עין יצחק חלק א שיט

וקודם שאמר בשנית האמ"ל הלכה מהם להקיך ע"כ וודאי נאמנת לומר לא ידעתי מה דאמר המקדש אך העדים דהיו אז אצלו ע"כ שמעו משא"כ הבתולה דהלכה לעסק הקיך והיתה טרודה בעסקה ע"כ הוי טענתה טענה מעליא ונאמנת ע"ז כיון דיש לה חזקת היתר ואמירת ברי שלה. וברי עם חזקת היתר מהני בכל דוכתי וכמש"כ הרא"ש בסוגיא דפ"פ בכתובות וכעין זה בנו"ב סי' נ"ט דכתב דטענת לא הבנתי הוי טענה מעליא ונאמנת משום ברי וחזקת היתר מסייע לה

ה) כללו של דבר דכיון דלפי דברי העד הראשון שאומר דלא שמע היטב מן תיבת לי ע"כ ממילא נאמנת הבתולה לומר לא ידעתי מה דאמר לה ובפרט דבקשה מתחילה ממנו שיתן לה המטבע להסתכל בו ע"כ י"ל דסברה דאומר לה זה ואף דנימא דהוחזקת לכפרנית כיון דשני עדים מעידין עכ"פ דשמעו שניהם לתיבת הא"מ והיא אומרת דגם כזה לא שמעה [משום דאם שמעה זה א"כ הא כיון דהוי לישנא ברירא א"כ אינה נאמנת לומר לא הבנתי כנ"ל]. עכ"ז הא קיי"ל בח"מ סי' ע"ט סעי' ה' דאף כפר במאה והוחזק כפרן בחמשים דלא הוחזק כפרן על החמשים השנית. וה"ה בנ"ד דאף דהוחזקה לשקרנית במה דאומרת דלא שמעה כלל מאמירת הקידושין עכ"ז במה דנימא דלא שמעה מן אמירתו לתיבת לי בזה לא הוחזקה לשקרנית ונאמנת כיון דהעד הראשון ג"כ לא שמע מן תיבת לי כ"כ י"ל דהיא לא שמעה מן תיבת לי ועל אמירתו בפעם שנית האמ"ל הא היתה אז ממרחק מקום קצת ממנו ובפרט דלא אמר זה להבתולה כפי דברי העד השני ע"כ בוודאי נאמנת ואף דהעד השני אומר דבראשונה אמר האמ"ל מ"מ הא לא הוי רק ע"א אבל ב' עדים ליכא על אמירת לי ונקטינן להקל בלא אמר לי ואף להב"ש בסי' כ"ז ס"ק י"ד דדעתו דלמעשה אין להקל בכזה אם לא היכא שיש עוד ריעותא כו' מ"מ הא אף בנ"ד הוי ריעותא ממה דחזינן דיש רמאות ושקר בדבר דהא מתחילה הגידו לפני הרב ביחידות בנוסח אחר אשר לפי דברי העדים אז לא הי' ממש בהקידושין. וכעין מש"כ החתם סופר בסוף סי' פ"ה דהביא בשם הרמ"א בנתן לה כלי ואמר בטבעת זו והביא שם בשם השב יעקב דזהו דוקא אם שניהם רוצים בהקידושין אבל אם אינם רוצים בהקידושין אין לחוש בכזה לפי דנראה מזה דהי' כן דרך שחוק והיתול ע"ש וה"ה באמר בטבעת זו על מטבע וכמו שאמרו העדים מתחילה לפני הרב לבדו ובודאי יש לצרפו להיתירא למה דלא אמר לי לפני שני עדים ואף דהי' זה לפני הרב בלבדו מ"מ לכה"פ ריעותא מקרי וגם קלא דלא פסיק על העד דנחשד בעריות וע"כ בריעותא כזה גם הב"ש מודה דאין להחמיר בלא אמר לי ובלא זה הא שיטת הפוסקים והמהר"ם אלשקר ס"ס צ"ט ושארי אחרונים דבמקום עיגון אין להחמיר בלא אמר לי ועיין בבאר היטב שם ולפי מש"כ כת"ר הוי בנ"ד ג"כ מקום עיגון

ו) ולכאורה יש עדיין להחמיר בנ"ד דהא אף דבמקום עיגון יש להקל בלא אמר לי מ"מ הא עד השני מעיד דאמר לי בראשונה בפני הבתולה ואף דבקידושין לפני ע"א יש להקל במקום עיגון כמבואר ברמ"א סי' מ"ב סעי' ב' מ"מ הא כתב הט"ז ביו"ד סוף סי' צ"א דתרי קולי לא מקילינן בשביל הפסד מרובה ע"ש וכן יש להוכיח מן נדה (ד' ס"ז ע"ב) סוף תוס' ד"ה משום סרך בתה כו' דתרי קולי לא אשכחן דשרי הש"ס כו' [ויש קצת לחלק ביניהם ואכ"מ]. א"כ ה"ה כאן יש עדיין להחמיר משום דתרי קולי לא מקילינן בשביל מקום עיגון ובאמת יש להאריך בעיקר הכלל של הט"ז והתוס' נדה הנ"ל. אכן לענינינו אינו נצרך כ"ז דהא מבואר בסי' מ"ב סעי' ב' גבי ע"א בקידושין דאם א' מכחיש השני אין כאן חשש לכ"ע. וכן אם הבע"ד מכחישו לאו כלום הוא וכמבואר בקידושין (ד' ס"ה). וכן בנ"ד דהא עד הראשון מעיד דלא שמע תיבת לי והיא אומרת דלא ידעה כלל למה דאמר אז וגם הא כבר נתבאר דבמקום הכחשת העדים בע"כ מתרצינן דברי עדותן דלא שמע היטב כמו בהך דמי יין ודמי שמן דסנהדרין א"כ בנ"ד דהעד הראשון אומר דלא אמר לי. והעד השני אומר דאמר לי מתרצינן דלא יסתרו עדותן אהדדי דיכול להיות דאינם משקרים רק טעה ולא שמע היטב לכל מה דאמר המקדש וממילא יכול להיות דגם הבתולה לא שמעה עכ"פ לתיבת לי דאף דנימא דהוחזקה לשקרנית על מה שאומרת דלא שמעה כלל למה שאמר דהא אמירתו הא"מ שמעו ב' העדים. מ"מ בשמיעתה לתיבת לי לא הוחזקה לשקרנית וכמש"כ לעיל וע"כ נאמנת לומר דלא שמעה למה שאמר לכה"פ לתיבת לי וזהו נכלל במה דטוענת דלא ידעה כלל למה שאמר לה כנ"ל וע"כ עדיף נ"ד מהא דאה"ע סי' מ"ז סעי' ג' ומה דהביאו שם בשם המ"מ לשיטת הרמב"ם להחמיר לכתחילה בע"א א' נתקדשה וע"א א' לא נתקדשה אף דאומרת לא נתקדשה וקצרתי משום דבנ"ד כמו דמתרצינן למתלי דהעד הראשון לא שמע לתיבת לי מחמת דיכול להיות דאמר המקדש לתיבת לי בקול נמוך וכיוצא כמו כן יכול להיות דגם הבתולה לא שמעה זה א"כ גם קידושין בע"א ליכא בנ"ד דהא אינו מעיד דהבתולה שמעה כל זה מתחילה ועד סוף היטב ולכן יש לנו להקל בנ"ד לכל השיטות ועיין בנו"ב מ"ת סי' ע"ה דבע"א נאמנת לומר לא שמעתי וקצרתי

ז) ויש לי לדון עוד בנ"ד ע"פ דברי הרדב"ז ח"ג סי' תק"ט שהובא בספרי נחל יצחק סי' ג' סעי' ב' דיחיד מומחה שקבלוהו הציבור דמסתמא בררוהו אף לענין ההודאה וכ"כ י"ל לענין קבלת עדות וידעתי למש"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק ח' ובפרט דעיקר מה דיש לחוש בנ"ד הוא לשי' הסוברים לחוש לקידושין בע"א וטעמם הוא משום דס"ל דדינו כמו ע"א באיסורין והנה בע"א באיסורין יש מקום לדון דאף דקיי"ל גם גבי איסורין דעד שלא נחקרה עדותו בב"ד יכול לחזור כמבואר בתוספתא דסנהדרין ובירושלמי פ"ב דכתובות והובא בב"י לח"מ סי' כ"ט ובתשו' הר"נ סי' ל"ד עכ"ז יש לדון דבהגיד עדותו לפני יחיד מומחה יהי' מועיל עדותו באיסורין דשאני בממונות דכתיב ג' אלקים כמבואר בריש סנהדרין ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' ג' סעי' א' ענף ב' מש"כ בשיטת הרמב"ם ובנ"ד הא הגידו בראשונה בנוסח אחר לפני הרב מרא דאתרא ויש לדון בזה הרבה ומחמת חולשתי קצרתי בכ"ז ובאמת אין נצרך לנו זה דכבר נתבאר דיש לנו להתירה להנשא לכל מי שתרצה ב"ה בלי חשש ופקפוק כלל ע"פ כל הנ"ל ובצירוף אומדנא דהעדים משקרים בפעם הב' ובוודאי לא כוונה לשם קידושין כלל וע"כ דעתי מסכמת להיתירה בלא חשש כלל כנ"ל וכפי דעת כת"ר: סימן נא אל כבוד הרב הגאון וכו'

מכתבו עם קונטריסו הגיעני ע"ד שאלתו בעסק ביש שנתהווה במחנם אשר בחור בליעל קידש בתולה א' בעת שהיתה כותבת ואצבע א' היה למעלה ותחב טבעת על אצבעה וא"ל ה"א מקודשת לי כו' בפני שני עדים. ולפי דברי ע"א נראה כי זרקתו להטבעת לאחר כ"ד בפני המקדש. ולפי דברי עד הב' היתה זריקתה לאח"ז שלא בפני המקדש והבתולה מכחשת לגמרי וגם אומרת כי העד השני היה ישן על התנור והעד אומר כי ישב על התנור וראה כ"ז והמקדש אומר כי הטבעת לא היה שלו רק לקחו מאיש א' ואמר לו כי אביו ישלם לו עבור הטבעת ומיד שלקח הטבעת לקדשה