עין יצחק חלק א שנ

נמצא דם בפנינו והטעם הוא ג"כ כעין סברת התוס' הנ"ל דאם נימא דיש לה כתובה אזי גם לענין איסור זנות יבא להקל מה"ט דיחזיק הבעל אותה לבתולה ממש מקודם שבא עלי' ויבאו להקל עי"ז באיסור זנות וטומאה דמיתסרא לבעלה והוי הכל בחד תקנתא דאם לא הא לא קיימא הא

טו) ועכשיו שעשו אותה שתהי' דינה כבעולה לענין הכתובה כל זמן שלא נמצא לה דם בתולים כדי שלא יפרצו בהתקנה דתקנו לאוסרה לבעלה משום איסור טומאת סוטה לבעלה ע"כ אין לנו לתקן מעצמינו להתקנה הזאת בענין חשש איסורי כהונה כמו בנ"ד ולא יבאו להקל עי"ז כיון דדינה כבעולה לגמרי לענין בתולים וע"כ אין לנו לחוש וכמש"כ לעיל לחלק בין איסור טומאת סוטה לבעלה ובין איסור זונה דנאסרת לכהונה ואין לנו לתקן כן מדעתנו וע"כ שפיר כתבתי לעיל דבאיסורי לכהונה יש לנו לאוקמי על הדין דמשווינן זה לספק דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז ואין לנו לאוסרה לכהן ומן דברי התוס' דכתובות (דף י"ב) הנ"ל בד"ה כגון שקידש ובעל כו' דכתבו בסה"ד דאם נבעלה תחת הראשון הרי נבעלה לפסול לה ואסורה לכהונה עכ"ל אין זה סתירה לדברינו משום דיש לחלק בפשיטות וקצרתי ובל"ז דברי התוס' דשם תמוהים מאד כמו דתמה שם המהר"ם שיף והפני יהושע ועיין בהפלאה שם. ואכמ"ל בזה

טז) והנה לעיל הבאתי בשם הסדרי טהרה בסי' קצ"ג ס"ק ג' שכתב דאף נגד רוב גמור נאמנת האשה לומר ברי משום דחזקת היתר מסייעה וכמו דכתב הרא"ש בכתובות פ"א סי' י"ח ולכאורה יש להוכיח להיפך מהך דחגיגה (דף ט"ו) גבי בתולה שעיברה כו' דאמרו דשמואל לא שכיחא דמשמע מזה דאינה נאמנת לומר ברי לי אף דחזקת היתר מסייעה כיון דיש רוב גמור כנגדה. והא שהוכיח הרא"ש בכתובות שם מהא דכתובות (דף י"ג) דנאמנת ברוב פסולים באמת יש לחלק דשאני התם ברוב פסולים דעיקרו הוא משום דכל דפריש מרובא פריש דזה אינו רוב דתליא בסברא כו' משא"כ שארי רובא דתליא בסברא וכמש"כ הש"ש שמעתא ב' פ' ט"ז ובשמעתא ו' פ' ז' ע"ש וכעין זה כתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז בענין נאמנות ע"א נגד הרוב דהיכא דיש עכ"פ מיעוט לפנינו דבזה נאמן ע"א נגד הרוב אף דיש לנו לדון כל דפריש מרובא פריש ואף דזהו עדיף משארי רובא משום דיש בזה מעלת רוב דאי' קמן גבי שארי ענינים משא"כ רובא דתליא בסברא משום דלא שכיחא דכיון דלא הוי מיעוט לפנינו בזה אינו נאמן ע"א נגד הרוב ע"ש בספרי שהארכתי שם בזה. ולפ"ז י"ל דלכן אמרו בהך דחגיגה דשמואל לא שכיחא ואינה נאמנת נגד הרוב משום דהתם הוי רובא דתלי בסברא דלא שכיח הך מיעוט וליכא המיעוט לפנינו ע"כ אינה נאמנת אף באומרת ברי דבתולה אני כיון דהוי רוב גמור משא"כ הך דמשארסתני נאנסתי דהוי רוב שאינו גמור כנ"ל כן יש לדון לכאורה

יז) אכן באמת מוכח מחגיגה (דף ט"ו) הנ"ל דאף נגד הרוב נאמנת דהא אמרו התם דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי עיברה והא הך דבאמבטי עיברה הוי ג"כ מילתא דלא שכיחא וכמש"כ המל"מ בפרק ט"ו ה' אישות ה"ד ומשמע דזה הוי רוב גמור ואפ"ה אמרו התם דנאמנת לומר בתולה אני אף דהרוב הוא כנגדה. וע"כ מוכח דשאני בהטיי' דזהו לא שכיחא כלל ואפשר דזהו כוונת הרא"ש בנדה פ' תינוקת דין א' שכתב דלכן בועל בעילת מצוה ופורש דחשו שמא חיפהו ש"ז דבהטיי' לא תלינן דמילתא דלא שכיחא הוא עכ"ל הרא"ש די"ל דכוונתו ג"כ לפי דהך דשמואל לא שכיחא כלל ועדיין יש לדון בזה ע"פ דברי התוס' דכתובות (דף ו' ע"ב) ד"ה רוב בקיאין הן כו' והובא במעדני יו"ט שם אות צ' וקצרתי]. או יש לומר דבחשש שמא הטה ובא עלי' דבזה הוי הברי שלה ברי גרוע דעדיין יש להסתפק דשמא אינה יודעת היטב אם בא עלי' בהטיי' או דשמא בא עלי' בביאה גמורה ושיבר בתולי' ומה דלא מצאה דם בתולים על הסדין י"ל דהי' מעט דם בתולים וחיפהו ש"ז וע"כ אין זה ברי גמור כ"כ. אך אם הי' שכיחא הך דשמואל לא היינו חוששין לזה כ"כ משום דחזקת היתר מסייע לה אך כיון דשמואל לא שכיחא ע"כ חיישינן שמא טעתה ואינה יודעת בברי היטב אלא הא דבאמבטי עיברה דבזה הוי ברי שלה ברי גמור דהא אומרת ברי דלא נזקק לה איש מעולם ע"כ נאמנת משום ברי גמור ואוקי אחזקת היתר אף דזהו לא שכיחא א"כ מהך סוגיא דחגיגה אדרבה סייעתא לדברינו דאף נגד הרוב גמור נאמנת וכמש"כ הסדרי טהרה בסי' קצ"ג ס"ק ג'. ובמק"א כתבתי לבאר דכוונת הסוגיא דחגיגה דהחשש דשמא באמבטי עיברה הוא משום דמצרפינן שני מיעוטי היינו מיעוט דאמבטי ומיעוט הך דשמואל וע"י הנך שני מיעוטי הוי כפלגא ופלגא אבל יש לסתור לזה הכלל מכמה דוכתי ואכמ"ל יותר בזה ומוכח מזה שכתבתי דשפיר יש להסתפק דשמא הי' דם בתולים וחיפהו ש"ז וע"כ הדין נותן דנאמנת לומר ברי לי דלא נבעלתי לשום אדם ומה דלא נמצא דם זהו לפי דחיפהו ש"ז ומותרת לבעלה הכהן ולכאורה יש לסתור זה ע"פ הא דנדה (דף ה' ע"א) דאמרו מהו דתימא שמא תראה דם כחרדל וחיפהו ש"ז קמ"ל אבל באמת שא"ה דעיקר מה דהחמירו התם לטמא למפרע בקדשים זהו רק מצד חומרא ע"כ כולי האי ליחוש שמא חיפהו ש"ז לא החמירו משא"כ היכא דיש להסתפק מצד הסברא והדין שאני

יח) וכן יש להעיר בהך דקידושין (דף ע"ג ע"א) בתוס' ד"ה מאי איכא כו' שכתבו דנאמנת לומר שבא עלי' ע"י שם כו' והובא באה"ע סי' ד' סעי' י"ד ועיין בח"מ שם ס"ק ח' וב"ש ס"ק ט"ז מה שכתבו מזה ואף דהוי מילתא דלא שכיחא אפ"ה נאמנת והטעם הוא דע"י ברי וחזקת היתר סמכינן להיתירא אף דהוי נגד רובא ועיין במל"מ פ' ט"ו ה' אישות ה"ד ובפרק י"ז ה' איסורי ביאה ה' י"ג ובספר בני אהובה על הרמב"ם פ' ט"ו ה' ו' וקצרתי ומכל הני מוכח דאף היכא דלא הוי המיעוט לפנינו דג"כ נאמנת בברי וצירוף חזקת היתר וזהו עדיפא ביותר מן מש"כ הסדרי טהרה בסי' קצ"ג ס"ק ג' הנ"ל להוכיח כן בשם הרא"ש דכתובות פ"א סי' י"ח כנ"ל ולכן הדין נותן בנ"ד דנאמנת לומר דהייתי בתולה ולא נבעלתי לשום אדם ומה דלא נמצא דם יש למתלי דהי' דם מעט דהא אין שיעור לדם בתולים דהא גם בנמצא דם מעט דמעט ג"כ לא מספקינן כלל לחוש שמא זינתה וע"כ י"ל דהי' דם מועט וחיפהו ש"ז רק בחשש זנות דא"א תחת בעלה החמירו חז"ל בזה דלא להסתפק בזה כלל ודינה כמו דידוע דלא נמצא דם כלל על הסדין כ"ז דלא נבדק ע"י בקיאים אבל בחשש אסורי כהונה בזה שפיר מספקינן למתלי בזה ונאמנת בטענת ברי שלה לומר דלא נזקק לה שום איש מעולם

יט) ומ"מ למעשה אין אני מחליט דעתי להיתירא מטעם הזה רק בבוגרות כמו בנ"ד דעתי מסכמת להקל מטעם זה דאף דהשו"ע בסי' ס"ח סעי' ג' סתם לדינא דאף בבוגרות יש טענת בתולים אף דיש פלוגתת ראשונים בזה והובאו בב"ש שם ס"ק ג' עכ"ז אנו שומעין לפסק השו"ע דהא לא הביא כלל לדיעה החולקת ע"ז מ"מ בבוגרות יש לנו לסמוך להיתירא על מה שנתבאר דהא בוגרות אין לה רק מעט דם בתולים וכמש"כ התוס' ביבמות (דף נ"ט) ד"ה פרט לבוגרות שכלו בתולי' וכעין זה בנדה (דף ס"ד) דבוגרות נותנין לה רק לילה הראשונה משום דדם בתולים שלה היא מועטת ע"כ שפיר יש להסתפק גבי חשש פסולי כהונה באיסור זנות שאינו תחת בעלה דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז כיון דהדם שלה הוי דם מועט וגם יש לצרף להיתירא שיטה הסוברים דבבוגרות אין לה טענת בתולים