עין יצחק חלק א שמח

נבעלה לכשר וע"כ אין לנו להוציאה מבעלה הכהן כיון דלא היה חשש זנות תחתיו דהבעל בנ"ד ושאני חשש זנות דא"א. ואף באשת כהן שנאנסה דבעלה לוקה משום טומאה כמבואר ביבמות (דף נ"ו ע"ב) ג"כ דינו בכל ספק כמו כל ספק סוטה

ז) עוד נראה לענ"ד לדון בקצרה באופן אחר קצת והוא דיש לתרץ למה דהקשיתי דאמאי לא מסתפקינן למתלי דשמא היה דם וחיפהו ש"ז אף דלא מצא בתולים משום די"ל דלא נחשב זה הספק לספק כלל משום דהוי ספק חסרון ידיעה כנ"ל ואף לדעת הט"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' והובא באה"ע בב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"ד [ופסק דלא כהט"ז בזה ע"ש] וס"ל להט"ז דחסרון ידיעה לכל העולם הוי שמי' ספק מעליא משום די"ל דהא עיקר האיסור בטוען לא מצאתי בתולים מבואר במשנה וגמ' בפ"א דכתובות דנאסרה לבעלה היכא דליכא רק ספק א' ואז לא היה ספק חסרון ידיעה לכל העולם משום שהיו אז בקיאים לבדוק אם יש דם וחיפהו ש"ז וע"כ מקרי אז ספק חסרון ידיעה דלאו שמי' ספק ומה"ט אף האידנא נאסרת דהא קיי"ל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אף דבטל הטעם כמבואר בביצה (דף ה'). ונבאר ביתר ביאור דהנה עיקר האיסור שאמרו בלא נמצא לה דם בתולים אף בזמן התנאים שהיו בקיאים לבדוק אם יש דם וחיפהו ש"ז וכמו דעשה ר"ג דאמר הביאו לי הסודר ושראו במים וכבסו וכו' מ"מ יש לדון דמצד הדין יש לנו להתירה לעולם ולא תצטרך לברורי לפי דיש לנו לעולם ספק ספיקא ספק א' שמא היה דם וחיפהו ש"ז ספק שני שמא נבעלה אינו תחתיו או שמא באונס דהא נקטינן לדינא דסמכינן על ס"ס אף באפשר לברורי וכמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ט' בהרמ"א וכמש"כ הש"ך בכללי הס"ס ס"ק ל"ה ובפרט היכא דלא יבורר שני הספיקות וכמש"כ הנו"ב כנ"ל ועכ"ז חזינן דהצריכו לכבס הסדין ולבדוק דשמא אין עליו דם בתולים וכ"ז דלא בדקו אסרו ולא סמכו על הס"ס דיש לנו ומוכח דהחמירו חז"ל בחשש שמא זינתה תחתיו דהוי איסור חמור ובספק סוטה דהחמירו בזה לאסור היכא דאפשר לברורי ע"י טורח. וכעין זה מצינו בפי' רש"י ריש כתובות (דף ב') דלכן תקנו שתנשא ביום הרביעי לפי דע"י זה יתברר הדבר כו' ופיין בתוס' שם ד"ה שאם היה לו טענת בתולים כו' ובמק"א הארכתי לתרץ קושיות התוס' שם מעל רש"י. הרי דחז"ל השתדלו לעשות טצדקי ועצות איך שיהיה באפשרות לברר הדבר ע"י טענת בתולים ומוכח מזה דאף דלדינא קיי"ל דספק ספיקא דאפשר לברר לא מבררינן וכמש"כ הרמ"א והש"ך ביו"ד לדינא ובפרט היכא דלא יבורר רק ספק א' וגם לא איתחזק איסורא עכ"ז הכא גבי טענת בתולים במקום חשש ספק סוטה לבעלה תקנו שיבורר ועשו תקנה אף בספק שמא יתברר

ח) וכן תקנו בטענת לא מצאתי בתולים דיהדרו לכבס את הסדין ולבדוק אם יש עליו דם בתולים: וכן תקנו דכ"ז שלא יבורר ע"פ חכם אם יש על הסדין דם בתולים דיהי' הדין כמו [דלא] נמצא ודאי דם בתולים ולא מצרפינן להסתפק דשמא היה דם וחיפהו ש"ז והנה היכא דבדקו ע"י חכם וראו שאין עליו דם בתולים אז נאסרה מה"ת היכא דלא הוי רק ספק א' אך אף היכא שלא נבדק ע"י חכם או היכא שאין חכם ובקי לפנינו בזה ג"כ תקנו חז"ל דתהיה אסורה כ"ז דאינו לפנינו רק ספק א' דשמא אינו תחתיו או שמא באונס משום דכל זמן דלא מצאנו דם בתולים למראית העין לפנינו תקנו דיהי' דינה כמו שידוע לנו בודאי לה דם בתולים וממילא אף עכשיו בזה"ז שאין לנו חכם ובקי לבדוק את הסדין אם יש דם בתולים דג"כ אסורה ולא מצרפינן להסתפק דשמא יש דם וחיפהו ש"ז ויש לומר דזהו כמו כל דבר שבמנין . מצד התקנה דאף דבטל הטעם מ"מ צריך מנין אחר להתירו: וכמו כן הכא דבזמן המשנה והגמ' בעת שהיו בקיאים לבדוק אם יש דם וחיפהו ש"ז דאף דמן הדין היה לנו לצרף לספיקא ג"כ דשמא היה דם וחיפהו ש"ז משום דהא לא מקרי ס"ס דאפשר לברר כיון דלא אפשר לברר שני הספיקות וכמש"כ הנו"ב כנ"ל וכש"כ לשיטת הסוברים דבס"ס דאפשר לברורי לא מצריכין לברורי [ובפרט לשיטת המשאת בנימין שהובא בש"ך יו"ד סי' נ"ה סוף ס"ק ד' והדברים ארוכים] ועכ"ז תקנו אז דלא נצרף לספיקא דשמא חיפהו ש"ז כו' משום דהחמירו אז מדרבנן במקום חומר האיסור של זנות דא"א כיון דהי' אז עכ"פ בשם ספק דאפשר לברורי אז עכ"פ לספק א' דאם הי' דם או לא ומשום זה תקנו אז לאסור להנשים שלא ימצאו לה בתולים בתקנה מיוחדת דלא משווינן לספיקא כלל דשמא היה דם וחיפהו ש"ז ויהיה דינה כמו דנתברר בודאי דלא נמצא לה דם כ"ז דלא ראינו דם להדיא למראה עינינו: וממילא אף האידנא וכן אף בזמן אמוראים אחרונים אף דלא בקיאים כולם בבדיקה זו ולא שייך כלל הטעם דאפשר לברר (וכן הטעם דספק חסרון ידיעה לא שייך כלל האידנא לפי דהוי ספק חסרון ידיעה לכל העולם וקצרתי]. מ"מ כיון דנאסרה במנין מכבר ע"כ אף דהא נשתנה עכ"פ בדורות אחרונים מ"מ כיון דקיי"ל דדבר שבמנין אף דבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו אף דבטל הטעם וה"ה בזה דכיון דהיה התקנה בזה דלא נצטרף לספיקא דשמא היה דם וחיפהו ש"ז

ט) וגם י"ל בקצרה דהא כיון דנתבאר דאף בזמן המשנה דהיו אז בקיאים לבדוק אם יש דם על הסדין. דהא ע"פ דין כבר נתבאר דהיכא דיש ס"ס אין עלינו החיוב לברר כלל היכא דלא יבורר השני ספיקות ועכ"ז תקנו חז"ל דלא יצטרף לספיקא דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז ועשו אותה לודאי דם כ"ז שלא נבדקת כראוי ע"כ ממילא לא מחלקינן כלל בין התנאים לזמן האמוראים בדורות האחרונים אף דיש מקום לחלק דאז הי' עכ"פ אפשר לברר ספק א' משא"כ אח"ז והאידנא מ"מ כיון דע"פ דין אינו כן ע"כ לא מחלקינן ביניהם בזה. ולכן שפיר אסרו אף בדורות האחרונים אם לא נמצא לה בתולים היכא דאינו לפנינו שם שני ספיקות רק ספק א' משום דהך ספק שמא נמצא לה דם וחיפהו ש"ז לא מצרפינן זה לספיקא כלל מדרבנן מצד התקנה וכן מה"ט אף בזמן המשנה דאולי היו אז איזה מקומות דלא היו בקיאים בבדיקת הסדין מזה כלל ואפ"ה אסורה ולא מצרפינן לספיקא דשמא הי' דם וחיפהו ש"ז משום דהי' התקנה מיוחדת ע"ז כנ"ל וממילא ה"ה אף בזמן לדורות אחרונים וכן האידנא דלא מצרפינן זה לספיקא כלל: ענף ג

י) והיוצא לנו כי טענת פ"פ מצאתי או טענת לא מצאתי בתולים היכא דידוע ע"פ החכם והבקי דאין דם על הסדין אז היכא דליכא רק חד ספיקא בזה מיתסרא לבעלה כדין ספיקא דאורייתא לחומרא וכמש"כ הנו"ב כנ"ל דמן דין ספק סוטה אתו עלה אבל היכא דטוען לא מצאתי דם בתולים ולא נבדק הסדין וכמו בזמן האמוראים האחרונים וכמו כן האידנא דאין לנו מומחה בקי לברר זה. דבזה עיקר איסורא אינו רק מדרבנן כמו שנתבאר ולא מצינו כן רק בחשש דזינתה תחת בעלה די"ל דזהו לפי דטומאה כתיב בה כעריות וכמבואר ביבמות (דף י"א) וגם באשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה כמבואר ביבמות (דף נ"ו ע"ב) אבל בחשש דשמא זינתה לפסול לה דמיתסרא לכהן משום איסור זונה בזה לא מצינו דהחמירו חז"ל לחוש בלא נמצא לה דם בתולים לאחר שבעלה בעלה. ומוקמינן על הדין דיש לנו לדון ספק ספיקא ע"י מה דמצרפינן לספק דאולי הי' דם וחיפהו ש"ז וגם הא אומרת