עין יצחק חלק א שמא

להתלמד במק"א וכפי בקשת כת"ר שביקש ממני לחוות דעתי בזה. ובאעה"ח יום ד' חודש כסלו תרי"ט לפ"ק: סימן סמ"ך

נשאלתי באשה שנתקדשה בימי נעוריה בעת הבהלה ובמשך קטן נפרד בעלה ממנה ובמשך עשרה שנים בא איש אחד אנ"ח עוזב כו' ואמר שקידשה ומכרת אותה והאשה עצמה אינה מכרת לו. ובשמו הי' הכחשה שהאשה אמרה דשם בעלה הי' שמואל שכנא והאיש הנ"ל אמר ששמו שמואל ואח"ז השתדלה ג"פ ממנו וסדרו המסדרי גיטין שני גיטין גט אחד בשם שמואל שכנא וגט ב' בשם שמואל ועוד כמה ענינים יתבארו בתוך התשובה להלן ונשאלתי איך דעתי מסכמת לזה: ענף א

א) תשובה בקצרה דזה הדין מבואר בקידושין (דף ס"ג) ובאהע"ז סי' ל"ז דנאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס ומשמע מכל הפוסקים דאף בבא מתחילה ע"מ לכונסה ג"כ נאמן ליתן גט והשער המלך פ"ט ה"א ה' י"ב הביא בשם השיטה דלא ס"ל כן אך הכריע כשיטת הפוסקים דלא מחלקי בזה ומה שהקשה השעה"מ מזה על שיטת הסוברים דחיישינן לאחזיק דיבורייהו באמת אינו קשה דהא מה דלא נאמן לכנוס אין זה רק מדרבנן ומה"ט אם כנסה אין מוציאין ממנו כמש"כ הרשב"א והמקנה בק"א סי' ל"ז ע"כ לא החמירו הכא משום חשש דאחזוקי שיקריי' דהא מה"ת לא חשדינן ליה במשקר ואין מדמין דרבנן לדאורייתא וע"כ נאמן ליתן גט ומה דיש לחוש בנ"ד דהיה לו אז עוד אשה אחת בסלוצק א"כ הוי זה בגדר א"א משים א"ע רשע אין לחוש לזה דהא ידוע מש"כ התוס' בב"מ (דף ג'). ובכריתות (דף י"ב): דהיכא די"ל דעושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה לא אמרינן כן א"כ ה"ה הכא י"ל דרוצה לישא אשה כיון דהאשה שהי' לו בסלוצק מתה כעת וכדי שלא יעבור על חר"ג אומר כן וראי' לזה מהא דסוף נדרים באשה האומרת טמאה אני לך נאמנת למשנה ראשונה ואף בטמאה ברצון כמבואר בסוגיא שם ושו"ע סי' קט"ז. והר"נ כתב שם דלא שייך התם לומר שוויי' אנפשי' חד"א דמשועבדת לבעלה ולא דיינינן התם הך כללא דא"א משים עצמו רשע וע"כ מוכח כסברת התוס' הנ"ל דהיכא די"ל דעושה תשובה לא דיינינן כן אך באמת אין אנו צריכין לראיות בזה כיון שמבואר בתוס' כן להדיא

ב) ובמה שהכחישו בשם הבעל הלא ידוע מש"כ הר"נ בתשובה סי' ל"ג והובא בחתם סופר ח' אה"ע סי' ע"א כעין זה דזהו דבר העשוי להשתנות. אך יש לחוש בנ"ד מחמת שהוא עוזב דאינו נאמן אף באיסורין כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז ש"ך ס"ק כ' א"כ אף דע"א נאמן בהא דנתקדשתי וא"י למי כמש"כ הר"נ דלא דיינינן הכא להך דאין דבר ערוה פחות משנים. מ"מ הא היכא דאינו נאמן אף באיסורין גם הכא אינו נאמן ומ"מ י"ל דגם משום זה אין להחמיר בנ"ד דהא אמר לפניהם שמה שעזב דתו היה מחמת אונס וזהו דבר המצוי כידוע כו' בימים הקודמים ואף שמבואר ביו"ד סי' רל"ב ש"ך ס"ק כ"ה גבי שבועה דאינו נאמן לומר דהיה באונס הא הטעם שם משום דאונס לא שכיח. אבל בנ"ד מצוי ומצוי הוא בהו ואף מספיקא מבעי לן לדון ולתלות דהיה באונס וכעין מש"כ התבואות שור ליו"ד סי' ב' ס"ק ז' בספק אי לתיאבון או להכעיס דהוכיח מגיטין (דף מ"ז) דתלינן דלתיאבון דאף דאיתרע חזקת כשרותו מ"מ מוקמינן ליה על חזקת כשרות במה דאפשר ע"ש ומכש"כ בספק אי באונס או ברצון ובוודאי אם אומר ברי שהיה באונס דנאמן ע"ז והיכא שהיה עוזב באונס הא נאמן באיסורין על של אחרים כמבואר ביו"ד סי' קכ"ד סעי' ט'. ע"כ ה"ה הכא כיון דדיינינן על ליתן גט דדינו כמו כל איסורים דנאמן על של אחרים ועי' באה"ע סי' י"ז סעי' ו' ובב"י שם שהביא לתשובת הרא"ש שם מזה ובתשובת רע"א זצ"ל סוף סי' פ"ז

ג) ועוד י"ל בנ"ד דהנה ראיתי בטיב קידושין לאה"ע סי' ל"ז סעיף כ"ב דנאמן ומותרת לו דפי' רש"י דלא חציף לומר בפני האב דמירתת דילמא מכחיש ליה דכתב דלפ"ז צ"ע אם מת האב ובא אחד אחר מיתתו ואמר דקידשה דתו לא מירתת וא"כ אינו נאמן לכנוס: והוכיח דגם בכה"ג נאמן לכנוס והטעם הוא משום דלא פלוג כו' ע"ש ולי נראה טעם הדבר דאף לאח"מ נאמן לכנוס משום דהא כתב הרשב"א דגם באשה האומרת נתקדשתי וא"י למי דאם כנסה אין מוציאין דבאמת דינו כמו כל איסורין דאף היכא דיצרו תוקפו נאמן כמו בנדה וכה"ג דכיון דלא אתחזק איסורא דינו דנאמן מן התורה. וכמו שכתוב בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ט"ז ענף ב' דכיון דיש בזה ברי וחזקת היתר ע"כ הדין נותן דנאמן: ועיקר הטעם דאמרו אינו נאמן לכנוס יש לומר דלכן החמירו חז"ל בזה כיון דיש ריעותא דאומרת אינו יודע ואינה מכרת לו אף עכשיו דאומר ומזכיר לה דקידשה. ע"כ משום ריעותא זו החמירו חז"ל ואמרו דלא יכנוס היכא דלא שייך לומר מירתת אך באומר לפני האב דיש בזה חזקה דלא חציף כו' נאמן לכנוס אף דהוי ריעותא דאינו מכירו עכשיו דמזכירו לומר אני קדשתי' אבל בבא לאחר מיתת האב לומר אני קדשתי' כיון דאין כאן ריעותא הנ"ל ממה דאינו מכירו ע"כ נאמן אף מדרבנן לומר ולכונסה כיון דלא שייך בזה הריעותא הנ"ל וכיון דעיקר חומרא זו הוי מדרבנן. ע"כ הבו דלא לוסיף עלה ומנלן דהחמירו אף בכה"ג מדרבנן ומוקמינן אדינא וע"כ שפיר כתב בספר טיב קידושין להקל בזה אך לא מטעמי'

ד) ואין להקשות ע"ז מהא דכתב הב"י בשם רבינו ירוחם דדוקא בפני האב והובא ברמ"א הא לפמש"כ נאמן אף לאחר מיתתו י"ל לפי מה שכתבתי טעם הדבר דלכן אין נאמן לכנוס משום דיש ריעותא דעכשיו שמזכירו ומ"מ אינו מכירו ע"כ אינו נאמן רק משום דלא חציף א"כ לפ"ז הדין נותן היכא דאמר כן שלא בפני האב וכשנודע לאב מה שאיש פ' אומר דקידשה. ומ"מ אומר עדיין א"י דבכה"ג ג"כ הוי ריעותא זו דמזכירין לו ואינו זוכר דבזה לא מהימן רק משום דלא חציף ע"כ בעינן דוקא שיאמר כן בפני האב וכמו באשה האומרת גרשתני דדוקא בפני הבעל כו' אבל לעולם י"ל דהיכא דמת האב דלא שייך ריעותא זו כלל דנאמן לכנוס אף דלא שייך הטעם דלא חציף ובאמת לפמש"כ הטיב מקושר הטעם דלא פלוג חז"ל בזה תקשה עליו מן דברי ר' ירוחם הנ"ל דגם התם נימא הך דלא פלוג: אבל לפי מה שכתבתי א"ש. ואחר כותבי זה מצאתי במקנה (דף ס"ג) ד"ה רב אסי כו' שכ"כ אך הקשה ע"ז מן דברי ר' ירוחם הנ"ל אבל לפמש"כ אינו ראיה מר' ירוחם לסתור זה

ה) וכיון דנתבאר דעיקר הטעם דאינו נאמן לכנוס היכא דלא שייך דמירתת הטעם הוא משום דיש ריעותא דאינו מכירו ע"כ בנ"ד דאין כאן ריעותא זו כמו דאמרו בכתובות (דף כ"ז) וב"מ (דף ל"ט) דאמר ליה שפיר קאמר לך שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן ועכשיו לאחר כמה שנים הוא בחתימת זקן וכיון דלא הוי ריעותא זו בנ"ד ע"כ י"ל דלא החמירו חז"ל בכה"ג