עין יצחק חלק א שטו

דאינו נותן לה לפרעון החוב לבד רק לשם קידושין ג"כ מ"מ הא מהני תפיסתה אף בלא רצון והסכמת הלוה משום דבמעות מהני תפיסה אף בע"כ של הלוה כמבואר בח"מ בסי' ע"ב סעיף י"ז ובסי' ק"י ש"ך ס"ק ה' וכיון דעיקר הטעם דיכולה לומר על חובי קבלתי הוא משום דמהני תפיסתה בהמעות כמש"כ הרשב"א א"כ ה"ט שייך אף בתוך סתם הלואה כו' ובאמת ראיתי בספר טיב קידושין להגאון ר' אריה ליב צינץ בעהמ"ח ספר גט מקושר באה"ע סי' כ"ח ס"ק י"ח שכתב להסתפק בחוב בסתם הלואה אם דיינינן ליה כמו חוב בתו"ז דאינה יכולה לומר על חובי קבלתי ע"ש: ולי נראה כמו שכתבתי דיכולה לומר בסתם הלואה דקבלתי על חובי

ב) ועוד נלע"ד לדון בעיקר דברי הב"ח שכתב דגם בחוב מכירה דיינינן ביה סתם הלואה שלשים יום דנלע"ד דלאו כ"ע מודו בי' דהנה בטור ח"מ סי' ס"ז סעיף י"ט בב"ח שם הביא לדברי הבית יוסף שם דמחלק בין הקפת חנות דאינה משמטת להא דהשוחט את הפרה וחלקה כו' דמשמט וכתב ע"ז הב"ח בשם הר"נ פ' אע"פ דלא קיי"ל כההיא דהשוחט את הפרה דמוקמינן לי' בירושלמי דאתיא כר' יהודא ואנן קיי"ל כרבנן דבמלוה הדבר תלוי כו' וכן הוא שיטת התוס' כתובות (דף נ"ה ע"א) ד"ה ולשביעית כו' דאינה משמט אלא חוב מלוה כו' ע"ש וכ"כ האו"ת בסי' ס"ז ס"ק ט"ו להשיג על הב"י והסמ"ע שם. ולפ"ז יש לדון לפי מש"כ הריטב"א למכות (דף ג' ע"ב) להכריע כשיטת רש"י דבשאלה לא דיינינן לומר סתם הוא שלשים יום לפי דעיקר מילתא דסתם הלואה שלשים יום זהו נלמד מן קרבה שנת השבע שנת השמיטה דיש לך שמיטה אחרת שהיא כזו כו' כמבואר במכות שם א"כ דמיא לשמיטה דאינה משמטת אלא חוב מלוה כו' וה"ה להך סתם הלואה דאינו רק במלוה ולא בשאלה ע"ש. ע"כ יש למילף דכמו דשמיטה אינה משמטת חוב מכירה לשיטת הר"נ והתוס' הנ"ל. דה"ה דלא דנינן לומר סתם הלוואה שלשים יום רק בחוב מלוה ולא בחוב מכירה ולדינא הא קיי"ל כשיטת רש"י בשאלה כמבואר בח"מ סי' שמ"א סעי' א' ואף דכתבו שם הטעם לחלק דשאני שאלה דהדרא בעיני' עכ"ז הא כתבנו בשם הריטב"א דכתב הטעם דבעינן דומיא דשמיטה כנ"ל. ע"כ י"ל דחוב מכר לא דיינינן בי' לסתם שיהיה ל' יום ולכה"פ ה"ל ספיקא דדינא א"כ מהני תפיסת התובע לומר קים לי דלא דיינינן בחוב מכר שיהיה שלשים יום וכיון דמהני תפיסתה עכ"פ ע"כ ממילא יכולה לומר על חובי קבלתי וכנ"ל ולכן אפילו נימא דלא כהאו"ת שכתב דמהני תפיסה בכל סתם הלוואה כנ"ל. עכ"ז בל"ז מהני תפיסה בחוב מכר משום דהוי ספיקא דדינא ולא שייך לומר דהא הוי ספיקא באיסור א"א דיהא להחמיר דזה אינו דהא כיון דעכ"פ מהני תפיסתה יהיה מאיזה טעם שיהי' ע"כ ממילא יכולה לומר על חובי קבלתי

ג) והנה בספרי נחל יצחק סי' ע"ו ס"ק ב' כתבתי בזה"ל וכתב הבאר הגולה בס"ק ד' עלה דמבואר שם היו שנים תובעים אותו כו' צריך ליתן לכ"א מנה. דלא דמי ללקח מקח מן ה' וא"י דמניח דמי המקח משום דשא"ה דסתם מקח יש לו תובעים מיד משא"כ פקדון דמפקדין לזמן רב וכן סתם הלוואה ל' יום וה"ל למידוק נמוקי יוסף עכ"ל הבא"ג וכן כתב הש"ך לקמן בסי' רכ"ב בס"ק ד' בשם הנמו"י וכן כתב הסמ"ע בסי' ש' ס"ק י"א בשם הנ"י כו' והנה הב"ח בטור ח"מ בסי' ס"ז סעי' י"ג דעתו שם דהך סתם הלוואה ל' יום דיינינן כן גם בקנה חפץ דאינו יכול לתבוע דמי המכירה בתוך ל' יום והובא זה בגשו"ע דהגר"ע איגר זצ"ל בח"מ סי' ע"ג סעי' א' ע"ש והכא מוכח דדווקא בחוב הלואה אמרו דסתם הלואה ל' יום אבל בלקח מקח אין הדין כן דאם כדברי הב"ח דגם בחוב מכירה אמרינן כן א"כ תקשה על מה שפסקו הכא בחוב הלואה דא"י למי דצריך ליתן לכ"א דמ"ש זה מלקח מקח כו'. ועיקר החילוק הוא דסתם מקח יש לו תובעים מיד משא"כ בהלואה דהוי ל' יום כנ"ל אבל לדברי הב"ח תקשה עדיין דמ"ש זה מן לקח מקח כו' ומוכח מזה דלא כהב"ח אלא רק בהלואה אמרו דסתם הוי ל' יום משא"כ בחוב מכירה [ועיין בשבת (דף קמ"ח) ובתוס' ד"ה שואל אדם כו' וברא"ש פ"ק דמכות ובח"מ סי' ע"ג ובסי' שמ"א סעי' א' וקצרתי ועיין בפלפולא חריפתא בפ"ג דב"מ ס"ק נ' וס"ק ש']. ויש לחלק דדוקא היכא שלא התנו שיהיה מכירת החפץ בהקפה כלל אז אמרו דסתם מקח יש לו תובעים דלפי שעה רוצים הדמים וכמש"כ הנ"י אבל היכא שאמרו דמוכרין בהקפה בזה שפיר כתב הב"ח דהוי ג"כ כמו סתם הלואה ל' יום ולפי הטעם דכתבו דלכן בלקח מקח וא"י למי דמניח דמי המקח משום דסתם מקח יש לו תובעים מיד ולא ה"ל למידק א"כ לפי מש"כ הבית יוסף סי' ס"ו סעי' י"ט עלה דהקפת חנות אינה משמטת דהקפת חנות דרך להקיף שנה ושנתיים כו' וכ"כ הסמ"ע לעיל סי' ס"ז בס"ק כ"ו וכ"כ התוס' יו"ט בפ"י לשביעית משנה ב' כו' עכ"ל בספרי נחל יצחק שם

ד) א"כ לפי מה דהעליתי בספרי דהיכא דלא אמרו בפירוש שיהיה מכירת החפץ בהקפה בזה אמרו דסתם מקח יש לו תובעים מיד וכמש"כ הנימוקי יוסף ושארי פוסקים הללו א"כ בנ"ד אם הי' כן ודאי דלא שייך למידן בי' להך דסתם הלואה ל' יום כיון דלא הי' הקפת חנות וזולת כל זה הא המג"א בסי' ש"ז ס"ק י"ד כתב דנוהגים במדינתינו דתובעים סתם הלואה תוך שלשים יום ע"ש ע"כ לפי כל זה אין לדון בנ"ד כלל להך סתם הוי לשלשים יום אלא יכולין לתבוע מיד בכה"ג דנ"ד: ענף ב

ה) ועוד דהא חזינן דאמרו בקידושין (דף י"ג) פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירא כו'. ודיינינן כן להקל מה"ט אף בחשש איסור א"א כמבואר שם דכיון דעיקר הוכחה על הקידושין שם הוא מן ההוכחה דאמרו דאם איתא דלא ניחא לה לישדינהו כמו דאמרו שם בשם רב הונא בריה דרב יהושע וע"ז פריך רב אחאי דאין זה הוכחה כיון די"ל אטו כולהו נשי דינא גמירי. ע"כ ממילא מספיקא בעלמא אין אנו מוציאין אותה מחזקת פנוי' שיש לה והוי כמו קידושין בלא עדים וכעין דברי הפני יהושע שם וסברת רב הונא ברי' דרב יהושע דלא ס"ל לדון לסברת רב אחאי דאטו כולהו נשי דינא גמירי. טעמו דכיון דזהו דין פשוט דהיכא דלא קיבלה בתורת פקדון אינה חייבת באחריות ע"כ לא שייך לומר בזה אטו כולהו נשי דינא גמירי אבל היכא דמצינו פלוגתא באיזה דין אף דלדינא קיי"ל כדיעה חדא עכ"ז אמרינן דיש לומר דטעה וכמו דכתבו התוס' בסנהדרין (דף נ"ג ע"א) ד"ה הא כו' שהוכיחו דבחייבי כריתות לכ"ע לא תפסי קידושין מדאמרו אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו כו' וכ"כ התוס' בב"מ (דף ט"ו ע"ב) וכן מבואר בח"מ סי' מ"ב סעי' ט' ברמ"א דהיכא דאפשר שטעה הנותן כו' וכמש"כ הש"ך שם ס"ק כ' וס"ק כ"ב. וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז ענף א' ובספרי נחל יצחק סי' י"ז סעי' י"ב יע"ש. ע"כ בנ"ד בהך מילתא שכתב הב"ח דבחוב מכר ג"כ דיינינן לסתם הלואה שלשים יום דלפי מש"כ אין זה ברור כ"כ לדינא לכ"ע ע"כ שפיר י"ל דטעתה בזה ובפרט דלפי מש"כ הוי זה לכה"פ לספק השקול בדינא בלא שום הכרעה ע"כ בוודאי י"ל דסברה דהדין הוא דלא שייך בזה דין סתם הלואה כו' ובפרט דחזינן דתבעה אותו על החוב: [וגם י"ל דלא ידעה כלל להך דין דסתם הלואה ל' יום כלל]. והנה עיקר הסברא דהיכא דלא אמר כנסי סלע שאני חייב לך אינה יכולה לומר על חובי קבלתי הטעם