עין יצחק חלק א שכז

והירושלמי בפ"ב דקידושין א"כ ה"ה אף בדלא שדיך נימא דנתרצתה בקידושין ומחלה לו וכיון דצריך לשלם לה הגזילה א"כ לא הפסידה גוף החוב רק הפסד דהמתנת החוב א"כ הא בכה"ג אמרינן בכנסי סלע סתמא אע"פ דחייב לה ויש לה הפסד בהמתנת החוב מ"מ מקודשת וע"כ מוכח לחלק דשאני בגזילה דגוף החוב אינו ברור לה דתשלם לו דכיון דהגיע לידו בגזילה אלמא דאינו רוצה לשלם לה ע"כ מסתבר דקבלה בפרעון ובהשבה. משא"כ בחוב דכיון דהוי ע"י הלואה וכה"ג דהימני' המלוה להלוה וכיון דחזינן דהימנה המלוה להלוה ע"כ יותר טוב לומר דקיבלה על הקידושין משום דגוף החוב אין לה הפסד כ"כ כיון דנתרצתה כבר להמתין לו מסתמא ה"ה עכשיו וע"כ מחמת הסברא דנשים רוצות בקידושין יותר סברא לומר דנתקבלה על הקידושין וכ"ז פשוט וכן מצאתי להלח"מ פ"ה ה' אישות ה' י"ב שכתב בזה הלשון באה"ד וזה לשונו דגבי גזל אע"ג דנתנו לה סתם אנן סהדי דהיא קיבלה בחזרת הגזל שלה דע"כ לא אמרינן דלאו כל כמינה לומר בחזרת חוב קבלתי אלא גבי חוב דסבורה שיפרע לה החוב אח"כ אבל גזלן כיון דהוא גזלן וגברא אלמא וחטף מידה כשבא לידה וודאי לא קיבלה אלא לדעת חזרת נגזל ואפי' שיאמר לה לא בתורת חזרת גזל אני נותנו לך לא מהני דאנן סהדי דבתורת חזרת קיבלה עכ"ל הלח"מ וזהו כמו שכתבתי כנ"ל [והא דלא מהני שדיך היכא דבא לידו בתורת פקדון ובגזל מהני שדיך יש לחלק] ועיין ב"ש ס"ק י"ג בסי' כ"ח וקצרתי

ז) ולפ"ז נלע"ד במש"כ החלקת מחוקק סי' כ"ח ס"ק ה' דאם גזל ממנה דמים ועשאן כספים דקנה אותן בשינוי וחזר ועשאן דמים וקדש אותה אינה מקודשת ויש לדחות דאין זה גזל דידה ואין זה אלא חוב בעלמא ומקודשת אם לא אמר כנסי סלע זו שאני חייב לך ע"ש בחלקת מחוקק ולענ"ד ברור בכה"ג דאינה מקודשת דכיון דאתי לידו בתורת גזל ולא הימנתו מעולם ויראה להפסיד החוב: ע"כ בכה"ג הסברא נותנת לומר דקיבלה עבור החוב שבתורת גזל בא לידו וכה"ג אמרו בקידושין (דף י"ג) דמחמת חשש אי שדינא ומיתבדי חששה ולא זרקה הקידושין אלמא דמחמת חשש הפסד תלינן בזה ביותר ואמרינן דלא נתרצתה בקידושין וה"ה באתי לידו בתורת גזל וכיון דהיא בחשש דלא ישיב לה כמו דלא החזיר עד הנה וכמו שכתבו התוס' במכות (דף ט"ו ע"ב) גבי קיימו ולא קיימו דהוי התראת ודאי משום דאמרינן דכמו דלא קיים עד הנה כמו כן לא יקיים עכשיו וכיון דיש לחוש להפסד גוף החוב ע"כ י"ל דקיבלה עבור השבת החוב ודלא כהח"מ וע"פ מש"כ יש להעיר בדברי הב"ש בסימן כ"ח ס"ק ו' וס"ק ז' וקצרתי

ח) ולפ"ז בנ"ד דלא רצתה למכור לו הסכין בהקפה רק במזומן ואם לא פרע הוי הסכין גזל בידו וכמש"כ החלקת מחוקק בסי' ק"כ ס"ק ה' בזה"ל דאם נותן לו הגט ע"מ לשלם לו מיד ואינו משלם לו ודאי הוי הגט גזל בידו עכ"ל הח"מ שם וכיון דלא נתרצית מעולם להאמין לו בהקפה וע"כ יותר לנו לומר דקיבלה להציל את שלה. וגם הא חזינן דברח ולא שילם בעד הסכין ע"כ הסברא נותנת לומר דקיבלה בעד החוב ואינה מקודשת ואפשר דגם הח"מ בסי' כ"ח ס"ק ה' הנ"ל מודה לזה דשא"ה דלא הי' הזכרת החוב כלל כעת. משא"כ בנ"ד דעיקר החוב נעשה עכשיו ע"כ גם הח"מ מודה דאינה מקודשת כי בכה"ג אף הרמב"ם מודה להרשב"א דזה דומה לגזל דלא בעי דיזכיר לה לשם חוב כלל וכהלח"מ וזהו יסוד גדול להקל בנ"ד ומכל הלין טעמי דעתי מסכמת להיתירא וכמש"כ כת"ר: סימן נח

נשאלתי מהרבנים הג' דק' טאהרני הראד ומארום פאל ע"ד א' שקידש בתולה בפני עדים וא"ל בזה"ל הא לך ששה קאפיקעסם ותן לאחותך שרה שאני חייב לה השיבה הבתולה תן ואני אתן וכשקיבלה הבתולה לזה א"ל ה"א מקודשת לי במטבע זו ואח"ז זרקה המטבעות לארץ ולא נתברר להם אם הזריקה הי' בתכ"ד או לאחר כ"ד של הקידושין ובקשו ממנו לחוות דעתי בזה: ענף א

א) תשובה ב"ה והוא כי נלע"ד לדון להיתירא אף בלא זרקה כלל וכש"כ אם הי' זריקתה לכה"פ לאחר כ"ד ונקדים להך דקידושין (ד' י"ג) בההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא כו' קשו בה משמי' דרב הונא ברי' דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהלה סברה אי שדינא להו ומיתבדי מחייבנא בהו הכא בתורת קדושין ואי איתא דלא ניחא לה לישדינהו הרי דסוגיות הגמ' הוא דכ"ז דליכא הוכחה דנתרצית בקידושין לא הוי מקודשת משום דלא חיישינן לקידושין כי אם ע"י הוכחה דאי אי' דלא ניחא לה לישדינהו והריטב"א שם הקשה דהא אף דקיבלה בתורת פקדון היתה יכולה לזרוק ולומר לו בפניו טול את שלך ותירץ הריטב"א דיכולין לומר דהאשה טועה וסוברת דכיון דבתורת פקדון בא לידה לא מיפטרת מאחריות ע"י אמירת טול שלך וכן הוא הלשון בגמ' דאמרו שם בזה"ל סברה אי שדינא כו' משום דאף דע"פ דין אינו כן עכ"ז האשה טעתה בזה וזהו דלא כתי' הראב"ד דשם דכתב דמיירי בפקדון בתוך זמן כו' כי כל הפוסקים והשו"ע לא ס"ל כתי' הראב"ד והעיקר כתי' הריטב"א הנ"ל, וכ"כ הר"נ בקידושין שם כתי' הריטב"א הנ"ל וכן מצינו ברשב"א גיטין (ד' כ"ג ע"ב) והובא באה"ע סי' קמ"ב ב"ש ס"ק ג' שכתב גבי חמש נשים אף שאמרו בפ"נ בארץ ישראל אינן נאמנות משום דנשים לאו דינא גמירי וסברי דבעל יכול לערער אף באמרה בפ"נ כו' וכן מצינו בגיטין (ד' כ"א) גברא שאני דידע לאקנויי וכהנה רבות בש"ס דמצינו דאשה עבידה למטעי בדין יותר מאיש

ב) והיכא דאיכא פלוגתא אף דלא קיי"ל ם החולקת. עכ"ז מצינו בזה גם באיש די"ל דהוא טעה בזה כמו דכתב הש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק כ'. וס"ק כ"ב. דהיכא דאיכא פלוגתא י"ל דהנותן טעה בזה. וכן מצינו להתוס' בסנהדרין (ד' נ"ג) ד"ה הא כו' שהוכיחו דבחייבי כריתות לכ"ע אינו תופס הקידושין דאם הי' פלוגתא בזה אף דלדינא קיי"ל כמ"ד דאין קידושין תופסין באחותו מ"מ לא שייך לומר בזה אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו כיון דיש פלוגתא בזה א"כ יש לחוש שמא טעי בזה וכ"כ הנ"י פ' א"נ. והובא בסמ"ע סי' מ"ג ס"ק י"ב דטעו דכותבין שטר אף בלא אקנייתא ע"ש וכה"ג כתבו התוס' בב"מ (ד' ט"ו ע"ב) ד"ה ונתן לו כו' ובערכין (ד' ל') ד"ה דילמא אינה מכורה כו' וכן מצינו בגיטין (ד' נ"ד) דטעי בדר' ירמי' ועיין במנחות (ד' ק"ג) בשעורים טעי בעדשים לא טעי ובכתובות (ד' ע"ד) במקדש במלוה ובעל דבהנך טעי ופי' רש"י הכל בקיאין בהלכות קדושין כו' ובב"ק (ד' צ"ה) דבלוקח ת"ח ידע דקרקע אינה נגזלת. אבל ע"ה לא ידע כו' וביבמות (ד' כ"ט) דערוה מיגמר גמירי לי' אינשי כו' ופי' רש"י שם אבל ערוה דר"ש לאו כ"ע גמירי כו' וכעין זה הוא בשמ"ק לכתובות (ד' נ"ח ע"ב) על הא דהמקדיש מעשה ידי אשתו דמתוך דאין מוציא דבריו לבטלה נעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהם והקשה