עין יצחק חלק א שמב

ומנלן להחמיר בזה והבו דלא לוסיף עלה ולכן יש לומר דאף לשיטת הסוברים דהובא בשעה"מ דס"ל דהיכא דבא מתחילה ע"מ לכונסה דאינו נאמן ליתן גט די"ל דמודו בנ"ד דנאמן לכנוס כיון דלא הוי הריעותא בנ"ד וע"כ ממילא נאמן ליתן גט מכש"כ אך מטעם אחר יש להחמיר בנ"ד דלא יהיה רשאי לכונסה לפי דעיקר הטעם דנאמן מן הדין הוא משום דדינו כמו איסורין א"כ כיון דהוי עוזב דאינו נאמן אף באיסורין כמבואר ביו"ד סי' קכ"ד סעי' ט' דהאנוסים אינם נאמנים על שלהם. ע"כ ה"ה היכא דהוי בחשש נוגע מן הדין אינו נאמן לכונסה. ומה"ט אף ליתן גט אינו נאמן להך שיטה דס"ל דחיישינן לאחזוקי דיבורא: ענף ב'

ו) אך כבר נתבאר דלדינא לא קיי"ל כהך שיטה משום דמוכח מכמה דוכתי דהיכא דהוי בחשש נוגע דהו"ל בע"ד דלא חיישינן לאחזוקי דיבורא אלא היכא דהוי מתחילה בתורת עדות דלא הי' נאמן אז מתחילה חשו בזה לאחזוקי דיבורא לשיטת כמה פוסקים ועפ"ז העירותי במקום אחר בדברי הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' כ"ז בד"ה והנה ההפרש כו' ע"ש ואכ"מ וע"כ שפיר יש לדון גם בנ"ד דנאמן ליתן גט כיון דאינו כונסה א"כ הא בשל אחרים נאמנים ג"כ העוזבים דעזבו כו' באונס כמבואר ביו"ד שם דנאמנים בשל אחרים משום דכל זמן דלא נתברר לפנינו דנטלו שכר וכה"ג איזה הנאה עבור עדותן דלא חיישינן לזה וה"ה בנ"ד לא מחזיקינן איסור לחוש שמא שכרתו וכה"ג כיון דלא אתחזיק איסורא

ז) ועוד יש לדון בנ"ד דאמר לה הרבה סימנים דכתבו הכתובה פעם אחרת משום טעות בשמו שכתבו שלום והי' צריך לכתוב שמואל וכן הסימן דנתקדשה שנית אז לו והיא מודית לי' ע"ז דיש לדון דכל הנך סימנים ביחד מצטרפים להיות נחשב לסי' מובהק וכעין הא דגיטין דף כ"ז ע"ב) דלא חיישינן דילמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וכמש"כ כמה פוסקים דהרבה סימנים אמצעים מצטרפי להיות נחשב לסי' מובהק ואף דנימא דכל אחת בפני עצמו לא הוי דינו כמו סי' אמצעי רק כמו סי' גרוע: מ"מ י"ל דבהצטרפות הרבה סי' גרועים חשוב עכ"פ לסי' אמצעי וראי' לזה מן דברי התוס' בב"מ (דף כ"ה ע"א) ד"ה ש"מ כו' בתי' השני דמנין וחרוזא הוי סימן אלמא דאף דכ"א בפ"ע לא הוי ס"א מ"מ ע"י צירוף ביחד נחשב לסי' אמצעי ואף תי' קמא דשם י"ל דמודה לזה רק ס"ל דשא"ה דכ"א בפ"ע אינו חשוב אף לסי' גרוע כלל ומזה מוכח כשיטת הפמ"א דכתב דשני סי' גרועים חשוב לסי' אמצעי ואכמ"ל

ח) וגם י"ל דבנ"ד דהוי שלשה סימנים גרועים היינו סי' כתיבת הכתובה פע"ש וסי' השם דמחמת טעותו שהי' כתוב שלום ונודעו שצריך לכתוב שמואל כתבו הכתובה פעם שני וסי' הקידושין שני פעמים כל הנך שלשה סימנים גרועים ביחד דינו כמו כל סימן מנין דהוי לכה"פ סימן אמצעי כידוע והנה שיטת האחרונים דבאיסורין שאינם של ערוה סמכינן על סימנים אמצעים ג"כ והובא במראות הצובאות לסי' כ"ד ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו': ע"כ בנ"ד דיש ס"א שפיר י"ל דנאמן אף לכונסה כיון דדינו כמו כל איסורין שאינו של ערוה כמש"כ הר"נ דמה"ט עד אחד מהימן בה ע"כ ה"ה דסמכינן בזה על סי' א' לכ"ע

ט) ולא מבעיא אם נתברר ע"פ עדים שהי' כל אלו סימנים בהך אשה אלא] אף אם לא נתברר כ"ז ע"פ עדים או עד אחד מ"מ כיון דהאשה אומרת דאמת אלו הן הסימנים ג"כ י"ל דמותר לכונסה וכעין מש"כ ההפלאה לכתובות (דף כ"ב ע"א) בתוס' ד"ה מנין להפה שאסר כו' דהיכא דהאשה אומרת ברי בזה נאמן האומר דקידשה אף לכנוס כיון דשניהם אומרים ברי ע"ש וה"ה בנ"ד דאומרת דאמת הם אלו הסימנים וכיון דנתבאר דע"פ אלו הנך סי' ביחד מותר לכנוס א"כ הוי כמו דאומרת ברי והוי לנו שניהם אומרים ברי דנאמן לכנוס ג"כ. ובוודאי אחר דכנסה וגירשה מותרת לכל אחר שהותרה לו: ואין לנו להחמיר בזה דאינו רק חומרא מדרבנן וכעין זה כתב המקנה בקידושין (דף ס"ג) ד"ה נאמן ליתן גט כו' ע"ש ושאני תרי אמרי נתגרשה ותרי אמרי לא נתגרשה דקיימא לכל בספק אשם תלוי וקצרתי וע"כ אף אי נימא כשיטת הסוברים דס"ל דהיכא דבא ע"ד לכונסה דאינו נאמן ליתן גט דמ"מ שאני נ"ד דמותרת ליכנס ע"פ אמירת ברי של שניהם ע"כ בוודאי נאמן ליתן גט לכ"ע

י) ויש לי להאריך בכ"ז עוד אך לפי שבאמת בנ"ד דהוא עוזב ואינו נאמן על שלו אף באיסורין ע"כ יש לומר דאינו נאמן לכנוס דאף ע"י אמירת סימנים הללו ג"כ לא סמכינן על דבריו דיש לחוש שמא היא אמרה לו להנך סימנים וחיישינן לקנוניא כיון דיש לנו הנאתו גלוי' דאומר כן כדי לכונסה והוי כמו בכל דבר שלו דאינו נאמן עוזב אף שעזב באונס כנ"ל שוב ראיתי דאין לצרף כלל הנך סימנים להיתירא כלל דיכול להיות שהי' שם בעת נישואין שלה וראה דכתבו הכתובה שני פעמים וכן קידשה שני פעמים וע"כ יודע מן הנך סימנים

יא) אך כבר נתבאר דנ"ד הוי כמו דמעיד על דבר של אחרים דנאמנים כ"ז דלא חזינן דיש לו איזה נגיעה ע"כ לדינא לפי מה דנקטינן לדינא דלא חיישינן לאחזוקי דיבורא היכא דלא הי' מתחילה בשם עד רק בשם בע"ד ונוגע וכמש"כ בארוכה בספרי נחל יצחק סי' כ"ח סעי' ט"ז ע"ש ע"כ נאמן ליתן גט ולכן כיון דנתברר דהי' שני גיטין ממנו בקיעב. ע"כ דעתי מסכמת להקל ולהתירה וכמו שכתב כת"ר לדון להיתירא: סימן סא

נשאלתי ע"ד עובדא בישא אשר א' קידש בתולה א' ברמאות והגב"ע מן שני עדים הוא אשר עד אחד העיד שבעת שנתן המטבע של עשרים קא"פ ליד הבתולה אמר לה כי מצא את המטבע זו שהי' שלו ביד קרובו שגנב ממנו ונתן לה המטבע שתכירנו היטיב אם זהו שלו וקיבלה ממנו ואח"ז אמר האמ"ל ויותר לא שמע וכמדומה לי כי הבתולה לא שמעה כ"ז כלל והעד השני העיד כי לא שמע כלל רק הברכה ותיבת קידושין לבד שאמר כן מתוך הסידור שאחז בידו ופתוח לפניו והבתולה אומרת כי לא שמעה כלל ומה שקיבלה המטבע ממנו הי' זה לפי שהוא משרת אצל אבי' בהרחיים ומה שמרוויח בשכר הבתי הרחיים דרכו למסור לידה עבור אבי' והיתה אז נעורה מן מה שהיתה ישנה ולא שמעה כלל מה שאמר לה ותיכף כשראתה המהומה מה שהי' שם בעת הזה הניחה המטבע על השולחן וגם העידו העדים שנטלו שכר מן הבחור הבליעל בשביל שיעידו ע"ז בב"ד. והעלה כת"ר בהיתירא בשקלא וטריא בדברים נכונים בטוב טעם. וביקש ממני להזדקק ולחוות דעתי בזה. והנני עמוס ברוב טרדות למאוד וכן הנני חלש כעת בעו"ה וע"כ באתי רק בקצרה

א) והוא כי לענ"ד נראה דבנ"ד אין כאן רק ע"א המעיד על הקידושין דהא עד השני העיד דלא שמע רק הברכה [עם] תיבת קידושין לבד שאמר הבחור והנה