עין יצחק חלק א שכה

נפשות כיון דהי' שלא בהתראה וגם הא האידנא אינו נוהג דיני נפשות כלל וכן אם נימא דלפוסלן שלא בפניהן אינם נאמנים משום דמה"ת אף אם אינו דיני נפשות ממש ג"כ בעינן שיהי' העדות בפני הבעלים א"כ ממילא ה"ה גבי עדי קידושין נימא דלא תועיל כיון דהעידו שלא בפני הבתולה אף דלא הוי דיני נפשות ממש

ג)נ וראיתי בתשובת רע"א זצ"ל סי' צ"ד בסופו שכתב איזה פוסקים דכתבו דבעניני אישות לא שייך לומר קב"ע שלא בפני בע"ד שהב"ד עצמם הם הבע"ד עכ"ל. ולפ"ז יש לסתור לסברת הממנ"פ שכתבתי אבל לדעתי יש לפקפק על דבריהם בזה דלפ"ז תקשה דלמה הצריכה התורה להעיד בפני הבעלים של השור שהמית הא גם בשור שהמית יש לדון סברתם דהא הב"ד הם הבע"ד מצד מצוה ובערת הרע מקרבך והך מצוה מוטלת על כל אדם וכמבואר בחולין (דף קל"ט) דאמרו דלא גמר דיני' ובעי לאתוי' לב"ד וקיומי' בי' ובערת הרע מקרבך ועיקר מילתא דבעינן בפני הבעלים הוא מן והועד בבעליו וכמבואר בב"ק (דף קי"ב) ועיין בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' כ"ד ודוחק לחלק בזה וע"כ העיקר לדעתי אם נימא דמהני קבלת עדות על קידושין שלא בפני' דזהו משום הטעם דכתבו דקידושין אינו בכלל נפשות ומה"ת לא בעינן קבלת עדות בפני הבעלים רק בנפשות וכמש"כ רע"א זצ"ל שם בשם כמה פוסקים ע"כ ממילא יש לדון להך ממה נפשך שכתבתי

ד) ועדיין יש לדון בכל זה דהא אם יבואו העדים להעיד בפני הבתולה שנתקדשה א"כ אז נסתר בלא"ה הממנ"פ הזה. אך בזה י"ל לפי מש"כ בספרי נחל יצחק סי' כ"ח סעי' ט"ו לחזק שיטת הרש"ל שכתב דאחר שהעידו שלא בפניו תו לא מהני בפניו לפי דהוי נוגעים בעדותן משום חשש אחזוקי דיבוריי' ע"ש ע"כ אף אם יעידו שנית בפני הבתולה לא יהיה מהני עדותן משום חשש אחזוקי דיבורייהו ויש להוסיף עוד דכיון דגבי קידושין הוי ספיקא דדינא אם יש ממש בעדות שלא בפני' א"כ אין זה דומה להך דח"מ סי' כ"ח סעי' ט"ו דכתב הרמ"א דאם חזרו והעידו בפני הבע"ד מהני עדותן דזהו לפי דכיון דלא היה שום תועלת מן עדותן שלא בפני הבע"ד בדיני ממונות ע"כ אין שייך שם חשש אחזוקי דיבורייהו כיון דלא הי' ממש מן דבריהם כלל במה שהעידו בראשונה שלא בפני הבע"ד. משא"כ בעדי קידושין שלא בפני' כיון דהיה עכ"פ איזה תועלת מעדותן לענין למשוויי' לספק מקודשת אילו לא הי' באים עדים אח"ז לפוסלן ע"כ יש בזה חשש אחזוקי דיבורייהו ביותר וע"כ אף אם יבואו שנית להעיד בפניה אינן נאמנים משום טעם הנ"ל

ה) ובקצרה הנני שונה טעמא דהיתירא בנ"ד לפי דיש לנו ספיקא דדינא אם מהני קבלת עדות שלא בפניה. וספק ב' אם מהני עדות באומרים אין אנו יודעים הזמן בדין מרומה כיון דבעי דרישה וחקירה בזה. וספק ג' אם יכולין לפוסלן לעדות אף שלא בפניהם דשמא מהני עדות בזה כיון דלא הוי נפשות ממש כנ"ל א"כ יש לנו ג' ספיקות להיתירא בנ"ד ואף אם יעידו שנית בפניה הא יש בזה חשש אחזוקי דיבוריי' כנ"ל ועוד הא מבואר בח"מ סי' כ"ח סעי' ט"ו ברמ"א דאם הבע"ד אלם ויראים להגיד בפניו מקבלין העדות שלא בפניו וה"ה בנ"ד דהאנ"ח הם היו ריקים ופוחזים ויראים העדים להגיד בפניהם. דבזה מקבלין העדות שלא בפניהם ודנין ע"פ אך בזה י"ל דהא מבואר בהרמ"א שם דדוקא להסוברים דאם קבלו עדות שלא בפניהם מהני בדיעבד דבזה מהני אף לקבלן לעדות לכתחילה היכא דהם אלמים כמש"כ הרמ"א שם בלשון ולכן אם הבע"ד אלם כו' וכמש"כ הסמ"ע שם בס"ק מ"ט. א"כ לשיטת המחבר שם דס"ל דאם קבלו שלא בפניה אף בדיעבד לא מהני א"כ לפ"ז אף באלם אין מקבלין העדות . שלא בפניה. אך אכתי יש לדון ולצרף כ"ז עוד לספק דהא יש לנו עוד ספיקא דדינא דשמא הלכה כשיטת הסוברין דבדיעבד אם קבלו העדות שלא בפניה וכן באלם מקבלין שלא בפניו אף לכתחילה א"כ יש לנו עוד ספק ד' המסייע להיתירא וגם באמת העיקר לדינא דבאלם ויראין להגיד בפני' דמקבלין אף לכתחילה שלא בפניו וכמש"כ בביאור הגר"א זצ"ל שם בס"ק ס"ח דזה הוי כמו עדים מבקשים לילך למדינת הים דמקבלין אף שלא בפניו ועיין מזה בתה"ד סי' קע"ה וסי' קע"ו ע"כ מכל הלין טעמי דעתי מסכמת כי מותרת הבתולה להנשא לכל מי שתרצה ובלא פקפוק וחשש כלל ויפה כתב כת"ר לצרף להיתירא שיטת ה"ר דוראן והרשב"א המובא בב"י אה"ע סי' מ"ג דס"ל להסתפק דשמא לא היה עדיין ו' חדשים מעת דהביאה ב' שערות וכן הזכיר זה הב"ש בסי' ל"ז ס"ק ה' וכן יש לי סעד לשיטתם מן נזיר (דף ל') דאמרו שם דאי אייתי במצעי מאי והארכתי בזה במק"א

ו) ועוד דהא יש לנו כמה אומדנות המוכיחות דלא נתרצתה על הקידושין ואף דמבואר באה"ע סי' מ"ב סעי' א' בהרמ"א דאין הולכין בענין קידושין אחר אומדנות המוכיחות כו' הא זה אינו [אלא[ מצד חומרות חז"ל וכמבואר בתשובת מהר"ם סוף ספר נשים והובא בבית יוסף ריש סי' מ"ב ובביאור הגר"א זצ"ל שם בס"ק ד' וע"כ העיקר מה דיש לחוש בנ"ד אין זה רק מדרבנן ובדרבנן ודאי יש לנו לסמוך על ההיתר שנתבאר ובאמת אף אם לא היה האומדנות המוכיחות ג"כ יש לסמוך להיתירא על כל מש"כ: סימן נז ב"ה יום ה' כ"ה אייר תרכ"ו קאוונא

נשאלתי ע"ד העובדא בישא שנתהוה אשר איש א' בא לחנות וביקש מהבתולה דשם שתמכור לו סכין ואחר שהושווה במקח שמנה ק"כ אמר להנערה יש לי גריוונע של כסף לקחה הנערה ב' ק"כ מכיסה ונתנה רעסטא והניחה על הטאנבאק והנער תפס ביד הנערה והניח הגריוונא בידה וא"ל ה"א מקודשת לי במטבע זו כדת משה וישראל וברח תיכף והי' עדים ע"ז והנערה אומרת שלקח הנער הסכין והרעסטא ושקבלה המעות בעד הסכין. ואומרת ג"כ שלא שמעה כלל מה שאמר הנער מחמת טרדת הא"י שהיה שם אז בחנות וגם אם הייתי שומעת לא הייתי יודע ומבין שזה קידושין, וכת"ר יצא להיתירא כנכון ובאמת מצוה להכניס בענין זה ולחפש בצדדי ההיתר למען לא יהיה בנות ישראל כהפקר לפני עושי רשע: ענף א

א) והנני להשיבו בקצרה ולחוות דעתי מה שיש להקל בזה והוא דבעיקר הדין אם אומרת שלא שמעה מחמת טרדת הא"י שמה אז וכן לא הבינה מסתבר דנאמנת כמש"כ הנו"ב בסי' נ"ט וכבר כתב הב"ח ע"פ משמעות הר"נ והמגיד דאף באמר ה"א מקודשת לי צריך לידע שהיא הבינה דלאו כל הנשים מבינים לה"ק והובא בב"ש סי' כ"ז ס"ק ה'. אך הב"י והח"מ שם ס"ל דאינה נאמנת א"כ הוי ספק קידושין בפרט דאומרת דלא שמעה מחמת אמתלא דהיה שם א"י א"כ הוי מחמת זה לכה"פ אינה מקודשת וודאי רק קידושי ספק ובעיקר מילתא דקידושין (דף י"ג) א"ל כנסי סלע זה שאני חייב לך וחזר ואמר התקדשי לי בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה דאישתיקא אינה מקודשת כתבו הר"נ והרשב"א בחידושיו שם