עין יצחק חלק א שמג

מבואר בסי' כ"ז סעי' ה' וב"ש שם ס"ק ט"ז דאם אמר קח טבעת זו קדושין לא הוי קידושין ול"ד לאומר בתורת קידושין כיון שלא אמר אני נותן לך עכ"ל הב"ש וכן כתב הרמ"א שם דאם אמר הרי הן קידושין אינו כלום ועיין בב"ש וח"מ שם ובאמת קידושין לחוד ודאי אינו כלום: וע"כ לדברי העד השני אין ממש בהקידושין כלל ובפרט שאמר לשון ברכה ואמר המקדש כן לפי שראה אז כן בהסידור שפתח אז לפניו ונראה שהי' זה דרך ליצנות וע"כ ברור ופשוט דבנ"ד אין שם רק ע"א. ובקידושין בע"א כבר כתב הרמ"א דבמקום עיגון אין לחוש כמבואר בסי' מ"ב סעי' ב' וע"כ אף שלא במקום עיגון דמחמרינן בקידושין בע"א מ"מ זה קילא טפי מכל קידושי דרבנן: דהא בקידושי דרבנן מחמרינן אף במקום עיגון. ואילו בקידושי בע"א מקילינן במקום עיגון בע"כ קילא זה טפי

ב) והנה בנ"ד בעת דקיבלה המטבע לידה לא קיבלה זה בתורת קידושין רק על ענין אחר שנתן לה שתכיר את המטבע אם הוא שלו מתחילה וכפי שאמר לה. א"כ ה"ל זה כמו שתיקה לאחר מתן] מעות דפליגי בי' אמוראי בקידושין (דף י"ג) היכא דלא קבלתו בתורת פקדון ומבואר בשו"ע סי' כ"ח סעי' ה' דה"ל ספק מקודשת בכה"ג א"כ בנ"ד דלא ה"ל רק קידושין בע"א א"כ בספיקא דדינא בכה"ג בשתיק לאחר מתן מעות ה"ל ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא בזה

ג) עוד דהא הבתולה אומרת שלא שמעה כלל מה שאמר. וגם הא עד השני אומר שלא שמע וכן גם העד הראשון אמר שנראה לו שלא שמעה כלל וע"כ לא ה"ל טענה גרוע כלל מה שאומרת שלא שמעה וכפי שראיתי סברא זו בנו"ב ובקידושין בע"א ודאי דנאמנת לומר שלא שמעה גם בתורת מיגו דיכולה להכחיש להעד הראשון ולומר דלא אמר אז רק הברכה בהסידור היינו התיבות מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין וזהו תיבת קידושין ששמע גם העד השני ומה שכתב הב"ש בסי' מ"ב ס"ק וא"ו דאינה נאמנת במיגו דהיתה מכחישתו משום דהא אינו נאמן לומר דידי חטפי במיגו דהי' יכול להכחישו כמש"כ התוס' בב"ב (דף ל"ד) באמת זה אינו דהא התוס' כתבו שם דדוקא היכא שהי' חייב שד"א להכחיש להעד בזה לא מהימן במיגו אבל גבי קידושין דלא שייכא שבועה ודאי נאמנת במיגו ודברי הב"ש אינם מובנים וע"כ ודאי נאמנת במיגו לומר דלא שמעה כלל מה שאמר דיש לה מיגו דהיתה יכולה להכחישתו והיתה נאמנת וכמבואר ברמ"א שם

ד) וזהו לרווחא דמילתא דבלא"ה הוי טענת לא שמעה טענה מעלייתא אף בלא מיגו דכיון דכן נראה מן העד השני דגם הוא לא שמע וכן אמר העד השני דנראה לו דלא שמעה וע"כ ניכרים דברי אמת דהאמת עמה. וגם הא יש לנו להקל בנ"ד ע"פ הא דנוטל שכר להעיד דעדותו בטילה כמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' י"ח ואף דנימא דאינו רק מדרבנן מ"מ הא בקידושי דרבנן אף בפסולים רק מדרבנן לא חיישינן כמבואר בסי' מ"ב סעי' ה' בסופו וכש"כ בקידושי ע"א בפסולי דרבנן דלא חיישינן כלל ובהך היתר דנוטל שכר להעיד יש לדון עדיין בהחזיר השכירות דמבואר בח"מ שם דמהני עדותן אם יעידו מחדש וברינ ס"פ האיש מקדש ע"ש. אך אין אנו צריכים לזה דאף בלא נטלו שכר להעיד ג"כ אין לחוש לקידושין בנ"ד משום הטעם שנתבאר לעיל דהוי קידושין בע"א וספק משום שתיקה לאחר מ"מ ובצירוף מה דאמרה לא שמעתי וכנ"ל. ודעתי מסכמת להיתירא וכמש"כ כת"ר להיתירא: סימן סב

נשאלתי אודות בתולה א' אשר בליעל אחד קידשה ברמאות וכפי הגב"ע והוא ע"א העיד שראה כי הבחור משה נטל מכתב והניח בתוכו מטבע כסף ונתן המכתב להבתולה חנה מערא וא"ל בפני עדים אתם עדים והאמ"ל במטבע זו ואמר לה שבתוך המכתב מונח מעות והניחה המכתב לכיסה. עד שני העיד ששמע כי משה א"ל האמ"ל א"ע אבל לא ראה הנתינה לפי שהלך להתנור לעשן הטאבאק. עד שלישי העיד כי ראה שהבחור משה מסר המכתב להבתולה בחזרה כי זה הי' מכתבה שנתנה לו להוביל לאיזה עיר וא"ל כאשר תסע בעצמך לשם ע"כ הנני נותן לך מכתבך בחזרה ואח"ז תיכף א"ל האמ"ל במטבע זו אתם עדים ואמרה לו אילו הי' מטבע בתוך המכתב הי' קידושין מעולים אבל הלא אין כאן כסף ואמר לה יש בתוכו מטבע כסף והלכה לפיר הויז רק אני לא ראיתי המטבע ואם השליכה המטבע לחוץ לא ראיתי ע"כ דברי עד השלישי והבתולה אומרת כי לא הבינה מה שאמר לה ולא נתכוונה לקידושין ומה שאמר לה כי בתוך המכתב מונח מעות לא האמינתו כלל וכאשר התחילו לשחוק בבית ואמרו לה ראה מה שמונח בהמכתב ופתחה המכתב ומיד השליכה המטבע מהמכתב. כ"ז הוא קוטב הגב"ע ונשאלתי לחוות דעתי בזה. וזה הי' במקום הדחק ועיגון: ענף א

א) תשובה בקצרה והוא כי מבואר באה"ע סי' מ"ב בהגהות רמ"א בשם תשובת הרשב"א דצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה אע"פ ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פ' ואח"כ יצא החפץ מת"י אינן קידושין עד שיראו הנתינה ממש. וכן מבואר בתשובת רשב"א והובא בב"י בזה"ל דאפילו היא מודה שלקחתו לשם קידושין לא מהני דעדות ראי' ממש בעי' עכ"ל והב"ש שם ס"ק י"ב הביא בשם המרדכי דכתב דאפילו לא ראו הנתינה אין לבטל הקידושין אם ראו דבר המוכיח כו' ובקדושין מהני ג"כ ידיעה בלא ראי' והמקנה שם כתב לפרש דלא פליגי דהרשב"א מיירי היכא דלא הוי אומדנא דמוכח אבל היכא דהוי אומדנא דמוכח י"ל דגם הרשב"א מודה והתומים בסי' צ' ס"ק י"ד כתב לחלק דשאני ממונות דלא איברי סהדי אלא לשיקרי ע"כ מהני ידיעה אף בלא ראי' משא"כ בקידושין גזירת המלך שאין חלין בלא עדים ע"כ לא מהני ידיעה בלא ראי' והקצה"ח בסוף סי' צ' השיג על האו"ת בזה

ב) ולענ"ד נראה להוכיח דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח ודאי מהני בקידושין כגון היכא דראו עדים החפץ ביד המקדש ועכשיו אחר הקידושין בשעה מועטת כמעט רגע רואין החפץ הלז ביד האשה ובאופן דמוכחא דבעת שקידשה מסר אז הלז לידה ואף דבעת שקידשה וא"ל האמ"ל א"ע לא ראו אז מסירת החפץ לידה עכ"ז מהני זה בקידושין משום דידיעה בלא ראי' מהני בקידושין וכמש"כ הב"ש והוא דבחולין (דף ל"ט) אי' בבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה כו' ואם עלה לגג ונפל ומת [ופי' רש"י וכבר כתבו ונתנו העדים גט לאשתו] אם מעצמו נפל ה"ז גט ומוכיח הש"ס מזה דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו ודחי לי' הש"ס שאני התם דקאמר כתובו ופי' רש"י דקאמר ברישא כתובו ואיכא קצת הוכחה בתחילה ונפילתו גלויי מילתא בעלמא כו' והא התם בעת שכתבו העדים ונתנו לה לא הי' אז שום הוכחה על הגט משום דאמרו רצה לשחק בה ואינו גט. רק אח"ז שנפל מעצמו מוכיחין עי"ז על למפרע והוי זה ידיעה בלא ראי'