עין יצחק חלק א שכד

ע"כ לפ"ז אף בלא ניערה הקדושין כלל ג"כ אין לחוש כיון דלא נתרצתה מעולם להתקדש לו והקישורי התנאים שהיה ביניהם נתבטל כבר באמת וכפי שכתבו בהגב"ע שלהם

ב) ואף לשיטת הב"ח דהובא בב"ש סי' כ"ח ס"ק י"ב דס"ל דאם לא ניערה הקדושין הוי ספק קדושין מ"מ בנ"ד דניערה הקידושין גם הב"ח מודה להקל. והנה לפי המבואר בהגב"ע שאחר שאמר אתם עדי בתכ"ד זרקה הקידושין לארץ א"כ הי' ביותר מן תכ"ד מן אמירתו האמ"ל. ובתשובת חכם צבי סי' קט"ו כתב דבעינן דניערה הקידושין תכ"ד ובנ"ד הא הי' ביותר מן תכ"ד שהרי הי' תכ"ד של אמירתו אתם עדי ובאמת בעינן תכ"ד של אמירתו האמ"ל. א"כ לפי דעת הב"ח יש לכאורה מקום לחוש בנ"ד. ועכ"ז יש להקל בנ"ד לפי מש"כ הקהלת יעקב להגאון מליסא באה"ע סי' למ"ד סעי' ז' דכתב דהא דשם דמבואר דלא הוי קידושין דאף דלא הי' הזריקה תכ"ד ג"כ לא הוי קידושין כיון שהי' סמוך מאוד ע"ש א"כ בנ"ד דהי' סמוך מאוד מהני הא דלא הוי קידושין כלל אך בעיקר דברי הקהלת יעקב הנ"ל במה שכתב לדון דלכן אף דלא הי' הזריקה בתכ"ד ג"כ לא הוי קדושין משום דדיינינן הוכיח סופו על תחילתו לפי ענ"ד יש להעיר עליו דהא הך מילתא דהוכיח סופו על תחילתו הוי ספק אם אמרינן הוכיח סופו כו' או לא כמבואר ביו"ד סי' ד' סעי' ב' ובח"מ סי' רמ"ה סעי' י"א וקצרתי ועכ"ז הא עכ"פ ספיקא דדינא הוי אם אמרינן הוכיח סופו כו' או לא. א"כ אף דנימא דהוי ספיקא דדינא אם אמרינן הוכיח סופו כו' וא"כ לא הוי קדושין בנ"ד משום דגם זה מקרי ניערה הקידושין ועוד ספק שני אם הלכה כהב"ש והמהר"ם פאדווא דכתבו דאם לא נתרצתה בהקידושין לא הוי חשש קידושין כלל אף בלא ניערה הקידושין כלל ואת"ל כהב"ח דמחמיר בלא ניערה הקידושין אף היכא דלא נתרצית בהקידושין כלל מעולם מ"מ יש לדון ספק שמא אמרינן הוכיח סופו כו' ומקרי זה בשם ניערה הקידושין ולא הוי ממש בהקידושין כלל והוי ספק ספיקא מעליא כידוע דספק ספיקא דדינא מהני כמו כל ס"ס ובפרט דגם להב"ח גופא לא הוי רק ספק קידושין ע"כ בוודאי יש לסמוך על דברי הקהלת יעקב הנ"ל ועוד דהעיקר כדברי הב"ש והמהר"ם פאדאווי כנ"ל

ג) ועוד דהא בנ"ד לא ראו העדים נתינת המטבע לידה רק אח"כ כשזרקה המטבע לארץ כמו שכתבו בהגב"ע. א"כ הא מבואר בסי' מ"ב סעי' ד' בהג"ה דבכה"ג אין לחוש להקידושין ואף למה שכתב הב"ש שם ס"ק י"ב בשם המרדכי שהחמיר זהו אם ראו דבר המוכיח כו': אבל בנ"ד הא אין כאן שום דבר המוכיח כלל דהא יש לומר דהי' המטבע שלה והי' בתוך ידה מקודם שלקח ידה בחוזק והא שלא נפל מידה בעת שלקח ידה בחוזק. אין זה הוכחה לסתור כידוע די"ל דלמא הי' מונח המטבע שלה בתוך ידה מקודם בין האצבעות שלה וכהנה רבות. ואף דעכשיו האשה מודית דהי' המטבע שלו מ"מ הא אין זה קידושין בעדים כיון שהיתה יכולה להכחישו א"כ ה"ל כמו קידושין בלא עדים ואין לחוש כלל בנ"ד לכ"ע סיומא דפסקא דעתי מסכמת להקל בנ"ד ואין לחוש להקידושין של הבליעל כלל: סימן נו

נשאלתי ע"ד עובדא בישא שהי' במחנם אשר העידו הרבה עדים שראו איך שאנ"ח א' קידש לו בתולה א' מן בע"ב חשובים בפניהם שהזמינם כולם לעדים והעידו ע"ז שלא בפני הבתולה ובלשון א' ובסגנון א' ובלא שום שינוי כלל וכלל בעיקר הלשון והעדים מוחזקים במחנם לריקים ופוחזים והבתולה הכחישה אותן ושאלו אותן באיזה זמן הי' והשיבו כולן שאינם יודעים הזמן ואח"ז באו עדים להעיד כי העדים הללו הם אוכלי טריפות ומעשנים בשבת. והעידו כן שלא בפני העדים הללו לפי דיראים הם מהן יען כי רקים ופוחזים הם ומי יודע מה שיעשו להם וכיוצא בזה. וניכר הדבר כי הערימו סוד העדים הללו להעיד כן בעיקר הקידושין. וכן נראה הדבר רחוק דבת בעה"ב נכבד תתרצה להתקדש לאנ"ח כמותו ונשאלתי לחוות דעתי בזה

א) תשובה בעז"ה. ובקצרה דהנה בעדי קידושין שנתקבל עדותן שלא בפני האשה יש בזה פלוגתת הפוסקים אם מהני עדותן דלפי שיטת הסוברין דמה דאין מקבלין עדות בממון שלא בפני הבע"ד זהו מה"ת א"כ בוודאי אין לחוש לעדי קידושין שלא בפני הבתולה אך יש סוברים דעיקר קרא לגבי שור דהוא כדיני נפשות כתיב דבעינן בפני הבעלים ובדיני ממונות אסמכתא בעלמא מדרבנן ולפ"ז אין להקל בעדי קידושין שלא בפני' וכמש"כ רע"א זצ"ל בתשובה סי' צ"ד וסי' צ"ט ובספרי נחל יצחק סי' כ"ח סעי' ט"ו ע"ש. והוי זה ספיקא דדינא ויש לנו עוד ספק בנ"ד שהשיבו העדים שאינם יודעים זמן הקידושין. והנה כבר כתב הב"ש בסי' מ"ב ס"ק י"ד דהיכא דהיא מכחשת בעינן דו"ח ועוד דהא מבואר בח"מ סי' כ"ח סעי' דאם העדים אומרים עדותן מכוונת בלשון א' ממש צריכים דרישה וחקירה וזהו בשם הירושלמי ע"כ בנ"ד דהגידו כולן בלשון א' ממש וגם הכחישה אותן וודאי צריך דו"ח בזה: והיכא דצריך דו"ח מצד דין מרומה ואמרו העדים אין אנו יודעים דזהו פלוגתא דרבוותא וכמש"כ הכה"ג והובא בתומים סי' ל' ס"ק א' ודעתו נוטה דבדין מרומה צריך לגמרי דו"ח: אף דבסוף סי' ל"ג השיג על הש"ך שם ועכ"פ הוי ספיקא דדינא גבי דין מרומה דאמרו אינן יודעים הזמן ויש לנו ס"ס דדינא להיתירא בנ"ד דהוי דין מרומה ספק א' מחמת שהי' קבלת עדות שלא בפני הבתולה וגם הי' דין מרומה מצד הגדת העדים בלשון א' ועוד אומדנות לזה וגם היא הכחישתן. דהוי ספק א' בעיקר הקידושין שלא בפני'. וספק שני מצד דאמרו אין יודעים הזמן

ב) ועוד דהא כיון דהעידו כמה עדים על העדי קידושין דהם מעשנים בש"ק ואוכלי טריפות ועוד כיוצא בזה ואף אם הי' עד א' מהן פסול דאורייתא נתבטל כל העדות של שארי עדים דהזמינן ביחד להיות עדי קידושין דהא בנמצא א' מהם פסול כל העדות בטילה. ואף לפי דברי הב"ש בסי' מ"ב ס"ק ח' דלשיטת הרא"ש דבעינן ראי' והגדה אז הוי כמו דהי' עדים כשרים בעת הקידושין דזה אינו רק היכא דהיא מודית דהי' עדים כשרים בעת הקידושין והלכו למדינת הים. כיון דבעת הקידושין היו שם עדים כשרים כיון דלא נפסלו בעת הראי' רק בעת ההגדה לשיטת הרא"ש אבל היכא דהיא הכחישתן אז אינן נאמנים כלל כיון דהי' ראי' והגדה של הפסולין ג"כ ולכ"ע אין להם נאמנות לברר ודינם כמו עדי פסולין דאינן נאמנים כלל כיון דהכחישתן לגמרי ומה דהי' עדות העדים לפוסלן שלא בפני העדי קידושין הא יש בזה לדון דבנ"ד מהני עדותן לפוסלן אף שלא בפניהן לא מבעיא לשיטת הש"ך בסי' ל"ח ס"ק א' בסופו דס"ל דנאמנים העדים לפוסלן אף שלא בפניהם. ואף להחולקים על הש"ך בזה וכמש"כ הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ע"ב בארוכה. מ"מ בנ"ד יש לנו לדון להיתירא מצד ממה נפשך והוא דאם נימא דלא נפסלו שלא בפניהן. דלפ"ז מה"ט לא תועיל העדי קידושין שלא בפני הבתולה. דאם נימא דמהני קבלת עדי קידושין אף שלא בפני' משום דנימא כהסוברין דמה דבעינן קבלת עדות בפני הבעלים אין זה מה"ת משום דמה"ת לא בעינן בפני הבעלים רק בדיני נפשות כנ"ל א"כ ממילא נאמנים העדים לפוסלן אף שהעידו שלא בפניהן. דהא בנ"ד לא הי' חיוב על דיני