עין יצחק חלק א שלט

ספיקא אף מן שם א' דהוי ס"ס מעליא ולכן שפיר יש לנו לדון להך ס"ס ולהיתירא משום זה ובפרט דנתבאר דזה לא הוי ס"ס מש"א וגם יש לדון עוד ס"ס לדידן דיש לנו חולקים על הרמב"ם וס"ל דכ"ז דלא הביאה סימני בוגרות אין דינה כבוגרות א"כ יש לנו בלא כל הנ"ל ספק ספיקא מעליא היינו ספק שמא אינה ו' חדשים מעת נערותה דבזה אינה כבוגרת גם לשי' הרמב"ם ואת"ל דעברו עליו ו' חדשים מעת נערותה עכ"ז ספק שמא הלכה כהחולקים על הרמב"ם וס"ל דכ"ז דלא הביאה סימני בוגרות כלל וכפי המבואר בנדה (דף מ"ז) דאינה כבוגרות כלל וזה הוי ג"כ ס"ס מעליא

לח) ונתבאר היתר נכון בנ"ד דיש לנו לסמוך על חזקת פנויה וחזקת קטנות או חזקת נערה ואף להח"מ דהחמיר י"ל דז"א רק שם דאיתרע עכשיו דהא הרי היא בוגרות לפנינו משא"כ כל זמן דלא איתרע עכשיו כמו בנ"ד גם הח"מ מודה להב"ש דסמכינן על חזקת פנוי' וחזקת קטנות ונערות. ואף בחזקה העשויה להשתנות שיטת האחרונים דמהני כ"ז דלא איתרע כעת. ועיין בש"ש שמעתא ו' פ' י"ז י"ט ומה שהביא בשם המהרי"ט והתוס' ביבמות (דף ס"ח ע"א) ד"ה רישא פסולי כהונה כו' בסה"ד שכתבו דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן תשעה כ' דחזקה קמייתא איתרע לה וקצרתי וגם י"ל דסברת החלקת מחוקק דהחמיר וס"ל דלא סמכינן על חזקת פנויה וחזקת קטנות דזהו משום דהא מצינו בריש נדה דהחמירו חז"ל גבי קדשים דמטמאין למפרע וכמו כן גבי חומרא דחמץ דהחמירו לדון מחזקינן מזמן לזמן כמבואר באו"ח סי' תס"ז: וה"ה גבי חומרת א"א החמירו חז"ל בכזה אבל ז"א רק באיתרע עכשיו ולא כמו בנ"ד דלא איתרע כלל כעת. ובאמת אין אנו צריכים לזה דהא העיקר הוא כמש"כ הב"ש בסי' ל"ז ס"ק ה' כנ"ל וכמו דהוכחתי כן מן התוס' נדה ר"פ בא סימן כנ"ל וגם הא נתבאר דיש לנו ספק ספיקא מעליא ע"כ אין לנו להחמיר בזה: ענף ח

לט) כל זה כתבתי להתלמד על מקום אחר ולמלאות בקשת כת"ר שביקש ממני לעיין ולחוות דעתי בזה אכן באמת אין זה נצרך לענינינו לפי המבואר בהגב"ע אשר המקדש חטף המטבע מידה וקידשה בו. א"כ הא מבואר בסי' כ"ח סעי' ב' דבכה"ג אינה מקודשת דיכולה לומר דידי שקלתי אם לא הי' שדיך. ואף דהב"ש בס"ק ז' כתב דיש לחלק דגזל מעות שאני דדומה לחוב: עכ"ז הא הוכיח מן קדושין (דף נ"ב) דחטף סלע מידה וקידשה דדוקא בשדיך מקודשת וזה מוכרח ומעכ"ת הביא לירושלמי בקידושין פ"ב ה' א' דאמר אילו איתמר כלי יאות סלע דרכה להתחלף. דמבואר דס"ל לירושלמי דחטף סלע דינו כמו חוב דא"י לומר דידי שקלתי וכבר הקדימו המקנה בק"א לקידושין בסי' כ"ח ס"ק ב' והביא לירושלמי הזה ופי' ג"כ לכוונת ירושלמי דס"ל דגזל מעות דומה לחוב משום דעבידי למיחלף וע"ש וכן הובא הירושלמי הזה בהמפרש לביאור הגר"א זצ"ל באה"ע סי' כ"ח ס"ק ח' ע"ש

מ) ובאמת גם ע"פ סברא קשה לומר דסלע הגזול יהי' כמו חוב דהא ע"פ דין אסור להגזלן להשתמש בהמעות שגזל ולהחליפן על מעות אחרות כ"ז שאין לו רשות מן בעל המעות וכמו כל מעות צרורין דמבואר בכ"ד דאסור להשתמש בהם וה"ה להחליפן. וכוונת הירושלמי נ"ל לפרש כן והוא דבירושלמי לקידושין שם בפ"ב ה' א' לעיל מיני' דמקדשין בגזילה אם נתייאשו הבעלים ממנה ואם לא נתייאשו אין מקדשין. ופי' המראה הפנים שם בד"ה אית תנוי תני מקדשין בגזילה דבגזל דידה מיירי כו' וזהו משום דס"ל להירושלמי דיאוש קונה מדרבנן וכמש"כ הרא"ש בב"ק פ"ז סי' ב': והרמ"א באה"ע סי' כ"ח סעי' א' והב"ש שם ס"ק ו' דאחר יאוש אינה יכולה לומר דידי שקלי והביא שם לדברי היש"ש פ"ז סי' ז' והנה הש"ך בח"מ סי' שס"ח העלה דסתם גזילה לא הוי יאוש ועיין מזה בב"ש סי' כ"ח ס"ק א' וי"ל דלכן אמרו בירושלמי דדוקא בנתייאשו מקדשין דמשמע דדוקא בידוע שנתייאשו אבל באין ידוע דנתייאשו אין מקדשין משום דס"ל דסתם גזילה לא הוי יאוש והנה באבידה מצינו דדבר שיש לו סימן לא מייאש אף אי סימנין דרבנן וכמש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ז ע"ב) ד"ה סימנין דאורייתא ובב"מ (דף כ"ז) ד"ה מה שמלה א"כ ה"ה יש לחלק כן גבי סתם גזילה דבחפץ סתמא יש בו סימן דלא מייאשי. ואם גזל דבר שאין לו סימן יש מקום לומר גם גבי גזילה דסתמא הוי יאוש ואף דמן הש"ס דילן בקידושין (דף נ"ב) בההוא גברא דחטף זוזי מחברי' כו' דאמרו לית דחש לדר"ש דא' סתם גזילה הוי יאוש בעלים. דמשמע דאף במעות דהוי דבר שאין בו סימן דבזה ג"כ אמרינן דסתם גזילה לא הוי יאוש עכ"ז אפשר לומר דשיטת הירושלמי לחלק גם גבי גזל בין דבר שיש בו סימן לאין בו סימן

מא) וזה שאמרו בירושלמי אילו אתמר כלי יאות דבכלי כיון דסתמא יש בו סימן ע"כ אמרינן דסתם גזילה לא הוי יאוש וא"מ אבל סלע דרכה להתחלף כוונתם דבמעות דדרכן להוציאן בהוצאה ע"כ מקרי מטבע דבר שאין בו סימן וכמבואר בב"מ (דף כ"ה ע"ב) ובח"מ סי' רס"ב סעי' י"ג דלכן הוי מטבע דבר שאין בו סימן לפי שדרכן להוצאה וזה שאמרו בירושלמי דסלע דרכה להתחלף. דיוצא בהוצאה ומפחלף בין הרבה אנשים מן יד אל יד ולכן אין בו סימן ואמרינן במעות דסתמא הוי יאוש בגזילה. ולפ"ז אין הכרח להוכיח מן הירושלמי דס"ל דבסלע יהיה דינו כמו חוב מפאת דיכול להחליפן דז"א ואין הדעת סובל לומר כן וכיון דנתבאר דעיקר סברת הירושלמי הוא משום דס"ל במעות דיינינן דסתם גזילה הוי יאוש בעלים ולכן בנ"ד דנראה ממכתב כת"ר דלא שייך בנ"ד להסתפק שמא היה יאוש ע"כ ודאי אינה מקודשת ובפרט דהא מוכח מן הש"ס דילן דאין לחלק בין מעות לכלי כלל גבי סתם גזילה וכנ"ל. ולכן אין לנו להחמיר

מב) אך מה שהוכיח כת"ר מן ב"ק (דף צ"ו) דגזל זוזי ועבדינהו נסכא קני תיפוק לי' בלא"ה הא בזוזי דינן כחוב וקנה כבר המעות אע"כ מוכח דבזוזי הגזולים אין דינן כחוב לדעתי יש לדחות זה משום די"ל דמיירי בהוזל המטבע ע"כ אם לא היה קונה בשינוי הי' יכול להחזיר לו אותו המטבע ולומר הרי שלך לפניך כמו בגזל מטבע ונפסל וכמש"כ התוס' בב"ק (דף צ"ז) בד"ה המלוה את חבירו על המטבע כו' משום דיכול לומר דלא רציתי מעולם לקנות את המטבע בתורת חוב ולכן יכול לומר הש"ל משא"כ השתא דקנינהו בשינוי מחוייב לשלם דמי המטבע מה שהי' שוין בעת שעשה הנסכא מהמטבע וכמו בתברי' ושתיי' דכי ליתנהו בעיני' משלם כמעיקרא אבל אם לא הי' קונה אותם בשינוי הי' יכול להחזירם כמו שהם בעיני' אף בהוזל. וע"כ עדיין יש להסתפק דלמא נקנה להגזלן המעות בעיני' וכמו גבי חוב אך באומר לא רציתי מעולם לקנותן בתורת חוב בוודאי יכול לומר כן דאין לחייבו בע"כ בסברא זאת. ובלא כוונה לא קנה בע"כ וכמש"כ התוס' בב"ב (דף נ"ד) ד"ה אדעתא דציבי כו' דאם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני כו' וכיון דאומר ברי לי שלא רציתי מעולם לקנותו א"כ אין מוציאין ממנו מספיקא והממע"ה אבל להחזיק עדיין י"ל דקנהו בתורת חוב וכמש"כ הב"ש דיש מקום להסתפק בזה ונדחה ראיות כת"ר

מג) אבל באמת אין שום מקום להסתפק כלל בזה דהא הב"ש הוכיח מן הך דחטף סלע מידה דמשמע