עין יצחק חלק א לא

דכתבתי דיש לחלק משום דלא הוי התם קריעת רובו רק קריעה במקצתו ואינו עובר בכה"ג על לאו דלא תעשון כו'. והקשה כת"ר דהא מבואר להדיא בשבת (דף ע"ה) בתוס' ד"ה שכן יריעה כו' בתירוץ השני דיריעה שנפל בה דרנא צריך לקורעה מתחילתה ועד סופה כו' עכ"ל כת"ר. הנני להשיבו כי אין סתירה מדברי התוס' למה שכתבתי לפי דעדיין יש לומר דלא היו קורעין לכל היריעה בבת אחת אלא היו קורעין מתחילה קצתו והיו תופרין אותה ואח"ז היו קורעין עוד במקצתו ותופרין באופן שיהי' שוה להתפר בכולו וכן עד סופו בכדי שיהי' מתוקנת היריעה בשוה מתחילתה עד סופה בלא קמט ומדוקדק לפ"ז לשון הש"ס בשבת שם דאמרו שכן יריעה שנפל בה דרנא קורעין בה ותופרין אותה ולא אמרו בקצרה קורעין ותופרין אותה או בלשון קורעה ותופרה. וע"כ יש לומר דהש"ס אתי לאורויי דאסור לקורעה בבת אחת משום לא תעשון כו' ולכן אמרו לשון בה דמשמעות הלשון הוא דהקריעה הי' בתוך קצת היריעה ולא ברובה בכדי שלא יעבור על לא תעשון דבקריעה במקצתו נראה דאינו עובר על לא תעשון ובפרט דנפל בה דרנא והוי היריעה מכבר כמו דנקרעה במקצתה ע"י הנקב שנעשה בהיריעה ע"י דרנא. ואף שידעתי כי אין זה הכרח כ"כ למש"כ להוכיח כן מן לשון קורעין בה. עכ"ז כיון דיש מקום לפרש כן ע"כ ממילא אין הכרח להוכחת החתם סופר הזאת ומן דברי התוס' שבת שם דאמרו ואע"ג דהשתא לא משכחת במשכן ע"מ לתפור שני תפירות כו' אין סתירה לדברי כלל ופשוט] ועיין ברש"י וברע"ב שם

ב) ויש לדון עוד אף דבאמת העיקר כשיטת הפוסקים דקריעה ע"מ לתקן מותר וה"ה במוחק השם כדי לתקנו דמותר מ"מ אפשר לומר הכא בהיריעה שנפל בה דרנא דאסור לקורעה ברובא בבת אחת אף דהוי ע"מ לתקן: משום די"ל דדוקא היכא דאין לנו עצה לתקנה רק ע"י הקריעה אז מותר לקורעה. אבל גבי היריעה שנפל בה דרנא דיש לנו עצה לקרוע במקצתו ולתופרה וכן אח"ז לקרוע עוד קצתו ולתופרה וכן עד סופו בכדי שלא יהי' הקריעה ברובו לעולם בלא תפר ואז אין בזה כלל לאו דלא תעשון מעולם. אז יש לומר דכיון דיש לנו עצה זו ע"כ כל זמן דלא נעשה כן אסור לקורעה ברובא דבכה"ג לא שייך ההיתר דע"מ לתקן כיון דיש לנו עצה לתקנו באופן אחר ולכן מדוקדק לפ"ז לשון קורעין בה לאשמועינן הך דינא ויש לדון בזה עוד וכבר כתבתי דאף דמן דקדוק לשון קורעין בה אין כ"כ הכרח. עכ"ז יותר טוב לומר דהש"ס נתכווין למה שכתבתי

ג) והנה ע"פ מה שכתבתי לדון ולחלק בין קריעת רובו לקריעת מקצתו יש מקום ליישב עפ"ז במה שהקשיתי מכבר בהא דיומא (דף ע"ב) דהמקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע והקשיתי דהא בלא"ה לקי משום דלא תעשון וכתבתי דזהו ללקות שתים וכעת ראיתי דיש לומר בפשיטות דאם משום לאו דלא תעשון אינו לוקה רק בקרעו ברובא דזהו דרך השחתה אבל בקרעו במקצתו אינו לוקה משום לא תעשון כיון דעדיין שם בגד עליו ובלאו דלא תעשון אינו רק אם הוא בדרך השחתה וכמש"כ הרמב"ם בפ' ו' ה' יסודי התורה ה' ז' אבל משום לאו דלא יקרע עובר אף בקריעה במקצת ואפשר דהשיעור בזה הוא בטפח וכעין הא דמ"ק (דף כ"ב ע"ב) ועיין במ"ק (דף כ"ו ע"ב) ובסנהדרין (דף סמ"ך) דאמרו אתי' קריעה קריעה כו' ויש להאריך בזה אכן מהרמב"ם פ' ט' ה' כלי המקדש ה' ג' משמע דלא כמו שכתבתי דהא הרמב"ם כתב שם דהקורע פי המעיל לוקה משום לא יקרע וה"ה לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה דמשמע דגם על לאו דלא יקרע אינו עובר רק אם הוא דרך השחתה. וע"פ מש"כ יש לפלפל בדברי החתם סופר ח' יו"ד סי' רס"ד בד"ה ונ"ל ראי' מדאיצטריך קרא גבי מעיל כו' והוכרחתי לקצר באמצע

ד) שוב ראיתי דיש עדיין מקום לומר דהנכון עם החתם סופר בראייתו מן שבת הנ"ל משום דעל מה שכתבתי לפרש די"ל דלא הי' שם קריעה ברובו בבת אחת רק בקריעה במקצתו ולתופרה וכן אח"ז בקריעה במקצתו ולתופרה כו' עדיין יש לפקפק בזה משום דאף דנימא דבקריעה במקצתו אינו עובר על לא תעשון מ"מ הכא גרוע וכעין הך דשבת (ד' קי"ב ע"ב) סנדל שנפסקה כו' ובניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רימון דטהור משום דהוי פנים חדשות כו' וע"כ יש לדון כמו כן בבגד שנקרע ברובה דאף דקרעו במקצתו ותפרו וכן אח"ז בקרעו במקצתו ותפרו עד שנעשה הקרע והתפר ברובא דאף דנעשה שלא בבת אחת מ"מ כיון דדינו כנקרע ברובו ע"י הך פנים חדשות ע"כ יש לומר דעובר בכה"ג על לאו דלא תעשון ולכן לפ"ז שפיר כתב החתם סופר בראייתו מן הך דשבת ועת לקצר בזה וכי יש לי להאריך בפרט הזה

ה) ומש"כ כת"ר בהא דזבחים (דף צ"ד) דכתבתי דבגדי כהונה שנטמאו יכול לקורען ולהכניסן בפנים לכבסן משום דהוי קורע ע"מ לתקן וכדברי בעל קרבן חגיגה. וע"ז כתב כת"ר דהא כיון דמכבסין א"כ אינם ראויין שוב לעבודה כמבואר בזבחים (דף פ"ח) דאין מכבסין לבגדי כהונה וכמו שכתב הרמב"ם ה' כלי המקדש יפה העיר כת"ר. ועכ"ז לדינא יש לדון ולחלק דרק לכתחילה אמרו דאין מכבסין משום דאין עניות במקום עשירות ולכן בבגדי כהונה שנעשו צואים מניחן לפתילות כמש"כ הרמב"ם אבל היכא דהמצוה הוא לכבסן משום דניתז עליו דם חטאת י"ל דאף אחר שכבסן ראויין לעבודה עכ"פ בדיעבד דלא גרעי מן בגדים משוחקין דאם עבד עבודתו כשרה כמבואר בזבחים (ד' י"ח) דאף דלכתחילה בעינן שיהי' חדשים מ"מ בדיעבד כשר שחקין וכמבואר ביומא (ד' י"ב) דילבש לרבות השחקין והתוס' ישנים כתב שם דלא ידעינן מתי הם מיקרי שחקים] וכן הוא ביומא (ד' כ"ד) וברמב"ם פ' ח' ה' כלי המקדש ה' ד'. א"כ הדעת נותנת דאף לאחר שכבסן דאף דאין בזה עליהן שם חדשים דמ"מ בדיעבד כשרה עבודתן דלא גרעי משחקין עכ"פ דכשרה בדיעבד וע"כ מקרי קורע על מנת לתקן על דיעבד עכ"פ

ו) וכן יש להוכיח לכאורה מן התוס' זבחים (ד' צ"ה ע"א) ד"ה והא בעי שבעה סממנין כו' שכתבו דמעיל דכה"ג אינו יכול לכבסו ע"י צפון משום דצבעא מעבר. הרי דס"ל להתוס' דאף לאחר הכיבוס חזי עדיין לעבודה דאל"כ מאי איכפת לנו דיעבור הצבע אך באמת אין זה הוכחה משום דאף דנימא דלא חזי לעבודה רק לגניזה דמ"מ אסור להעביר הצבע משום לא תעשון כו' וכמו דאסור למחוק השם אף בס"ת פסולה דטעונה גניזה אכן באמת יש לדון בפשיטות מטעם אחר במה שכתבתי דבבגדי כהונה שניתז דם עליהן דיכול לקורען ולכבסן משום דהוי קורע ע"מ לתקן דיש לדון בזה משום דקיי"ל בבגדי כהונה מקורעין ועבד עבודתו פסולה וכמבואר בזבחים (דף י"ח) וברמב"ם פ' ח' ה' כלי המקדש ובתוס' יומא (ד' י"ב). ואף בתופרך לאחר שנקרעו משמע דפסולין משום דאין בזה לכבוד ולתפארת ועוד דהא בבגדי כהונה בעינן מעשה אורג כמבואר בזבחים (ד' פ"ח) וביומא (ד' ע"ב) א"כ אין זה מקרי קורע ע"מ לתקן דהא כיון דקורעו לא חזי למילתייהו. אכן יש לומר דכיון דמניחן לפתילות כמש"כ הרמב"ם בבגדי כהונה שבלו ונעשו צואים ע"כ מקרי שפיר קורע ע"מ לתקן

ז) ומש"כ כת"ר לחלק דמעיל שאני לא נהירא לי לחלק כן מסברא בעלמא והעיקר הוא דלפי שיטת הירושלמי דהובא במל"מ פ' ח' ה' כלי המקדש ה' ה' דאף מבלאי מכנסי כה"ג מדליקין הנרות שבפנים א"כ ה"ה בהמעיל ואין לחלק בזה אך הא לדינא פסק הרמב"ם דבגדי כה"ג שבלו גונזין אותן ע"כ אין לנו להאריך במה שאינו לדינא