עין יצחק חלק א שיח

יש ג"כ לדון מזה סניף להיתירא ע"פ שיטת כמה פוסקים דס"ל דאם לא נמצאו לה שערות הוי ספיקא לחוש שמא נשרו ולא דיינינן בזה לחזקה דרבא ועיין מזה בשב שמעתתא שמעתא ה' פ' ט"ו ובשארי אחרונים מזה ויכולים לדון זה לספק להצטרף לספק ספיקא ע"פ הנ"ל אך כיון שכת"ר לא כתב מזה ע"כ ראיתי לקצר בזה ובאמת אין אנו צריכים לזה כי בל"ז נתבאר היתר פשוט וברור בנ"ד דאין מקום לחוש בנ"ד להקידושין כלל: סימן ג ב"ה יום ה' כ"א מ"א תר"מ פה בירשטאן

נשאלתי ע"ד בתולה א' דנשמע כי נתקדשה לבחור א' ובושתה מרובה לפרסם הענין ומקודם שלח הרב הג' האב"ד דשם אחרי העדים והי' אז הרב ביחידות בלא ב"ד שלשה לפני הבתולה ושאל את העדים ואמרו כי לא אמר תיבת לי. גם אמר בטבעת זו ובאמת הי' מטבע כסף ואח"ז הוגבה עדותן לפני ב"ד של שלשה ולפני הבתולה בזה"ל במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ובאו לפנינו הב' שמואל ב"ר מ"י ושמואל ברצ"ל להעיד על הבתולה איך שנתקדשה למשה ב"ר ואחרי האיומים הגידו עדותן וכוונו עדותן בזמן ובמקום המעשה. ראשונה העיד שמואל ב"ר מ"י בזה"ל משה ב"ר האט גיהאלטין איין אויסלענדערשא זילבערנע מטבע און אלע האבען גיקוקט האט דיא בתולה אויך גיבעטין דיא מטבע איין צוא קוקין. האט ער איר דער לאנגט און האט גיזאגט הא"מ לי במטבע זו כדמו"י ובתוך כך איז זיא צוא גיגאנגען צום קיך און מיר האט זיך גידוכט אז ער האט ניט גיזאגט לי זאג איך צוא איהם מיר דוכט אז דו האסט ניט גיזאגט לי. האט ער איבער אנאייז גיזאגט הא"מ לי כו' און וויא לאנג זיא האט גיהאלטין די מטבע ווייס איך ניט העד השני כיוון עדותו בכ"ז רק בזה שינה מהראשון שהגיד כי בשעה שהעד הראשון האט גיפרעגט להמקדש מיר דוכט אז דוא האסט ניט גיזאגט לי האט ער איהם גיענטפערט איך האב איהר גיזאגט הא"מ לי כו' אבל לא אמר זאת להבתולה בפעם שני רק להעד לבד אבל בזה החמיר בעדותו אז ער גופא האט גיהערט גם בפעם הראשון גם תיבת לי שאמר כן להבתולה. והבתולה עצמה זאגט דאס זיא האט גאר ניט פערשטאנען וואס דא איז: און בשעת זיא איזט צוא גיגאנגען צום קיך. האט זיא ניט גיווסט וואס ער האט גיזאגט און וויא לאנג האט זיא גיהאלטען דיא מטבע גימיינט האט זיא גיוויס גאר ניט: העדים הגידו אח"כ גם זה בפני זה רק במה שהכחישו זא"ז מתחילה עמדו בהכחשתן כ"ז נתקבל בפנינו ב"ד ח"מ ביום כו' ובאעה"ח כו' עכ"ל הגב"ע אות באות ועל העד השני קלא דלא פסיק דחשוד הוא על עריות ונשאלתי לחוות דעתי בזה

א) תשובה בעז"ה בקצרה והוא מתחילה הי' בדעתי להחמיר דאף דלדינא בלא אמר לי דעת המחבר ורוב פוסקים להקל כמבואר בסי' כ"ז סעי' ד' ובבאר היטב ס"ק ט"ז דדעת האחרונים להקל בלא אמר לי עכ"ז הא גם העד הראשון אמר בלשון מיר דוכט אז דוא האסט ניט גיזאגט לי א"כ מספקא להעד בזה גופא וא"כ עדיין הוי ספק שמא אמר לי ומספיקא אין להקל בחשש איסור א"א ואף דיש לדון בזה לחזקת פנוי' עכ"ז הא במקום דאיתרעי לי' חזקת פנוי' אין להעמידה בחזקת היתר כדמצינו כן בכמה דוכתי ובתוס' כתובות (דף כ"ג ע"א) כעין זה. ועוד יש לחוש בנ"ד אף לפי דברי הראשון דאף דנימא דלא אמר המקדש בפעם הראשון לתיבת לי עכ"ז הא אמר דהמקדש הגיד בפעם שנית הא"מ לי והבתולה לא זרקה להקידושין. א"כ הוי זה גופא עדיין ספק קידושין וכדאמרו בקידושין (דף י"ג) דכיון דלא אתאי לידה בתורת פקדון א"כ אם איתא דלא ניחא לה לישדינהו וכמבואר בסי' כ"ח סעי' ה' דיש להחמיר בזה מספק. א"כ מכל טעמי הי' לנו להחמיר בנ"ד וכן אין לדון בנ"ד להיתירא מצד דאמרה לו מתחילה שיתן לה המטבע כדי להסתכל בה דאף דמצינו כעין זה בקידושין (דף ט') ובאה"ע סי' כ"ט סעי' י' עכ"ז הא אמרו שם דאם אמר לה בשעה שנתן לה הא"מ לי וקיבלה מקודשת

ב) ועכ"ז ראיתי דיש לדון להיתירא בנ"ד דהא לפי דברי העד הראשון דהעיד דאמר תיכף להמקדש מיר דוכט אז דוא האסע ניט גיזאגט תיבת לי א"כ מוכח דלפי דבריו דלא אמר תיבת לי דאם אי' דאמר לי א"כ לא הי' נשכח ממנו תיכף באותו רגע למה ששמע ממנו תיבת לי דהא מבואר בח"מ סי' ל"ד ובריש סי' צ"ב דאינו נאמן לומר שכחתי בזמן מועט וקרוב וכש"כ באותו רגע ועוד דהא מעיד דאמר כן תיכף להמקדש דכמדומה שלא אמרת תיבת לי ולא השיב לו כי אמרתי לתיבת לי רק העד השני הכחישו שאמר לו המקדש כן א"כ לפי דברי העד הראשון וע"פ תשובת המקדש מוכח דלא אמר בפעם הראשון לתיבת לי והעד הראשון מכחיש להעד השני א"כ הוי עדיין רק ע"א על הקידושין וגם י"ל אף לפי דברי העד השני דאמר לי מ"מ הא קיי"ל בשני עדים המכחישין להדדי דמתרצינן דברי עדותן וכמו דמצינו בסנהדרין (דף ל"א) באחד אומר בפני הודה על דמי יין וא' אומר בפני הודה על דמי שמן דמתרצינן דבריהם ואמרינן דהעד השני טעה ולא שמע במה שאמר לו דמי שמן וסבר דאמר דמי יין וה"ה כאן דיכול להיות דלא שמע העד הראשון לתיבת לי משום דיכול להיות דאמר זה בחשאי וכיוצא וכן הוא בח"מ סי' ל' סעי' ב' ונ"ד הוא כש"כ מדהתם. א"כ ממילא גם לפי דברי העד השני לא הי' לנו מעולם שני עדים על הקידושין המועילים רק ע"א

ג) ומה שיש לדון במה דלא זרקה הקידושין בפעם ב' דאמר המקדש שנית הא"מ לי דמבואר בסי' כ"ו סעי' ה' בכיוצא בזה דהוי ספק מקודשת. בזה י"ל דנאמנת הבתולה לומר דלא שמעה דהנה בכל קידושין מוכח דאינה נאמנת לומר לא שמעתי וכן לא הבנתי אינה נאמנת משום דבלשונות הברורים על קידושין אינה נאמנת וכמש"כ הב"ש בסי' כ"ז ס"ק ה' והנו"ב מזה בסי' נ"ט וכן טענתה לא שמעתי אינה נאמנת כמבואר באחרונים. רק גבי קידושין בע"א ראיתי בנו"ב דצירף להטעם מה שטענה דלא שמעה להקידושין. ועיין בנו"ב מ"ת סי' ע"ה מזה והטעם נלענ"ד דהוא כיון דהעדים שמעו למה שאמר המקדש הא"מ לי א"כ אמרינן מסתמא שמעה הבתולה ג"כ למה שאמר הא"מ לי. וע"כ אינה נאמנת ולכאורה קשה דהא מצינו גבי א' אומר בפני הודה על דמי יין והשני אומר בפני הודה על דמי שמן דמתרצינן דבריהם ואמרינן דלא שמע היטב מן המודה וכנ"ל. א"כ ה"ה היכא דאומרת דלא שמעה תיבת לי דתהי' נאמנת. אבל באמת אינו קשה דיש לחלק דדוקא בעדים אמרינן למתלי דטעה ולא שמע היטב מן אמירת הבע"ד המודה ומתרצינן דבריהם דלא יהי' מכחישין אהדדי אף בענין רחוק תלינן כדי לתרץ דבריהם וכמבואר בח"מ סי' כ"ט אבל גבי הבע"ד בעצמו אמרינן דמה דטוען לא שמעתי הוי טענה גרועה ודבר רחוק ע"כ אינה נאמנת לומר לא שמעתי תיבת לי

ד) וכ"ז הוא היכא דהמתקדשת והעדים הם סמוכים ממש זה לזה ע"כ הוי אז טענת לא שמעתי טענה גרועה כיון דהעדים שמעו זה א"כ מסתמא גם המתקדשת שמעה וכן טענת לא הבנתי הוי טענה גרועה דכיון דאמרינן דוודאי שמעה א"כ מסתמא הבינה כיון דהוי לישנא ברירא כמש"כ הב"ש והנו"ב משא"כ בנ"ד דהעד מעיד שהמתקדשת הלכה להקיך לאחר שנתן לה המטבע כסף.