עין יצחק חלק א שנד

מ"מ הי' ס"ל דאי נימא ל"ל תק"א דאז יוצאין לאשה כו': אלמא דאף היכא דלא שייך הא דרבא ג"כ יוצאין לאשה וקשה כנ"ל

ג) וע"כ מוכח הטעם דמאן דס"ל דיוצאין לאשה דטעמו דכיון דהגוף שייך לה ע"כ מועיל שחרורה ואף דתפסיד זכות פירותיו שזיכו לו חז"ל משום דס"ל דדוקא היכא דיש לה גוף הנכסים אז יש לו זכות בהפירות מעת דגדלו הפירות ברשותה דזכה הבעל בהפירות ממנה אבל היכא דכבר מכרה נכסי' ממילא לא זכה הבעל מעולם בזכות הפירות כיון דבעת דגדלו הפירות לא הי' אז ברשותה. וע"כ ס"ל להך תנא דס"ל דבדיעבד מהני שחרורה וה"ה מכירתה גם י"ל דטעמו הוא דס"ל דכיון דמה"ת מהני שחרורה ע"כ אין כח להבעל דזכותו בהפירות אינו רק מדרבנן להפקיע דבר מדאורייתא רק אי נימא לתק"א או דאלמוה רבנן לשעבודי' דבעל דראו חז"ל לחזק תקנתם בזה דיהי' תקנתא אלימתא וזהו משום דלא תהי' יכולת בידה להפקיע זכות הבעל בשום אופן בעולם כלל אבל מאן דס"ל דיוצאין לאשה כיון דלא ס"ל לתק"א וגם לא ס"ל דאלמוה לשעבודי'. ע"כ ממילא מהני שחרורה כיון דמה"ת הוי שחרורה שחרור גמור כן ס"ל להך תנא ועיין בפני יהושע לב"ק שם

ד) ולפ"ז קשה דמאי פריך הש"ס הכא בנזיר (דף כ"ד) דאמאי אם היתה בהמתה תמות והא מה שקנתה כו' והא י"ל דמתניתין דנזיר ס"ל כהך תנא דברייתא דס"ל בב"ק דיוצאין לאשה אלמא דיכולה להפקיע ע"י הקדישה לזכות פירותיו וכה"ג מצינו בכתובות (דף נ"ט) בתוס' ד"ה ר"ע אומר יפר כו' שכתבו שם דדוקא בעיקר מע"י אלמוה: אבל הכא דלאו דידי' רק לפירות לא אלמוה עכ"ל ובאמת הא מצינו בב"ק (דף פ"ט ודף צ') דלחד תנא גם בפירות אלמוה לשעבודא דבעל וע"כ מוכח דהאי דר"ע אתי כמאן דס"ל דלא אלמוה לזכות פירותיו וה"ה י"ל בהא דמתניתין דנזיר ועוד דהא שם בנזיר דמיירי באם היתה בהמתה חטאת כו' הא זהו קדושת הגוף ומפקיע משעבוד ודומה וודאי להא דעבדי נ"מ דיוצאין לאשה כנ"ל אך בזה י"ל דקושיות הגמ' שם בנזיר קאי על הי' לה מעות סתומין דמבואר בסיפא דמשנה שם דמי חטאת ילכו לים המלח כו'. ומעות הא לא הוי קדושת הגוף רק כמו קדושת בדה"ב: ולא שייך בזה הא דרבא דקדושת הגוף כו' אך הא הוכחתי לעיל מסוגי' דב"ק דאף מקודם דאסיק הש"ס שם להא דרבא דהקדש כו' מ"מ הי' ס"ל דאי נימא ל"ל תק"א דאז יוצאין לאשה אלמא דאף בקדושת בדה"ב ג"כ הדין כן וכמש"כ לעיל ותקשה דמאי פריך הש"ס בפשיטות כ"כ בנזיר הא י"ל דס"ל כמאן דס"ל דיוצאין לאשה כנ"ל

ה) והנלע"ד בזה דלכאורה יש לדקדק בלשון הש"ס שם דמקשו בזה"ל היא מנא לה האמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה א' רב פפא שקמצה מעיסתה. ויש לדקדק על הלשון דאמרו האמרת מה שקנתה כו' ועיין בתוס' שם ד"ה האמרת כו' אבל י"ל בזה ע"פ מש"כ הש"ך ח"מ סי' ל"ט ס"ק ב' באה"ד שם כלל מחודש דהיכא דהמתרץ הוי אמורא פלוני מסתמא בני הישיבה שלו הקשו כן ע"ש. וע"כ הכא בנזיר כיון דר"פ הוא המתרץ לקושי' זו מסתמא בני ישיבתו הקשו כן אליו. ובב"ק (דף פ"ט) אי' דכי אתא ר"פ ורב הונא כו' אמרי תנינא לתק"א העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב כו' ואף דהגמ' דחה זה שם מ"מ הא ר"פ ס"ל דמתניתין דילן אית לן תק"א וע"כ שפיר הקשו בפשיטות כן בנזיר בלשון האמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה. היינו דמדברים לר"פ דהא אתה אמרת דמתניתין ס"ל לתק"א. א"כ מסתמא ג"כ מתניתין דנזיר ס"ל ג"כ לתק"א. דאל"כ תקשה איך אמרו שם תנינא לתק"א הא יהי' מוכח מסתם משנה דנזיר דס"ל דלא כתק"א והיה דוחק להו לומר דהך דנזיר נשנית קודם תק"א ועיין בב"ק (דף פ"ט) וקצרתי וכיון דאית לן תק"א א"כ ממילא לא חל הקדישה כלל וכמו דתני התם דלתק"א עבדי מלוג אין יוצאין לאשה משום דהוי לוקח על הגוף מחיים או דאלמוה לקנין פירותיו דהוי כקנין הגוף וכמבואר פלוגתת ראשונים בזה בסי' צ' באה"ע ובקצה"ח סי' ק"ג וע"ז מתרץ ר"פ דקימצה מעיסתה ואתי שפיר מה דהקשיתי. ומדוקדק ג"כ הלשון דהא אמרת היינו לפי שיטתו הקשו לו כן והתוס' שם כתבו דלשון הגמ' הוא לאו דוקא במה דאמרו הא אמרת כו' ולפמש"כ מדוקדק לשון הגמ'. ואתי שפיר בעז"ה

ו) וכן י"ל בהא דסנהדרין (דף ע"א) דשיגנוב משל אביו ומשל אמו אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה א"ר יוסי ב"ר חנינא מדמי סעודה המוכנת לאביו ואמו כו' ושם ג"כ יש להקשות דמאי מקשה הגמ' הא אף אם קנה בעלה היינו רק זכותו בפירות אבל הגוף שייך לה א"כ שפיר מקריא נכסי אשתו של אביו ושל אמו ושייך לשניהם בשותפות ועיין בב"ק (ד' צ') אמר אמימר איש ואשתו שמכרו נ"מ כו' כמאן כר"א כו' וקצרתי אך באמת י"ל דעיקר קושיית המקשה הוא לאותן מ"ד דס"ל בהחובל (דף פ"ט) דמתניתין אית לן תק"א ע"ש וכיון דמתניתין אית לן תק"א ונישנית לאחר תק"א ע"כ מסתמא ה"ה הכא בסנהדרין ס"ל להמשנה כן. ועל כן כיון דאית לן תקנת אושא אם כן קנין הגוף שייך להבעל גם כן וכמבואר באה"ע סי' צ' ובח"מ סי' ק"ג ושפיר מקשו שם [וידוע דדרך הש"ס להקשות מן המשנה בסתמא וקאי להנך אמוראי אף דלא ס"ל לדינא כוותיי', וכמש"כ הש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק א' והשאגת אריה בכמה דוכתי] ובפרט הא ריוב"ח מתרץ שם בסנהדרין ואיהו הא אמר לתק"א כמבואר בב"ק (דף פ"ט) ובשא"ד. דר' יוסי בר"ח אמר דבאושא התקינו האשה שמכרה כו' וקצרתי

ז) ונשובה לראי' של כת"ר דהוכיח מהא דנזיר דהיכא דא"ל צאי מע"י למזונותיך אין להבעל פירות דיש לדון בזה הרבה משום דאע"ג דכתבו התוס' בב"ב וגיטין דהא דאמרו מה שקנתה אשה קנה בעלה זהו מצד זכות הפירות שלו עכ"ז ז"א רק התם דמיירי לענין חצירו אבל הכא בנזיר לפי מה דנתבאר עיקר מילתא תלוי הכא רק בתק"א כנ"ל משום די"ל דאף דנימא דיש לו פירות מ"מ אינו קשה שם די"ל דאתי כמאן דס"ל בב"ק דיוצאין לאשה כנ"ל ולפ"ז י"ל דהיכא דא"ל צאי מע"י כו' יש לו פירות רק זכות תק"א דתקנו לאחר תקנת פירות זה מוכח מהא דנזיר דלא תקנו בזה אבל זכות פירי דהוי תקנה קדומה י"ל דתקנו ג"כ בזה ויש להסביר ביתר ביאור לפמש"כ הרשב"א לב"ק (דף פ"ט) בחי' להדיא דבנתן לה מתנה דלא יהיה שייך בזה תק"א ועיין באה"ע סי' צ' בח"מ ס"ק ט' וב"ש ס"ק י"ב למש"כ שם לדון אי שייך בזה תק"א או לא אבל בחידושי רשב"א כתב כנ"ל ואף דפירי פירות שייך להבעל בנתן לה מתנה כמבואר בסי' פ"ה סעי' ז' עכ"ז לא תקנו בזה לתק"א ויש לומר דה"ה בא"ל צאי מע"י כו' דדינו כמו מתנה דאין לו פירות רק פירי פירות וליתא בזה לתק"א אבל פירי פירות י"ל דשייך לו וי"ל דהתוס' בתי' קמא דנזיר ס"ל ג"כ כהרשב"א לב"ק שם כנ"ל ועיין בב"ק (דף פ"ח) בתוס' ד"ה באושא כו' ויבמות (דף ל"ו) וכתובות (דף נ') ד"ה הבעל כו'

ח) וע"כ אין מקום להוכיח מהך דנזיר רק דבאמר צאי מע"י למזונותיך לא דיינינן בזה לתק"א. אבל לענין זכות הפירות השייך להבעל אינו מוכח מזה כלל ועדיין י"ל דזכות הפירות יהיה שייך להבעל גם בא"ל צאי מע"י כו' וכדמצינו גבי נותן מתנה לאשתו כנ"ל. ועוד י"ל בעיקר הוכחת כת"ר דהא לפי הך ואבע"א דאקני