עין יצחק חלק א לב

ומן סוגיא דזבחים (דף צ"ה) הנ"ל במה דאמרו מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלוש על שלוש ומכבסו שנא' לא יקרע. מוכח מזה דבגדי כהונה שכבסן פסולין בדיעבד ודלא כמו שכתבתי לעיל והוא דהא כבר נתבאר דבגדי כהונה המקורעין פסולין אף בדיעבד א"כ לפ"ז יש להקשות דלמה לי' להש"ס לומר גבי מעיל שנטמא דמכניסו בפחות ומכבסו ולא קורעו משום שנא' לא יקרע הא אף אם הי' מותר לקורעו הי' הדין נותן להדר אחר עצה להכניסו בפחות ומכבסו ולא לקורעו משום דאם הי' קורעו אז לא חזי לעבודה כלל דהא כיון דנקרע פסול לעבודה משא"כ כ"ז דלא קרעו אף דמכבסו יהי' חזי לעבודה עכ"פ בדיעבד וע"כ מוכח מזה דאחר שכבסן פסולין אף בדיעבד משום דמכובסין גריעי מן משוחקין כן מוכח לכאורה והדברים ארוכין

ח) נחזור לענינינו דשפיר הוכחתי מן הא דזבחים דאמרו מעיל שנטמא כו' ולא אמרו כן בכל בגדי כהונה דמוכח מזה דבשאר בגדי כהונה יכול לקורען משום דהוי קורע ע"מ לתקן דאף דלעבודה הם פסולין מ"מ הא מתקנן שיהיו ראויין לפתילות. אך במעיל וה"ה בכל בגדי כה"ג דטעונין גניזה אין זה מקרי ע"מ לתקן וע"כ נאסר הקריעה בהו ולכאורה הי' מקום לומר דהמקרע בגדי כהן הדיוט לא יהי' איסור לאו דלא יקרע בהו דכיון דעיקר לאו דלא יקרע נאמר רק גבי המעיל דהוא מן בגדי כה"ג א"כ מנלן למילף מזה על בגדי כהן הדיוט דהא קדושת בגדי כה"ג חמור מן קדושת בגדי כהן הדיוט בכמה מילי אך מה אעשה שאין זה במשמעות הש"ס ביומא (דף ע"ב) והרמב"ם פ"ט ה' כלי המקדש ועת לקצר וכבר כתבתי בקונטרסי הקודם דגם בעיקר ראייתי מן הך דזבחים יש לדון הרבה ולדחות הראי' הזאת אך לפי שאין זה נוגע כלל לדינא ולענין שאלת הקורעקטין דנ"ד ע"כ השמטתי למה שיש לי חידושים בעז"ה בענין הזה והפסקתי באמצע

ט) ומש"כ כת"ר דבהנך קורעקטין אינו דומה לבגד ויריעה דהתם אי אפשר לתקנו בענין אחר משא"כ בהקורעקטין כו' עכ"ל כת"ר הנה לא ראה כת"ר את קוטב דברי תשובתי כי כל הרואה שם יראה כי לא עלתה על דעתי מעולם לומר כן אך עיקר יסוד ההיתר שלי בעז"ה ע"ד הקורעקטין לשורפן הוא מטעם אחר ומה שכתבתי שם להך ראי' דזבחים הוא אגב אורחא במה דכתבתי שם להוכיח דאיסור איבוד כתבי קודש אינו אלא מדרבנן מהא דהתירו למחוק כל האותיות זולת אזכרות אם הוא במקום צורך דאילו במוחק ע"מ לתקן גם האזכרות מותר וע"ז הבאתי שם אגב אורחא להראי' מזבחים הנ"ל. ובאמת לדינא בל"ז כבר כתב הכ"מ בהרמב"ם ה' בית הבחירה פ"א ה' י"ז דכתב הרמב"ם דדוקא דרך השחתה לוקה משום לא תעשון דכתב הכ"מ להדיא דאם נותן ע"מ לתקן וודאי שרי עכ"ל הכ"מ וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ו ה' יסודי התורה ה' ז' ובפ"ט ה' כלי המקדש וכ"כ השלטי גבורים לשבועות סוף פ"ד בהרבה ראיות לזה וכן כתבתי מכבר בשם הרדב"ז ועוד פוסקים וביו"ד סי' רע"ו במוחק ע"מ לתקנו. ואין זה שייכות כ"כ לענינינו ע"כ אין מן הצורך לכתוב כעת יותר בזה

כ"ז ראיתי לכתוב במה שיש לפלפל בדבריהם אף שאין זה שייכות לענין הקורעקטין דנ"ד ובאמת אין העת מספיק להאריך בפלפולים שאינם לדינא והלואי יספיק הזמן למשקל ולמטרי בהענינים הנחוצים והנצרכים לדינא ולהלכה למעשה ובפרט בעתים הללו אשר רוב תלאות יטרידוני למאוד ד' ירחם

י) שוב הקשה לי הרב הג' כו' על מה שכתבתי לדחות למה שכתב לחלק דמעיל שאני וכתבתי אליו דלא נהירא לי לחלק בזה ולפי שיטת הירושלמי דמבלאי כה"ג היו מדליקין נרות שבפנים א"כ ה"ה בהמעיל ואין לחלק. על זה חזר והקשה לי דהא המעיל שהי' של צמר הי' פסול להדלקת הנרות בפנים כמבואר בשבת (ד' כ"א) ומתפלא עלי. הנני להשיבו כי אין מקום להשגתו והוא דהא כת"ר כתב מתחילה לחלק דהא דאמרו בירושלמי דמבלאי כה"ג הי' מדליקין נרות בפנים. דזה אינו בהמעיל משום שהיה בו קדושה יתירה דנשמע קולו בבואו אל הקודש וע"ז כתבתי לו דאין לחלק בסברא דנפשי' בזה ואם לענין הדין מצד אחר יש חילוק לחלק דשאני מעיל דהיה תכלת וצמר פסול להדלקת המנורה מזה הא לא מיירינן כלל וכן כת"ר ראה לחלק דשאני מעיל דנשמע קולו בבואו אל הקודש וכמש"כ כת"ר ולא אתי על הא דמעיל שאני שהי' של צמר ובאמת משכחת לי' גם המעיל שיהי' מועיל להדלקת המנורה ובאופן שכתבו התוס' בשבת (דף כ"א) ד"ה שמחת בית השואבה כו' דכרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו דמותר במקדש והובא במל"מ פ"ג ה' תמידין ה' ט"ו א"כ משכחת עדיין עצה להמעיל דלא נצטרך לגונזו אלא להדלקת הנרות ע"פ עצה זו והנה בעת שהנני עוסק להשיב לשואלי דבר בעז"ה לדינא אין עלי החיוב לבאר הדינים הנוגע לענין אחר שאינו מענינינו כמו בדיני המעיל באיזה אופן יהי' ההיתר שלו להדלקה בפנים דא"כ אין סוף לדבר כלל לעולם. רק על המשיב מוטל להשיב במה שאנו דנין וע"ז נאמר ואידך פירושה זיל גמור הדינים של הפתילות מהדלקת הנרות בפנים ואין לכת"ר שום פליאה עלי כלל ויתן ד' שיהי' בכחינו לבאר היטב הדינים הנוגעים להלכה למעשה על בורי' כראוי: סימן ח ב"ה יום ב' כ"ג טבת תרל"א לפ"ק

נשאלתי ע"ד קיבוץ א' מן הישובים ששכרו מנין אצל א' בשכירות ואח"ז הוצרך לתקן ביתו שנפלה ונהרסה וקבעו המנין בבית אחר ועכשיו שתיקן הראשון את הבית טוען שיוחזר המנין אל ביתו והשני טוען שיהי' אצלו המנין בלא שום שכר וגם הראשון רוצה שיהי' המנין אצלו בלא שום שכר והאריך כת"ר בזה וביקש ממני לחוות דעתי בזה ושקיל וטרי הרבה ע"פ מה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ג'

א) תשובה בקצרה ולכאורה י"ל ולדמות זה להא דמבואר באו"ח סי' קנ"ג סעי' כ"ב דאדם שהוא רגיל בשום מצוה ואירעו אונס כו' דחוזר למצותו וכן מבואר בח"מ סי' קמ"ט סעי' ל"א דאדם שהחזיק במצוה כו' חוזר למצותו אבל באמת אינו דומה נ"ד לדהתם. דהא התם מיירי בהחזיק בתורת מצוה א"כ במי שמקבל שכר עבור החזקתו לא שייך לומר בי' דחוזר למצותו דאין זה מקרי מצוה כ"כ וכעין זה מצינו בב"מ (דף פ"ב ע"ב) במלוה צריך למשכון ופי' רש"י דצריך להשתמש בו וס"ל לחד תנא שם דכיון דלהנאתו מתכוין לא הוי מצוה ועיין בש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק י"א ובנתיבות שם ס"ק ח' ובספרי נחל יצחק שם וקצרתי. וכה"ג מצינו בח"מ סי' רס"ד ש"ך ס"ק א' גבי אבידת רבו דזה אינו רק במלמדו בחנם ולא במלמדו בשכר וע"כ לא שייך בנ"ד לדון משום דהחזיק במצוה דהא לא קעביד מצוה וגם הא כתב הסמ"ע בח"מ סי' קמ"ט בס"ק נו"ן דבעינן חזקה שיש עמו טענה ובנ"ד הא הוי חזקה שאין עמו טענה ולכן אין זה דומה להך דח"מ סי' קמ"ט ואו"ח הנ"ל

ב) אך יש בנ"ד לכאורה לדון לזכות למי שהי' לו המנין בביתו בראשונה מצד אחר ע"פ הא דמבואר באו"ח סי' קנ"ג סעי' י"ז דמי שהי' בביתו