עין יצחק חלק א שמז

עכ"פ מיעוטא דיחפוהו הש"ז להדם בתולים א"כ ממילא מבעי להיות הדין הכא גבי בעל ולא מצא דם בתולים והאשה אומרת ברי דלא נבעלתי מעולם לשום בן אדם דתהיה מותרת לבעלה אף להכהן משום דהא כתב הרא"ש בכתובות פ"ק סי' י"ח בשם ר' יונה דהא דנאמן לאוסרה היינו במכחישתו או בשותקת אבל באומרת ברי נאנסתי באשת ישראל מותרת לו מפני דטוענת ברי והבעל טוען שמא וכמש"כ הרא"ש שם להוכיח כן ממה דנאמנת אף ברוב פסולים ע"ש וכ"כ הרמ"א בשם הטור בסי' ס"ח סעיף ז' א"כ ה"ה הכא כיון דאומרת ברי לי דלא נבעלתי כלל ומה דלא נמצאו לה בתולים יכול להיות דחיפהו ש"ז ומבעי לן למתלי בכה"ג אף דנימא דזהו בגדר מיעוטא: כיון דאומרת ברי והבעל אינו מכחישה בזה והיה לן למידן דתהיה מותרת לו מה"ט וגם משמע מהרא"ש דנדה פ' יו"ד דין א' שכתב דבהטיי' לא תלינן דמילתא דלא שכיחא הוא משמע דהחשש דשמא חיפהו ש"ז הוי מידי דשכיח ע"ש

ג) ובפרט בבוגרת דאף לשיטת רש"י והרא"ש וסייעתם דכתבו דכל בוגרת יש להם דם בתולים וכמש"כ הרא"ש בשיטתו בכתובות פ"א סי' כ"א מ"מ הא אמרו ביבמות (דף נ"ט) פרט לבוגרת שכלו בתולי' ופי' התוס' שם דנתמעטו קצת והובאו בהרא"ש כתובות פ"א סי' כ"א בקרבן נתנאל שם אות נון א"כ חזינן דאף לשיטת הסוברים דגם בוגרת יש להם דמים מכ"ז מוכח דדם בוגרת נתמעטו קצת א"כ אין שיעור להדם בוגרת וי"ל דהם מועטין שהש"ז יכול לחפות על הדם והא אין שיעור להדם בתולים כמה יהיה ע"כ תקשה מפני מה חשו בבוגרות דלא נמצא לה דם בתולים לאוסרה והא לעולם יש לדון שמא היה דם וחיפהו ש"ז ויש לנו לעולם שני ספיקות היינו ספק א' שמא חיפהו ש"ז וספק שני שמא אינו תחתיו או שמא באונס וכמו כן יש להעיר בהך דכתובות (דף יו"ד) ההוא דאתא לקמי' דר"ג א"ל בעלתי ולא מצאתי דם כו' הביאו לו הסודר ושראו במים וכבסו ומצאתי עליו כמה טיפי דמים כו' א"ל הונא כו' לרב אשי אנן נמי נעבד הכי כו' ופי' רש"י שהי' טיפי דמים מכוסים בשכבת זרע א"כ תקשה אף בזה"ז שאין אנו בקיאים כ"כ בזה מ"מ יש להסתפק לעולם אף דלא מצאו דם דשמא חיפהו ש"ז כנ"ל וגם הא אומרת ברי שלא נבעלתי מעולם א"כ תהיה נאמנת ולמתלי דחיפהו ש"ז

ד) וע"כ מוכח לומר דלכן לא מספקינן לעולם בהספק שמא היה דם וחיפהו ש"ז משום דהוי ספק זה בגדר ספק חסרון ידיעה דלאו שמי' ספק דהא בדורות הראשונים היו בקיאים בזה וכמבואר בכתובות (דף יו"ד) כנ"ל ובמרדכי שהובא בבית יוסף ליו"ד סי' קצ"ג שכתב דבדורות הראשונים היו בקיאים בזה ע"כ הוי זה ספק חסרון ידיעה דלא הוי ספק כמבואר ביו"ד סי' נ"ג בש"ך ס"ק ט"ו דספק חסרון ידיעה דאם היה חכם ובקי היה יכול להבחין כו' וכעין זה הובא בט"ז יו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' בשם הבית יוסף בסי' ק"ץ שכתב בשם הרשב"א דספק הבא ממיעוט הכרה אינם ספק כו' והט"ז העלה שם דהיכא דכל הדור אינם בקיאים הוי זה ספק מעליא אכן הפרי מגדים שם כתב דדוקא בנשמט יש להתיר בה"מ ולא בענין אחר אף דהוי ספק לכל באי עולם ומן מה שכתבתי מוכח דאף בספק חסרון ידיעה לכל העולם ג"כ לא הוי ספק מעליא אך אפשר לומר בזה דאפשר דיכול להיות במציאות גם האידנא דמומחה יהיה יכול לבדוק אם יש דם בתולים וחיפהו ש"ז או לא עכ"פ מוכח מזה דלכן לא מצרפינן זה לספק שמא חפהו ש"ז משום דזה הוי ספק חסרון ידיעה והב"ש בסי' קנ"ה ס"ק ל"ד הוכיח דאף ספק חסרון ידיעה לכל העולם לאו שמיה ספק: ענף ב

ה) והנה בעיקר הכלל דספק חסרון ידיעה נראה לענ"ד לדון ולחלק דדוקא כשיבורר הספק ע"פ הבקי ויהיה אז איסור וודאי בזה י"ל דהחמירו בכה"ג משא"כ היכא דלא יבורר ע"פ החכם הבקי רק ספק אחד בזה הדין נותן דמצרפינן זה לספק מעליא וחילוק זה לקחתי ממה שכתב הנו"ב במ"ק ח' יו"ד סי' נ"ז גבי ספק ספיקא שאפשר לברר דדוקא בשני הספיקות יכולים להתברר בזה יש להחמיר אבל היכא דרק ספק א' יבורר דאף לפי הבירור לא יהיה רק בספק איסור דבכה"ג א"צ לברורי. והובא דבריו בחוות דעת ליו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס בס"ק ל"ה ע"ש. וכמו כן י"ל בספק חסרון ידיעה דעיקרו להחמיר הוא דשמא יבא חכם ויכיר דהוי זה ג"כ בגדר ספק שאפשר לברר ע"כ לפי דברי הנו"ב הללו יש לחלק כן גם בספק חסרון ידיעה ומטעם זה יש לדון להיתירא גם בספק נשמט מחיים דיו"ד סי' נ"ג סעי' ד' ובש"ך שם ובנו"ב במ"ק סי' נ"ה: והנה הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' ל"ח העלה דספק שמא זינתה תחתיו היכא דטוען פ"פ מצאתי דדין זה הספק הוי כמו כל ספק סוטה דהתורה עשאה ספק כוודאי כמבואר בסוטה (דף כ"ח) ע"ש ועי' ביבמות (דף י"א) בתוס' ד"ה צרת סוטה כו' וכעין זה איתא בירושלמי כתובות פ"א ה"א שני פעמים גבי טענת בתולים דלקיימה אינה רשאי משום ספק סוטה והובא במל"מ פ' י"ח ה' איסורי ביאה ויש להאריך בכ"ז ועת לקצר וראיתי בישועת יעקב ליו"ד סי' נ"ג ס"ק ד' שכתב מעצמו לדון כנ"ל בספק חסרון ידיעה וכבר הקדימו הנו"ב במ"ק ח' יו"ד סי' נ"ז שמחלק דאם לא יבורר רק ספק א' א"צ לברר כנ"ל

ו) ולפ"ז יש לחלק בפשיטות בין חשש שמא זינתה תחתיו דבעל דמיתסרא עליו ובין חשש דשמא נבעלה לפסול לה דנאסרה לכהן והוא דדוקא בחשש דמיתסרא לבעלה דיש בו חשש כדין ספק סוטה וכמש"כ הנו"ב הנ"ל דספיקו כוודאי איסור ועיין בהרא"ש ליבמות פ"א סי' ד' וע"כ שפיר החמירו לאוסרה בלא מצאה דם בתולים ולא מצרפינן לספק שמא היה דם וחיפהו ש"ז משום דה"ל כעין ספק חסרון ידיעה דשמא יבא איזה חכם בקי ויברר לנו שאין בו דם כלל ואז תהיה אסורה כדין ספק סוטה דספיקו כוודאי משום ונטמאה ע"כ לא מצרפינן לזה לספק משום דזה מקרי כעין ספק דאפשר לברורי דאז יהיה כמו איסור ודאי כנ"ל אבל בחשש איסור שאינו מן איסור דא"א רק בחשש שמא זינתה עם פסול דנאסרה לכהונה ובזה אף שיבורר ע"י בקי דאין לה דם כלל מ"מ מידי ספק לא נפקא דרק בספק זנות לבעלה בזה עשתה התורה ספיקו כודאי מן ונטמאה משא"כ בספק פסולי כהונה היכא דלא הוי חשש זנות דא"א וכמש"כ הב"ש בסי' ד' ס"ק נ"ב דשיטת הטור דלא אמרינן שמא מאינו יהודי נתעברה וכמש"כ החמדת שלמה בסי' א' טעמו של הטור דמחמת שינוי הדתות אינם מקורבים כ"כ ע"כ לא חיישינן לא"י כו' וע"כ אף ברוב א"י אין בזה חשש מה"ת לשיטת הטור ואף להרמב"ם החולק וס"ל דגם בזנות דא"י יש לחוש מה"ת וכמש"כ הב"ש בסי' ד' ס"ק נ"ב מ"מ לשיטת הרמב"ם יש טעם אחר דלא הוי רק ספק איסור משום דהא שיטת הרמב"ם דאף ברוב א"י הוי רק ספק שמא אזלא איהי גבייהו וכמש"כ הב"ש בסי' ד' ס"ק ל"ט ובסי' ו' ס"ק ל"ד וכמש"כ הבית מאיר מזה בסי' ד' סעי' כ"ו ובסי' ו' סעי' י"ז א"כ לעולם הוי רק ספק אף כשיבורר ע"י החכם שאין לה דם בתולים כלל ע"כ לא איכפת לן כלל במה דהוי הספק ע"י חסרון ידיעה כיון דלא יבורר האיסור בודאי ע"י החכם. ע"כ אין לנו לחוש כלל דיש לנו ספק ספיקא מעליא היינו ספק א' שמא הי' באמת דם בתולים וחיפהו ש"ז. ספק שני שמא