עין יצחק חלק א שנא

דאף שלא הובא דעתם בשו"ע מ"מ לסניף יש לצרפם ולכן דעתי מסכמת לדעת כת"ר שלא תצא מתחת בעלה הכהן ומותרת לישב תחתיו ובדברי מעכ"ת דנשען להיתירא על דברי האבני מילואים בסי' ו' ס"ק ח' דהשיג על הצ"צ בסי' צ' והאריך כת"ר בזה הנה לדעתי יש לי מה דלדון בזה אך מפני חולשתי וטרדתי אין לי כח לעיין הרבה ולבא בכתובים מזה. כי לדעתי העליתי ב"ה היתר מורווח בזה: סימן סד אל כבוד הרב הג' המפורסם וכו'

מכתבו הגיעני ע"ד העובדא בשתי נשים שעזבם הבעל זה כמה שנים שנשא אשה אחרת על אשתו הראשונה באיסור שעבר על חר"ג וכעת מצאוהו והוא כפר ואמר כי אינו בעליהם וברוב תוכחות וריבוי דברים הודה ואמר כי הם נשיו וגם אמרו סימנים והוכחות על מה שאומר כעת כי הוא בעליהם. ויש עד א' כשר המעיד כי הוא בעלה של אשה א' ועל אשה השני' יש עד קרוב המעיד כי הוא בעלה וכבר נתן גט פטורין להני שתי נשים ודרש כת"ר ממני לחוות דעתי בזה וכת"ר העלה להקל בזה

א) הנני להשיבו כי הדין מפורש באה"ע סי' ל"ז סעי' כ"ד דנאמן ליתן גט אך לכאורה יש לחוש בנ"ד דאמר לכל אחת מהנשים הללו מתחילה דאינה בעלה א"כ יש בזה לדון דאינו נאמן כלל לחזור מדבריו הראשונים. אכן כיון דנתן אמתלא לדבריו דלכן כיחש מתחילה לפי דהי' ירא דשמא יתבעו ממנו כמה תביעות והא בנתן אמתלא מבואר דנאמן לחזור אף במקום דשווי' אנפשי' חד"א וכן מצינו בח"מ סי' מ"ז סעי' א' גבי האומר שטר אמנה דאינו נאמן היכא דחב לאחרים ואם אחר שאמר שטר אמנה וכו' ובא לגבות מהלוה רואים אם כשבעל חובו בא לגבות מזה השטר אמר אמנה אז וודאי לא היתה כוונתו אלא לדחות בעל חובו וכו' ומקורו הוא מן הרא"ש פ"ב דכתובות הרי דמצינו במקום הודאות בע"ד דכמאה עדים דמי דהא מתחילה הודה דהשטר הוא אמנה ועכ"ז כשנותן אמתלא דלכן אמר מתחילה כן לפי דהי' כוונתו לדחות בע"ח ומהימן באמתלא זו כמו כן הכא אף דשוויי' אנפשי' חד"א מקודם דעכשיו דחוזר בו ונותן אמתלא בזו דכוונתו הי' מתחילה כדי ליפטר מהן דוודאי הוי זה אמתלא טובה ומהימן

ב) וראיתי בתשובת רע"א זצ"ל סוף סי' פ"ה שהביא בשם שב יעקב סי' ג' דכתב בענין שוויי' אנפשי' חד"א דכיון דלא אמר בשביל זה רק לסלק טענתה מעלי' כו' עכ"ל. וספר שב יעקב אין ת"י ומן הרא"ש והשו"ע ח"מ סי' מ"ז הנ"ל סייעתא לסברת השב יעקב הנ"ל ושם בתשובת רע"א הנ"ל כתב לדון ע"פ דברי התוס' יבמות (ד' קי"ח) ד"ה סד"א ובמהרש"א שם דמבואר דאמתלא לא מהני רק לדונו בשתיקה מתחילה ועד סוף אבל לא להתיר ע"י דבור השני כו'. והעיר מזה על הצ"צ סי' ק"ד ומחלק ביניהם וכן החמדת שלמה בסי' נ"ז העיר בזה ונקט לכלל גמור כן ולא נחית לחילוק שכתב רע"א כנ"ל

ג) ולענ"ד נראה להוכיח דלא כדבריהם והוא דהא מבואר בח"מ סי' נ"ט בלוה אומר על השטר דהוא פרוע והמלוה אומר שמא דאינו גובה בו א"כ ה"ה דהלוה אומר שהוא אמנה והמלוה אומר שמא דאינו גובה בו דהברי של הלוה עם מעלת מוחזקת מבטל כח השטר א"כ לפ"ז תקשה בהך דח"מ סי' מ"ז הנ"ל דמבואר דהמלוה נאמן לגבות מהלוה בחוזר בו ואומר דאינו אמנה וע"י האמתלא דכונתו הי' לדחות את בע"ח. והא לפי הכלל של המהרש"א דאף בנותן אמתלא לא עדיף משתיקה. א"כ הכא דהלוה אומר דהוא אמנה דכ"ז שלא יטעון המלוה ברי דהשטר אינו אמנה דהדין הוא דאינו גובה בו א"כ לא יהי' מועיל האמתלא של המלוה לגבות בו כיון דהודה מתחילה דהוא אמנה ומוכח מזה דלא נקטינן לדינא הכלל של המהרש"א הנ"ל כי דבריו אינם מוכרחין בכוונת התוס' דיבמות הנ"ל שוב ראיתי כי עיקר דברי שכתבתי לדון גם באומר הלוה על השטר דהוא אמנה והמלוה אינו אומר ברי להכחיש את הלוה דהדין הוא דאינו גובה בו דהנה בספרי נחל יצחק סי' נ"ט כתבתי דדוקא בטענת פרוע דהשטר לפרעון עומד בזה אמרו דאם הלוה טוען ברי כי השטר הוא פרוע והמלוה אינו אומר ברי להיפך בזה אמרו דאינו גובה בו' משא"כ בטענות דאין השטר עומד לכך בזה אף באין המלוה טוען ברי להכחיש את הלוה ג"כ גובה בו וכמו דהבאתי שם בספרי בשם הש"ך בסי' קכ"ב ס"ק י"ד ע"ש א"כ לפ"ז נסתר הוכחתי דהא עדיין יש לומר כסברת המהרש"א דאמתלא לא עדיף משתיקה ואף אם ישתוק המלוה ולא יכחיש בברי להלוה ג"כ גובה בטען הלוה אמנה דהא אין השטר עומד לכך וכמבואר כעין זה בסי' פ"ב גבי שבועת השבע לי על טענת אמנה דמחלקין בין אמנה לטענת פרעתי מטעם זה אכן לפי מה דהעליתי בספרי נחל יצחק סי' מ"ז ס"ק ג' בשם הקרבן נתנאל והב"ח והסמ"ע והט"ז והעיר שושן דכתבו דגם באומר שהשטר הוא פרוע ג"כ יכול לגבות מהלוה כשחוזר בו המלוה ואומר האמתלא דלכן אמר כן מתחילה דהי כונתו לדחות בעל חובו דגובה בו הרי להדיא דשיטת כל הפוסקים הללו לדינא דגם בפרוע הדין כן כמו באמנה. והא בטענת פרוע בעינן דהמלוה יטעון ברי שאינו פרוע כיון דהלוה טוען ברי שהוא פרוע וכמבואר בסי' נ"ט הרי דלא ס"ל לכל הפוסקים הללו לשיטת והכלל של המהרש"א דהא לפי הכלל של המהרש"א דאמתלא לא עדיף משתיקה א"כ הא התם אם לא יטעון המלוה ברי דהשטר אינו פרוע הדין הוא דאינו גובה בו ומוכח מזה דאמתלא עדיף משתיקה אלא מהימן בטענת בריא שלו ע"י אמתלא ולחזור מדבריו הראשונים אף דהודה מתחילה כי השטר הוא פרוע וכן יש להוכיח מן ב"ב (ד' קכ"ז) ובח"מ סי' רע"ט סעי' ג' אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן ע"י האמתלא דמשמש לו כעבד והא התם אם יהי' נידון כשתיקה ודאי דלא יהא לו דין יורש ומוכח מהתם דאמתלא עדיף משתיקה. וידעתי מה דיש לחלק בזה עפ"י סברת השב שמעתתא פרק ח' בסופו אבל אין סברתו ברורה כ"כ וקצרתי

ד) והנה הקצה"ח סי' פ' ס"ק א' הביא בשם מוהר"א בן ששון דס"ל דרק באיסורין מהני אמתלא אבל בממונא לא מהני אמתלא ולא העיר בהך דח"מ סי' מ"ז דמבואר להדיא דמהני אמתלא גם בממון ואפשר לומר בזה לפי מש"כ הקצה"ח שם במה דמצינו דמהני טענת השטאה גם בממון דשא"ה דזהו אמתלא טובה דהא אף בלא טען איהו טענינן לי' ע"כ אין זה דומה לכל אמתלא ע"ש. וה"ה יש לדון בהך דסי' מ"ז דגם באמתלא דהי' כוונתו לדחות בע"ח י"ל דגם אף דלא אמר אמתלא זו מ"מ טוענין עבורו להאמתלא זו וע"כ אינו ראי' משם לשארי אמתלאות כן י"ל לכאורה בזה אכן בספרי נחל יצחק סי' מ"ז סעי' א' סוף ענף ד' העליתי דבאמתלא דהי' כוונתו לדחות בע"ח דשם. דכל זמן דלא טען בפירוש כן לא טענינן כן מעצמינו ע"ש לכן שפיר כתבתי לדון כן ובאמת מצינו גם גבי אמתלא דשלא להשביע כו' דבעינן שיטעון כן בפירוש ומ"מ מהני אמתלא זו גם גבי ממון וע"כ הטעם הוא כמש"כ הקצה"ח שם וכמו כן יש לדון בהאמתלא דהי' כוונתו לדחות לבע"ח וקצרתי

ה) נחזור לענינינו דנתבאר דלדינא נקטינן שלא כפי הכלל של המהרש"א והנה לפי סברת החילוק שכתב רע"א זצ"ל לחלק דדוקא היכא דנאמנותו הוא מן דין