עין יצחק חלק א שיד

היא מודית ע"ז א"כ הוי זה מיגו בעיקר החזקה וכה"ג מהני המיגו. דברי ההפלאה לכתובות (דף י"ט) בתוס' ד"ה אימא כו' דאף דלא אמרינן מיגו במקום עדים עכ"ז מיגו בעיקר העדים אמרינן וכעין מה דמבואר חילוק כה"ג בח"מ ריש סי' ע"א גבי מיגו בעיקר הנאמנות ע"ש א"כ ה"ה וכש"כ דיש לדון כן בהך דמיגו במקום חזקה דהיכא דאינו ידוע לנו כלל מן מה דהוחזקו שם לאיש ואשתו רק מה שהיא בעצמה הודית ע"ז א"כ מקרי זה כמו מיגו בעיקר החזקה דנאמנת לומר דעשתה כן מחמת הבושה. ועכשיו שאין לה עצה אחרת מחמת שברח ממנה מוכרחת להגיד האמת לפי דברי' ונאמנת על כל זה ע"י המיגו שיש לה בעיקר החזקה והוי זה בגדר הפה שאסר כו'. ועיין בש"ך ח"מ סי' ק"ח ס"ק ז' מזה וקצרתי ואף שכתב שם ההפלאה דלשיטת התוס' מוכח דאינם מחלקים בין מיגו במקום עדים למיגו בעיקר עדים עכ"ז הא העלה שם דשיטת רוב פוסקים אינו כן וגם י"ל דאף להתוס' היינו במיגו בעיקר עדים דהא עדים עדיפי מהחזקה אבל בהחזקה י"ל דמודו דאמרינן מיגו בעיקר החזקה

יב) ולכן נלע"ד בנ"ד דאם יהיה עדים ויעידו דהוחזקו בוואראנעז לאיש ואשתו אז אין לי שום עצה להיתירא כלל ואף אם לא יהיה עדים כשרים רק עדות נשים ע"ז. ג"כ אין מקום להקל דהא מבואר בכללי מיגו של הכנה"ג והאו"ת דאינו נאמן במיגו דאי בעי הי' מכחיש לעדים פסולים כנ"ל ולכן יחקור רומעכ"ת ויכתוב לעיר וואראנעז שיעשו שם חקירה ודרישה אחר כל זה דאם יש שני עדים הן כשרים והן עדים פסולים כמו קרובים או נשים וכה"ג ואם יבורר לכת"ר מן ב"ד דוואראנעז ע"פ גב"ע כן אז דעתי להחמיר ואם יבורר משם שאין עדים להעיד על החזקה זו אפשר להקל ואם ע"פ הקול דבעיר וואראנעז הוא שהוחזקו שם לאיש ואשתו ג"כ יש להחמיר דהא כיון דעיקר נאמנותה שלה הוא ע"פ הך מיגו א"כ הא קיי"ל דלא אמרינן מיגו דאי בעי הי' מכחיש להקול כמבואר בב"ב (דף ל"ג) ובח"מ סי' קמ"ט סעי' כ' ובסי' ק"נ ובכללי מיגו של הכה"ג ובאו"ת ס"ק ל"ה מזה וגם יש מקום להחמיר בזה ע"פ המבואר באה"ע סי' מ"ו סעי' ב' בהג"ה דאם הקול הוחזק בב"ד דרואין שיש ממשות בהקול דיש להחמיר וה"ה בנ"ד וכיון דהוי קלא קודם הנישואין ע"כ חיישינן ושאני הך נידון המבואר בפ"י הנ"ל: דהאשה כבר נישאת לבעל והוי קלא דבתר נישואין דלא חיישינן אך בעינן שיהיה קול דהוחזק בב"ד כמבואר בגיטין (דף פ"ט) ובסי' מ"ו סעיף א' ובסי' ב' שם

יג) וגם ידעתי דיש מקום להקל בנ"ד אף שהוחזקו בוואראנעז לאיש ואשתו ע"פ דברי הפ"י שכתב שם סברא דהיכא דנתחברו מתחילה שלא בתורת קידושין דאז אף שהוחזקו לאח"ז בעיני כל בתורת אישות דעכ"ז יש מקום להקל ע"ש אך לדעתי קשה לסמוך על זה הסברא די"ל דהפ"י דמיקל עפ"ז הוא לפי דמיירי שם בנישאת כבר. אבל היכא דלא נישאת עדיין קשה לפי דעתי לצרף זה הקולא וכיון דבעיר וואראנעז דבאו שם הוחזקו שם לאישות ביניהם ע"כ. אף דבעיר ראסטאוו דרו ביחד בלא קידושין מ"מ קשה לבטל להחזקה דהוחזקו שם מתחילה ועד סוף לאישות ביותר משלשים יום ויש לי הרבה לדון בזה הפרט. ואין העת גורם לכתוב כעת יותר ולכן דעתי כן דאם אחר החקירה היטב בעיר וואראנעז לא יהי' עדים הן כשרים והן עדים פסולים וכן אף קול ליכא שהוחזקו שם לאיש ואשתו אז נאמנת לומר כי בזנות נתעברה ממנו ואף שאומרת שהוחזקו שם לאישות עכ"ז הא יש לה מיגו כנ"ל אכן אם יהיה שם עדים אף פסולים או קול שהוחזקו שם לאיש ואשתו בעת שדרו שם בזה אין דעתי מסכמת להיתירא. וצריכים חקירה ודרישה היטב על כל זה בעיר וואראנעז . וכ"ז דלא יבורר כ"ז אין להקל כלל עד שיבורר כ"ז ע"פ כת"ר ושני רבנים גדולים הסמוכים שיחקרו ע"ז היטב ואז הנני מצטרף לדעתם להיתירא ע"פ פרטים הללו וע"ד איסור מניקת כבר מבואר בהרמ"א סי' י"ג סעי' י"ז דבמופקרת לזנות יש להקל במזנה ומבואר בנו"ב סי' כ"א דבעינן שתתן הוולד למניקת. או בזונה שלא התחילה להניק ונתנה למינקת ונשבעה המינקת וכמש"כ הקהלת יעקב להגאון מליסא והובא בפ"ת שם ואין בכחי כעת לכתוב יותר בזה: סימן מח ב"ה יום ב' י"ט אייר תרל"ה

נשאלתי ע"ד עובדא בישא באלמנה אחת שתבעה א' קאפ' מאיש א' בעד איזה דבר שקנה ממנה זה איזה ימים ואמר לה שיש לו מטבע שני קאפ' ורוצה א' קאפ' רעסטא וכאשר קיבל ממנה הקאפ' נתן לה מטבע שני קאפ' ובעת הנתינה אמר לה הרי את מקודשת לי ועדים שמעו הדבר ואחרי הגב"ע כדין אמר המקדש שאמר בטבעת זו וכיוון לשחוק והיתול והעדים אינם יודעים מזה אך אינם מכחישים זאת. והאשה א"י אם אמר בטבעת זו או לא אמר כלום אך זה יודעת שאמר לשון הקידושין לה אך כשקיבלה המטבע אמרה בזה"ל: עס איז דאך ניט קיין זילבערנע מטבע וטוענת שלא קיבלה לקידושין רק עבור חובה והאיש הלז יש לו אשה ובנים וכתב כת"ר לדון בזה כי זה תלוי בהא דמבואר באה"ע סי' מ"ב סעיף א' ברמ"א שכתב היה חייב לה מעות ואמרה לו תן לי מעותי כו' דכתב הגר"א זצ"ל שם ס"ק י' דאפילו לא זרקה אינו כלום וסברתו דכיון דתבעה המעות ממנו ונתן לה מיד הוי זה כמו דאמר לה כנסי סלע שאני חייב לך דאינה מקודשת] א"כ לפ"ז יש להקל בנ"ד אך לפי מש"כ הב"ש שם ס"ק ד' דבעינן דוקא זרקה משום דהא לא הזכיר לה החוב והוי זה כמו כנסי סלע זו בלבד א"כ יש להחמיר בנ"ד וגם לפי דעת הגר"א יש להחמיר בנ"ד לפמש"כ הב"ח בח"מ סי' ס"ז סעי' י"ג דמי שמכר חפץ ג"כ דיינינן בי' סתם הלואה שלשים יום א"כ הוי כמו בתו"ז דכה"ג א"י לומר על חובי שקלתי כמבואר בסי' כ"ח סעי' ג' והאריך כת"ר בכ"ז בדברים נכונים וביקש ממני לעיין בזה: ענף א

א) תשובה בעז"ה. כי מש"כ כת"ר בשם הב"ח דמכירת חפץ הוי כמו הלואה דדיינינן בי' סתם הלואה ל' יום הנה באמת הובא זה הדין בשם הב"ח בגש"ע דהגרע"א זצ"ל ובפ"ת לח"מ סי' ע"ג ס"ק א' אך אף לדברי הב"ח הנ"ל נלע"ד דעכ"ז יש לדון גם בכה"ג דיכולה לומר על חובי לקחתי. דשאני תו"ז מזה לפי מש"כ האו"ת בסי' ס"ז ס"ק ט"ז דבסתם הלואה שלשים יום אע"ג דאינו יכול לתבוע בתוך ל' יום עכ"ז אי תפס המלוה מהלוה בתוך ל' לא מפקינן מיני' משא"כ בקובע זמן דלא מהני תפיסתו בתו"ז כו' ע"ש: ע"כ יכולה לומר גם בחוב במשך זמן דסתם הלואה דקבלה על החוב כיון דיכולה לתפוס ומהני תפיסתה. ובתשובת הרשב"א סי' א' רכ"ז גבי הך דינא דהובא באה"ע סי' כ"ח סעי' ג' בקש ממנה שתלוה לו מעות על משכון ונתנה לו המעות וכאשר נתן לה המשכון אמר לה התקדשי לי בו כו' כתב הרשב"א לחלק דשאני בכנסי סלע שאני חייב לך והתקדשי לי בו דאם קדמה ותפסה משל הלוה זכתה משא"כ במשכון כו' ע"ש וכוונתו דאע"ג דבעת שנתן לה הסלע א"ל שנותן לה לפרעון חוב ולקידושין עכ"ז הא אף