עין יצחק חלק א שמד

דהא בעת שכתבו וחתמו ונתנו הגט לא הי' אז כלל שום ממש בהגט דהא אמרו בזה דרצה לשחק בה ואינו גט ואף דאמר כתובו לא מהני כלל רק לבסוף דעלה לגג ונפל מעצמו נתגלה ונתברר מזה על למפרע ע"י הוכיח סופו כו' א"כ מוכח מזה דמהני ידיעה שלא בראי' וכש"כ לפי הוכחת הש"ס שם מעיקרא מזה דדיינינן הוכיח סופו כו' וכיון דחזינן דבגט מהני הוכחה וגילוי מלתא על למפרע אף בלא ראי' דהא שם בעת שנתנו העדים את הגט ליד האשה לא הי' אז שום ממש בהנתינה והוי כמו דלא ראו כלל לאיזה נתינה כיון דלא הי' אז שום ממש מן הנתינה ואפ"ה מוכיחין מן סוף על למפרע א"כ ה"ה בקדושין דיש לנו להוכיח מן סוף על למפרע דאף היכא דלא הי' ראי' בעת מעשה ג"כ מהני משום דגם בערוה דילפינן דבר דבר מממון דינו כמו בממון דמתקיים בידיעה בלא ראי' כמש"כ הרמ"ה בחו"מ סוף סי' צ' והובא בב"ש בסי' מ"ב ס"ק י"ב ואין לחלק בין גיטין לקדושין בזה וגם הא איתקשו להדדי

ג) והנה האבני מילואים בסי' ל"א ס"ק ד' העיר בהא דגיטין (דף י"ט) דאם קראו העדים את הגט לאחר נתינתו לידה דמגורשת ואף דשיטת הרמב"ם והרשב"א וסייעתם דאם לא קראוהו כלל הוי רק ספק גט אכן אם קראוהו אחר הנתינה מהני ומוכח דאף דבשעת מעשה לא ידעו העדים מ"מ מהני במה שידעו אחר הנתינה ומוכיח מזה דה"ה בקדושין אף היכא דלא ידעי העדים בעת הקידושין רק נתברר זה להם אחר הקידושין דג"כ מהני הקידושין: והעיר מזה להקשות על דברי הרשב"א דפסק דאם לא ראו הנתינה בעת הקידושין דלא מהני משום דלא מהני ידיעה בלא ראי' ואילו הכא בלא קראו הגט קודם הנתינה רק אחר הנתינה דהגט כשר ונשאר בצ"ע והנה לפי מה שכתבתי מוכח כן מהך דחולין (דף ל"ט) הנ"ל דמכשרינן להגט ע"י הוכחה דהוכיח סופו על תחילתו. והא התם לא הי' אף שום ספק כלל מקודם שעלה על הגג ונפל. דהא אמרו דרצה לשחק ואינו גט וגם התם הא מקרי דלא ראו בעת מעשה נתינת הגט דמה לי אם לא ידעו אם מה שנותן לה הוא גט או לא ידעו שציוה להם ליתן לה הגט דהכל מקרי דלא ראו הנתינה בעת שנמסר הגט ליד האשה וזה עדיף דהא התם בלא קראו מקודם הנתינה הוי עכ"פ ספק גט ואילו הכא כ"ז דלא עלה לגג כיון דלא אמר תנו אין שום ממש בהגט כלל ואפ"ה מהני ההוכחה מן אחר הנתינה לידה: דבעת דעלה על הגג ונפל הוי גילוי מילתא על למפרע ומהני ומה דמקשה באבני מלואים בסתירת דברי הרשב"א אין זה קשה לפי דברי המקנה בסי' מ"ב בס"ק ד' בכוונת הרשב"א דשם דהרשב"א מיירי שם היכא דלא הי' אומדנא דמוכחא כו' ע"ש ודבריו מוכרחין ע"פ מה שהוכחתי מהך דחולין (דף ל"ט) ויש להאריך עוד בזה

ד) וכ"ז הוא היכא דיש לנו הוכחה ברורה מצד ידיעת העדים אף דבעת הקידושין (וכן בעת נתינת הגט]. לא נודע להם רק דיש להם הוכחה לאח"ז דהגיע לידה החפץ בעת הקידושין דיש לסמוך בזה על הך ידיעה שלא בראי' כיון דנתברר להעדים עצמם אח"ז דהוי גילוי מילתא על למפרע אבל היכא דליכא הוכחה ברורה ויש להסתפק דלמא הגיע החפץ לידה מקודם שקידשה או לאח"כ. בזה מבואר ברשב"א דלא מהני הקידושין וכמש"כ הרמ"א וכ"ע מודו בזה וכמש"כ המקנה שם ואף אם האשה מודה דהחפץ שנמצא אצלה הוא של אותו שמסר לה לקידושין ג"כ מבואר ברשב"א שהובא בבית סי' מ"ב דלא מהני כיון דלא ראו העדים הנתינה ואין להם הוכחה לזה זולת הודאתה והוי כאילו קדשה בלא עדים רק העיקר הוא דיראו בעת שנתן לה כי מה שמוכח להם מן הודאתה אין זה כלום. כן הוא פשט לשונם

ה) והנה האבני מלואים בסי' ל"א ס"ק ד' כתב בשם המהרי"ט בחידושיו שהקשה על מה שנהגו לכסות פני הכלה בעת הקידושין וכמבואר באה"ע סי' ל"א סעי' ב' בהג"ה והא הוי כאילו קידשה בלא עדים ותי' האבני מלואים דכיון דיכולין העדים להחזיק בה ולראותה בעת הקידושין ע"כ מקרי זה מקדש בעדים והמהרי"ט העיר ג"כ מזה שם ולדעתי נראה דנסתר סברא זו מן דברי הרשב"א והרמ"א בסי' מ"ב הנ"ל נראה דלא ס"ל כן דהא התם בקידשה באתרוג יוצא מת"י קודם קידושין ברגע ממש מקודם ולא ראו בעת שמסר האתרוג לידה בעת הקידושין עד לאחר זמן רק האשה מודית דהאתרוג שת"י הוא של הבעל שקידשה בו דלא מהני הקידושין ואף היכא דידוע דהחפץ הוא של אותו האיש שקידשה רק לא ראו בעת שקידשה בו וגם תיכף לאח"כ לא ראו החפץ אצלה רק לאחר זמן דבלתי הודאתה יש להסתפק דאולי נתן לה במתנה לאחר הקידושין את החפץ שלו דלא מהני הקידושין בזה ולא אמרינן כיון דהיא מודית דהחפץ הגיע לה ע"י קידושין של אותו שקידשה לפני העדים: א"כ הא לדברי האשה הוי כאילו אומרת קדשתני בעדים דהא היו יכולים העדים להחזיק בידה ולראות את החפץ בעת ששמעו בעת הקידושין שמקדשה בו דהחפץ הוא אצלה והיו רואין את החפץ בידה בעת הקידושין או תיכף לאחר הקידושין. ואז הי' מבורר להם דקידשה באותו החפץ דנמצא אצלה. ולדברי האשה הא יכולים העדים לעשות כן וכסברת האבני מלואים הנ"ל והוי כאומרת קדשתני בעדים דשוויי' נפשה חד"א ובאמת הא הדין הוא בכה"ג דאין שום ממש בהקידושין כלל ומוכח מזה דלא אמרינן לסברת הא"מ וכיון דאין להעדים שום הוכחה ברורה מצד ראייתן בעצמן אף דלדברי האשה היו יכולין העדים לעשות כן ולהחזיק בידה אפ"ה הוי זה כקידשה בלא עדים ולא מהני

ו) ובעיקר קושיות המהרי"ט והא"מ הנ"ל על מה שנהגו לכסות פני הכלה דהא הוי כמו קידשה בלא עדים נלע"ד לחלק ע"פ מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ב' דהא דבעינן בשטרות וגיטין שיהי' מוכח מתוכו זהו מחמת דהוי חצי דבר וזה לא הוי רק היכא דבעינן שני עדים עוד זולתן אבל היכא דמהני ע"א קרוב נאמן כמו בהכרת שמו וכה"ג כיון דאינו רק גילוי מילתא בעלמא דזה מקרי שפיר מוכח מתוכו ולא מקרי חצי דבר והארכתי שם בטוב טעם בעז"ה. ע"כ י"ל דה"ה בהך דבעינן שיראו הנתינת הקידושין. דדוקא אם לא ראו הנתינת החפץ לידה רק שמעו אמירתו שאמר האמ"ל דכיון דצריך עוד כת עדים זולתן דיעידו על נתינת החפץ לידה דהא ע"א אינו נאמן בזה ואף באומר אחוי ואברר דברי ג"כ לא מהימן ע"א בממון וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' למ"ד ס"ק י"ג דהא דקידושין (דף ס"ו) אינו רק באיסורין ולא בממון וה"ה בקידושין דילפינן דבר דבר מממון ועיין באו"ת שם ואכמ"ל. וכיון דבעינן שני עדים ובלא עדים לא כפינן לה להראות את החפץ [ועיין בב"ב (דף מ"ו ע"א) במאי דקאמרי שם שפיר קאמר לי' ראה תניא ובח"מ סי' קל"ד סעי' ב' דאין מחייבין אותו להראות את הכלי ולכן כיון דבעי עוד שני עדים זולתן דיעידו על נתינת החפץ לידה ע"כ לא מקרי זה נתינה כלל והוי ג"כ חצי דבר אבל במה שהכלות מכוסות דהא על הכרת האשה נאמן אף ע"א ואשה וקרוב כמבואר ביבמות (דף ל"ט) דזה מקרי גלוי מילתא בעלמא וכן הוא בח"מ סי' מ"ט ובאה"ע סי' ק"ך סעי' ג' דבהכרת שם הלוה והבעל והאשה נאמן ג"כ קרוב ואשה א"כ ה"ה אף שהכלות מכוסות מ"מ הא נאמן בזה ע"א וקרוב ואשה לומר דזו היא האשה שאנו דנין עליו וכיון דמהימן קרוב ואשה ע"כ לא מקרי זה בשם חצי דבר כיון דאינו מחוסר עוד שם עדים זולתן וכמש"כ בספרי שם וע"כ מקרי זה בשם נתינה כדת לפני שני עדים ושפיר נהגו לכסות הכלות לפי דהוי קידושין מעליא ועפ"ז א"ש הא דאה"ע סי' מ"ב סעי' ד' במי שקידש דרך חור בכותל כו' דמקרי נתינה בפני ב' עדים וכמש"כ הב"ש שם