עין יצחק חלק א שנו

וגיטא בעיא כעין קושיית הש"ס בכתובות גבי מומין דמ"ש כתובה דלא בעיא הא גיטא בעיא ומזה הוכיחו בגמ' דא"צ גט אלא מספק ויש לומר דהא רש"י פירש שם בכתובות ד"ה גט נמי לא תבעי דלשמואל פריך דלית לי' אין אדם עושה בעילתו ב"ז אלמא דלרב דאית ליה א"א עושה בעילתו בעילת זנות אינו קשה די"ל דמחמת א"א עושה בעילתו ב"ז אמרינן דנתרצה לקדשה ועכ"ז אינו מתחייב בכתובתה ע"כ י"ל דבנמצאת בעולה אחר שכנסה ובעלה דהוי ודאי מקודשת משום חזקה אין אדם עושה בעילתו ב"ז לדידן דקי"ל כרב דאית ליה חזקה אין אדם כו' כמבואר באהע"ז סי' ל"ח סעי' ל"ה ואף דהא מבואר שם ברמ"א ובח"מ שם ס"ק מ"ט בשם כמה פוסקים דאם קדשה אחר צריכה גט משני' וכן מבואר בטור סי' ל"ט משום דס"ל דאף בבעל אינו אלא ספק דהחזקה א"א עושה בעילתו ב"ז אינו אלא מספיקא עכ"ז יש לדון דז"א אלא בקדשה על תנאי דחזינן דהקפיד מדקדש על התנאי וליכא אלא חדא ספיקא משא"כ בנמצאת בעולה או בנמצאו מומין ולא קדשה בתנאי יש לדון משום ספק ספיקא דיהיה קדושין ודאי ספק אחד דלמא אינו מקפיד על מומין דהא אמרו בכתובות (דע"ג) דהאי תנא מספקא ליה גבי מומין אי הוי בטול קדושין או לא וה"ה בנמצאת בעולה כנ"ל. ואת"ל דהוי קפידא עכ"ז ספק דלמא משום הך חזקה דאין עושה בעילת זנות נתרצה ומחל על מומין ואין זה ס"ס משם אחד דהא מבואר בש"ך יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק י"ב דהיכא דיש נפ"מ בין המתירים דיינינן שפיר ס"ס משם אחד וה"ה הכא הא נפ"מ גבי כתובה דאי נימא הספק אינו מקפיד כלל ע"ז אז יש לה כתובה ואי נימא דמקפיד בודאי אך הספק משום חזקה א"א עושה בעילתו ב"ז דנתרצה אח"ז בעת הביאה אז אין לה כתובה כיון דבאמת מקפיד ע"ז בודאי כמבואר בסוגיא שם (דע"ג) ע"כ אין זה ס"ס משם אחד והא דתקשה כיון דהקדושין אינו בעל לשיטת הרמב"ם א"כ אין מפסיד הסעודה י"ל כמש"כ הבית מאיר בפירוש חזקה א"א טורח בסעודה ומפסידה דלא מהפך שמחתו לאבילות יעוי"ש ועוד דהא אין יכול לכופה להיות עמו דהא אין מוציאים ע"פ ס"ס מקרי שפיר מפסיד וקצרתי

ה) ועוד י"ל דהא אנן מיירינן לשיטת הרמב"ם. ולהרמב"ם הא מוכח דס"ל דאמרינן ס"ס משם אחד כמבואר ברמב"ם פ"ב ה' סוטה ה' ד' שפסק פתוי קטנה רצון הוא וכתב הרב המגיד והכ"מ דהרמב"ם הוכיח כן מהא דכתובות (דף. ט') דהקשו התוס' אמאי לא נימא ספק בקטנותה נבעלה ואת"ל בגדלותה עכ"ז ספק דלמא באונס ותירצו התוס' דזה הוי ס"ס משם אחד אכן הרמב"ם ס"ל דאמרינן ס"ס משם אחד לכן הוכיח מסוגיא דפ"פ דפתוי קטנה רצון הוא יע"ש א"כ שפיר יש לדון לשיטת הרמב"ם הנ"ל ס"ס הנ"ל ולכן פסק שפיר בנמצאת בעולה דאם רצה לקיימה כותב לה כתובה ומשמע דא"צ לקדשה מחדש משום ספק ספיקא ספק דלמא אינו מקפיד כלל ע"ז כמו שהספק במומין ואת"ל דמקפיד עכ"ז ספק דלמא משום חזקה אינו עושה בעילת זנות נתרצה ע"ז ולכן סמכינן על ס"ס דא"צ קדושין אחרים וראיתי בתומים בכללי מיגו ס"ק י"א שכתב בפשיטות דבנמצאת בעולה צריכה להחזיר הכסף קדושין ולא הביא שיטת הרמב"ם והב"ש הנ"ל ולפמש"כ גם לשיטת התוס' א"צ להחזיר הקדושין כיון דהוי ספק ספיקא ועי' אהע"ז בסימן נ' סעי' א' ובח"מ וב"ש שם וקצרתי: ענף ב

ו) ועפ"ז יש לדון במה שכתב המחבר באהע"ז סימן ל"ט סעי' ה' המקדש אשה ונמצא בה א' מהמומים או נדרים מקודשת מספק וכן פסק הרמב"ם פ"ז ה' אישות הלכה ח' וי"ל דז"א אלא בלא בא עלי' כדמשמע פשטות לשון הש"ע והרמב"ם אבל בבא עלי' אז צריכה גט בודאי משום ספק ספיקא הנ"ל ואף דלא משמע כן בב"ש סימן ל"ט ס"ק ט"ז עכ"ז נלענ"ד כמש"כ בעז"ה וראיתי בהמ"מ שם בפ"ז ה' אישות ה' ח' שכתב דהא דפסק הרמב"ם במקדש ונמצאו בה מומים צ"ג מספק דזהו מסוגיא דכתובות (דע"ג) דרבא אמר ספוקי מספקא ליה ואף לדעת רב דאמר קדשה ע"ת וכנסה צ"ג עכ"ז הובאה סוגיא זו בהלכות ופסקו כרבא עכ"ל וכתב הלחם משנה שם דכונת המ"מ היא כן דאף דלרב ה"ל לומר דצ"ג בודאי מ"מ לא הוי אלא ספק עכ"ל אלמא דס"ל דלרב אף בבעל לא הוי אלא ספק ולא כמו שכתבתי אכן י"ל דכונת המ"מ הוא כך דהא לפי מה דפסק הרמב"ם דאף בקדשה לחוד הוי ספק מקודשת וע"כ הטעם משום שיטת רבא דספק הוי אי סתם ב"א מקפידים על מומים או לא כפרש"י שם. א"כ לפמש"כ רש"י שם דמאי דפריך התם מ"ש כתובה מגט דז"א אלא לשמואל אבל לרב דאית לי' אין אדם עושה בעילתו ב"ז אינו קשה כלל קושית הש"ס די"ל דדוקא גבי כתובה אמרינן כיון דבאמת מקפיד על מומים לא רצה להתחייב לה כתובה ועכ"ז נתרצה לקדשה מחמת חזקה אין עושה בעילת זנות ומה דתקשה הא בלא כתובה יהיה עדיין בעילת זנות עי' מזה בר"ן וקצרתי ואכ"מ: וכיון דלשיטת רב אינו קשה קושית הגמ' הנ"ל ע"כ אין הכרח לפ"ז למאי דאמר רבא דהאי תנא ספוקי מספקא ליה אי סתם אנשים מקפידים על מומין רק בכנסה שייך חזקה אין עושה בעילתו בעילת זנות לכן צריכה גט משא"כ בקדשה לחוד דלא שייך חזקה זו י"ל דאינה צריכה גט כלל כיון דמקפידים בודאי על מומין וכדס"ל לרבה שם דא"צ גט אלא מדברי' והוא מה"ט ועכ"ז כיון דהובאה שיטת רבא בהלכות אף דפסק כרב. בע"כ מוכח דקי"ל גם לדידן כרבא דהאי תנא מספקא ליה אי סתם ב"א מקפידים על מומים או לא א"כ לפ"ז גם בקדשה לחוד הוי ספק וצריכה גט מספק ואין הכרח למש"כ הל"מ דגם בכנסה אינו צ"ג אלא מספק דז"א די"ל דשייך ס"ס הנ"ל ורקו בקדשה ע"ת וכנסה סתם דלא שייך ס"ס הנ"ל אז אינן צ"ג אלא מספק כמש"כ הרמ"א בסימן ל"ח וכדמשמע מלשול הרמב"ם פ"ז מה"א הלכה כ"ו שכתב דחיישינן שמא ביט התנאי כשבעל סתם או כנס סתם אבל בקדשה וכנסה סתם ונמצאו בה מומים או נמצאת בעולה הוי ס"ס וצ"ג בודאי

ז) ולפ"ז דגם התוס' בכתובות (דף י') דמשמע דס' דצריך לקדשה מחדש כמש"כ הב"ש בשמם. וכבר כתבתי דלשיטת התוס' ג"כ צ"ק מספק עכ"ז י"ל דלדינא מודים למש"כ לדון ס"ס הנ"ל אך התוס' הא קאי התם אליבא דשמואל דאמר שם נאמן להפסידה כתובתה ופירש רבא אליבי' חזקה א"א טורח בסעודה ומפסידה ושמואל הא לית ליה כלל חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ אין שייך לדידי' ס"ס הנ"ל והוי רק ספק מקודשת אבל לדידן דקי"ל כרב דאית ליה חזקה א"א עושה בעילתו ב"ז שפיר יש לדון ס"ס הנ"ל וא"צ לקדשה מחדש כשירצה לדור עמה אך לכופה להיות עמו אפשר דאינו יכול לדון ע"פ ס"ס לשיטת הפוסקים דאין מוציאים ממון ע"פ ס"ס כמו דאין הולכים בממון אחר הרוב וה"ה דאינו יכול לכופה להיות עמו משום דהאשה מוחזקת בעצמה אך לשיטת הב"ש דס"ל דמוציאים ממון ע"פ ס"ס י"ל דיכול לכופה להיות עמו ויש להאריך בפרט זה הרבה ולפ"ז יש לדון לדינא לדידן דקיי"ל הך חזקה א"א עושה בעילתו בעילת זנות דלפ"ז הוי ס"ס הנ"ל א"כ לא שייך חזקה אין א' טורח בסעודה ומפסידה ואינו נאמן לפמש"כ הב"ש בשיטת התוס' דזה תלוי במה דצריך קדושין אחרים אך אפשר לדון דכיון דאינו יכול לכופה להיות עמו כנ"ל דהא אין מוציאים מהמוחזק ע"פ ס"ס כנ"ל א"כ שפיר שייך חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה: