע והקשה דהא אם יעיד שקר הוי ג"כ עבירה ותי' בשם העולם דשאני לוה רשע דהוי דבר המפורסם ומתבייש כו' והמהר"ם כתב ולי נראה דמי שהוא נוגע בשביל הנאה דינו כקרוב דפסול בין לזכות בין לחובה כו' ודברי המהר"ם הנ"ל הובא בח"מ סי' ל"ז בש"ך ס"ק א' א"כ לפי שיטת המהר"ם דס"ל דהיכא דהוי נוגע אז דינו כמו קרוב דמיפסל לעדות אף דאינו בחשש משקר ע"כ שפיר כתב המהר"ם לובלין בתשובה דלא מהני סילוק אא"כ יש להם ס"ת אחרת כשירה כמותה משום דלדברי העדים דהס"ת היא של אנשי בהכ"נ א"כ יהי' להם הנאת שמיעתן מהס"ת מהודרת ביותר והוי זה בכלל זה אלי ואנוהו דאמרו גבי ס"ת נאה ע"כ מיפסל לעדות ממילא אף דאינו בחשש משקר משום דדינו כמו קרוב דפסלתו התורה אף היכא דאינו בחשש משקר וכמש"כ המהר"ם לובלין בחידושיו לב"ב ושייך בזה סברת התוס' בכתובות (דף כ"ה ע"ב) ד"ה הרי שאמר בני זה כו' דלדבריו קרוב הוא ואין עדות לקרוב כו' ע"ש וה"ה הכא גבי פסול נוגע לשיטת המהר"ם דפסול נוגע הוי משום פסול קרוב דאמרינן לדבריך קרוב אתה כו' וכ"ז לשיטת המהר"ם לובלין

ז) אכן לדינא הכריע הש"ך בח"מ ריש סי' ל"ז דנוגע לא מיפסל אלא משום חשש משקר ודחי שם לדברי הע"ש ע"כ לפ"ז נראה דאף דהס"ת האחרת אינה מהודרת כמותה ג"כ מהני עדותן לאחר שנסתלקו משום דבנ"ד לא שייך חשש משקר וכמו שהסברתי לעיל בארוכה ולפ"ז י"ל בפשטות דגם המהרי"ק דכתב דבעינן שיהי' מדוייקת וכשירה כמותה דאפשר דס"ל כשיטת הסוברים דנוגע מיפסל משום קרוב משום דבהך דינא הוי פלוגתת ראשונים וכמש"כ הקצה"ח בריש סי' ל"ז ובסי' קכ"א ס"ק ד' אבל לדינא הא הכריע הסמ"ע והש"ך שם דנוגע לא מיפסל אלא משום משקר ע"כ לא בעינן ס"ת אחרת כשירה כמותה אלא בכל גווני כיון דהוי ס"ת כשירה עכ"פ לא מיפסל משום חשש משקר ולא שייך בנ"ד לומר דישיגו כבוד ע"י הס"ת הזה. דז"א דכיון דיסלקו א"ע מהס"ת א"כ לא ישיגו כבוד ולא נחשדו להעיד שקר בשביל זה ואף אם יהי' ספיקא דדינא אם נוגע מיפסל משום משקר או משום קרוב הא מספיקא אין מוציאין מן אנשי בהכ"נ דהם מוחזקין בהס"ת וע"כ מהני עדותן כשמסלקין א"ע מן הס"ת כיון דיש להם עכ"פ ס"ת כשרות. כן י"ל בכ"ז

ח) וזה ברור ופשוט דאם לא העידו עדיין מעולם בוודאי מהני עדותן אם הב"ד יפרשו להעדים מקודם שיעידו ויבררו להם הדין דאם הוא ס"ת גזולה אז יראו לקרות ולצאת ידי חובתן בהס"ת הכשרים האחרות שלהן וכמש"כ לעיל בארוכה וי"ל דהמהרי"ק והמהר"ם מיירי דכבר הגידו העדים בתו"ע ולא פירשו אז הב"ד להם כ"ז היטב וכמש"כ לעיל ועכשיו הם בחשש אחזוקי דיבוריי' וכמש"כ לעיל אבל עכשיו לאחר שיאיימו הב"ד עליהם ויפרשו להם הדין הזה על בורי' אז י"ל דגם הם מודו דמהני עדותן אם לא הגידו מעולם לעדותן בתו"ע. אך לפי דברי המהר"ם לובלין בחידושו יש לפקפק גם ע"ז משום דעדיין מיפסלו משום קרוב ולדבריך קרוב אתה ואין עדות לקרוב: ומ"מ כיון דזה גופא הוי ספיקא דדינא ע"כ אין מוציאין מן אנשי בהכ"נ דהממע"ה ולכן אם העדים מסלקין א"ע מזכותן שיש להם בהס"ת הזאת מהני עדותן כנ"ל ואף דהש"ך בח"מ סי' ל"ז ס"ק ל"ב העלה דהוי ספיקא דדינא אם מהני סילוק די"ל דגם בפסול נוגע בעינן תחילתו בכשרות. מ"מ כיון שאנשי בהכ"נ מוחזקין מהני תפיסתן לומר קים לי כשיטת הפוסקים דמהני סילוק וידוע דאף בספק ספיקא אין מוציאין מן המוחזק ויש להאריך בזה עוד

ט) ועוד והוא העיקר דהא המחבר בסי' ל"ז סעי' כ"ב כתב דהאידנא נהגו לקבל עדים מהקהל על ההקדשות כו' וכ"כ הב"י בסי' ל"ז בשם הרא"ש ותשובת הרשב"א דאף על הקדיש ס"ת מהני עדותן. וכ"כ הריב"ש בסי' קס"ח וכ"כ החתם סופר סי' ל"ח. אך אם התובע הוא מעיר אחרת לא מהני מנהג זה אבל אם התובע הוא מבני עירן ומאנשי בהכ"נ הזאת וודאי מהני עדותן וכ"ז שאינו מבורר מנהגם להיפך סמכינן על העדים כמבואר בתשובת שב יעקב סי' ד' והובא בפתחי תשובה שם ס"ק י"ד. לכן מהני עדותן בכל גווני ואין מוציאין מהם הס"ת וגם י"ל לפי המנהג הזה דאף להוציא ג"כ סמכינן על עדותן מצד המנהג כנ"ל וזה ברור ופשוט ועיין בספרי נחל יצחק סי' ל"ז סעי' ד' ענף ב' מש"כ שם בכוונת הר"נ דפ"ט דכתובות בעובדא דההוא בקרא כו' וקצרתי: סימן י

נשאלתי ע"ד בית אחת שהי' מושכר כמה שנים לבית תפלת א"י ועכשיו קנו אותו ישראלים אם מותרים לעשותו בהכ"נ

א) תשובה כי באו"ח סי' קנ"ד במג"א ס"ק י"ז כתב דאף נעבד כו' בקבע מותר להתפלל בתוכו כו' והכא שאני דלא עבד הבית עצמו עכ"ל א"כ לפ"ז אין להחמיר בנ"ד ומש"כ כת"ר בשם הכפות תמרים דאין לחלק בין עבודת כוכבים למשמשי עבודת כוכבים וכעין זה הוא בעו"ג (ד' מ"ז) וביו"ד סי' קמ"ה סעי' ג' ברמ"א הנה לדעתי יש להקל מטעם אחר ע"פ הא דמבואר ביו"ד סי' קמ"ג סעי' ב' דבונה לכתחילה הטרקלין שיש בה אותו הכיפה וכן הוא שיטת רש"י בעו"ג (ד' ט"ז) דשאני תשמיש דתשמיש לכן אף דנימא דהי' איזה ע"ז בבית תפלתם. עכ"ז הא מעמידים אותה על הכיפה או בתוך התיבה וזה מעמידים על הקרקע א"כ הוי הבנין והקרקע תשמיש דתשמיש ולא מצינו דיהי' זה נאסר לגבוה ומכש"כ למצוה דאינו רק משום דמאיס וקילא מן מה דלגבוה וכמבואר בע"ג (ד' מ"ז) דבעי ר"ל המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה מי מאיס כלפי גבוה או לא ופי' רש"י את"ל יש נעבד במחובר אצל גבוה הכא לענין מצוה מאי וכעין זה כתב המחצית השקל בסי' קנ"ד ס"ק י"ז לחלק דהיכא דהוי למצוה קילא מן מה דלגבוה דלא נאסר רק משום דמאיס כו' ע"ש: ובמק"א כתבתי מה דיש לדון בדבריו שם וקצרתי

ב) והנה עיקר מה דיש להחמיר בזה הוא ע"פ מה שכתבו התוס' במגילה (דף ו') דאין ללמוד תורה במקום שהי' שם כו' י"ל דאזלי לטעמייהו דס"ל בע"ז (דף ט"ז ע"ב) ד"ה בימוסיאות כו' שכתבו שם לחלוק על רש"י וס"ל דאין לחלק בין תשמיש לתשמיש דתשמיש ע"ש. ע"כ החמירו כאן בזה אבל לשיטת רש"י וכמו שפסק השו"ע