עין יצחק חלק א שיג

מקודם דהוא שטר פרוע ואח"כ אומר המלוה להאמתלא זו דמה דאמר מקודם דהוא שטר פרוע דזה היה כדי לדחות לבע"ח דהדין הוא דיכול לגבות בו וכמש"כ הקרבן נתנאל בהרא"ש פ"ב דכתובות ס"ק כ"ד ע"ש וכ"כ הב"ח בטור סי' מ"ז בד"ה ואם לאחר שאמר אמנה פרוע כו' וכן משמע בסמ"ע ס"ק ה' שם וכן נראה מהט"ז בסי' ל"ז סעי' י"ז. וכ"כ הע"ש שם להדיא דגם על טענת פרוע הדין כן ואין לחלק ביניהם וכמש"כ כן בספרי נחל יצחק סי' מ"ז ס"ק ב' ע"ש. והא בטענת הלוה דהשטר פרוע והמלוה אינו אומר ברי דאינו פרוע הדין בזה דאינו גובה בו כמבואר בסי' נ"ט א"כ בזה אם היה שותק המלוה ודאי דאינו גובה בשטרו שת"י דהא כיון דהלוה אומר ברי דפרעתי א"כ הא הדין הוא דכל זמן דאינו אומר המלוה ברי להכחישו אינו גובה בו וכדקיי"ל לדינא בסי' נ"ט. והא לדברי החמדת שלמה דכתב לכללא דלא מהני אמתלא אם צריכין להגדתו דכעת ולא מהני שתיקתו דבה"ג לא מהני אמתלא א"כ תקשה דאמאי מהימן התם בסי' מ"ז לומר האמתלא דלא הי' כוונתו אלא לדחות לבע"ח הא כיון דבעינן שיאמר היום בפירוש שהשטר אינו פרוע ובפרט היכא דאמר בעצמו מקודם דהשטר הוא פרוע וודאי דבעינן שיגיד היום בפירוש ברי שאינו פרוע ומדחזינן דנאמן על האמתלא זו מוכח מזה דלא כהכלל של הח"ש וסייעתו בזה אלא בכל גווני מהימן באמתלא: הגה"ה

והנה התוס' בב"מ (ד' ב' ע"א) ד"ה וזה נוטל רביע כו' כתבו וההיא דח"ה ד' ל"ב כו' והימני' רבה במיגו להוציא במיגו דאי בעי אמר שטרא מעליא התם ה"ט משום דאף אם הי' שותק רק שלא הי' מודה שהוא מזוייף הי' נאמן כו' עכ"ל התוס' ויש להעיר ע"ז דבשלמא בהנך עובדא קמייתא דבב"ב שם דטען הלוה טענת מזוייף ע"כ אף דלא הי' טוען המלוה ברי ג"כ הי' גובה בו וכמש"כ לעיל דדוקא בטענת פרעון דהשטר לפרעון עומד בזה בעינן דיטעון המלוה ברי אבל בטענת מזוייף וכיוצא א"צ לטעון ברי' וע"כ בזה שייך שפיר סברת התוס' הזאת אבל בהעובדא דההוא ערבא דב"ב שם דטען הלוה פרעתי ומשמע בסוגי' דב"ב שם דגם בזה פליג רבה וס"ל דנאמן המלוה במיגו להוציא ושם הא לא שייך סברת התוס' דכתבו דאף דהי' שותק הי' מועיל. דהא בטענת פרעתי בעינן דיטעון המלוה ברי להכחישו וכנ"ל. וע"כ תקשה דברי התוס' בזה. ואפשר לומר לכאורה דיהי' מוכח מזה דהתוס' ס"ל כשיטת החולקים על הך דין דח"מ סי' נ"ט הזה דהב"י שם הביא בשם בעה"ת דהביא פלוגתת הפוסקים בהך דין דהמלוה טוען שמא על שטרו דחד שיטה ס"ל דגובה בו וע"כ שפיר כתבו התוס' בב"מ (ד' ב') כן אכן לדינא אין לדון לסברת התוס' הזאת וע"כ בב"מ לקמן (ד' קט"ז) בתוס' ד"ה והא רבא אפיק כו' כתבו בסה"ד ומיהו למ"ד בחז"ה דאמרינן מיגו להוציא כו' ע"ש דמוכח דלא ס"ל לחלק ע"פ סברת התוס' דב"מ (ד' ב') הנ"ל משום די"ל דס"ל לדינא כמו הך דח"מ סי' נ"ט. וע"כ בעינן התם ג"כ דיטעון ברי ולכן לא נחתי שם התוס' לחלק כן ויהי' ראי' מן התוס' דב"מ (ד' קט"ז) דס"ל כמו דמבואר בח"מ סי' נ"ט. וע"כ שפיר כתבתי לעיל להוכיח דלא כהח"ש לפי המבואר לדינא בסי' נ"ט כן הי' מקום לומר לכאורה

אבל באמת אין זה קשה כלל דהנה ראיתי בשמ"ק לב"מ (ד' ב' ע"א) שהביא לדברי התוס' שם שכתבו דהתם ה"ט משום דאפילו הי' שתיק וכו' וכתב פירוש אחרי שכבר טען הא שטרא אם הי' שותק והי' מחזיק באותה טענה די אבל הכא צריך לטעון שום דבר עכ"ל השמ"ק וכוונתו דכיון דמבואר שם דטען הערב ואמר להלוה הב לי זוזי דפרעתי למלוה עלך והא שטרא הוי זה כמו דטען כבר ברי דחייב לו על השטר הזה וכן אמרו שם בעובדא הקודם דאמר לי' הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא וע"כ אין צריך לטעון יותר. ולכן אין מקום לקושייתי כלל אבל בהך דסי' מ"ז דא' המלוה כבר דשטרו הוא פרוע ועכשיו אומר דאמר כן כדי לדחות לבע"ח דכיון דלא אמר מעולם דמגיע לו מעות מהלוה ע"כ וודאי צריך עכשיו לומר בפירוש דברי לי דמגיע לי מעות מהלוה ומה שאמר כן הי' זה לדחות לבע"ח וכיון דאם הי' שותק מתחילה ועד סופו לא הי' יכול לתבוע מן הלוה כלל כיון דהלוה אומר ברי דפרעתי ואפ"ה מהני האמתלא שלו במה דטוען עכשיו ברי לו דהשטר אינו פרוע ע"כ שפיר מוכח מזה דלא כהכלל של החמדת שלמה וכמו שנתבאר (ע"כ הגה"ה)

ח) ונתבאר להוכיח דמצינו דמהני אמתלא אף היכא דצריכין לאמירתו ולא הי' מהני בשתק מתחילה ועד סופו וידעתי מה דיש להתעקש ולדון דאפשר דבהך אמתלא דח"מ סי' מ"ז הנ"ל טוענים הב"ד עבורו וע"כ עדיפא זה דאף דבשארי אמתלאות לא מהני היכא דלא מהני שותק כו' אבל באמת ז"א סברא לחלק בזה וגם הא משמע מן הפוסקים בסי' מ"ז שם דצריך לטעון הבע"ד בעצמו להאמתלא דהתם והעיקר כמו שכתבתי להוכיח כן ולכן כיון דמצינו דאמתלא מהני אף היכא דבעינן עכשיו לאמירתה א"כ לפ"ז מוכרחים לומר דאין ראי' מן התוס' יבמות (ד' קי"ח) הזה וכפי החילוק של רע"א זצ"ל דשאני התם דיש לדברי' דין עדות גמורה מתוך חומר שהחמרתי כו' אבל היכן דלא בעינן דין עדות שאני

ט) ועוד נ"ל בכוונת התוס' דשם דדוקא האמתלא דתמות נפשה עם פלשתים. דזה לא הוי אמתלא טובה בזה אמרו דאינה נאמנת ע"י אמתלא גרוע כזה אבל אמתלא טובה שפיר מהני אף היכא דצריכין לאמירתה עכשיו וכוונת התוס' במש"כ ולא דמי להך דכתובות (ד' כ"ב) באומרת א"א אני וחזרה ואמרה פנוי' אני דנאמנת כשנתנה אמתלא לדברי' כוונתם להאמתלא דאמרו שם מפני שקפצו עלי' ב"א שאינם מהוגנים דזהו אמתלא נכונה בזה אמרו דנאמנת ע"י אמתלא אבל בהך אמתלא דתמות נפשה עם פלשתים דהוי אמתלא גרוע אינה נאמנת וכן משמע מדברי הנימוקי יוסף דקאי שם על הך אמתלא דתמות נפשה כו' בזה האמתלא אינה נאמנת אבל אמתלא טובה י"ל דנאמנת אף היכא דצריכה עכשיו לאמירתה ואין לחלק בזה וכן יש להוכיח מן ב"ב (ד' קכ"ז) ובח"מ סי' רע"ט סעי' ב' באמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן לומר דמה דאמר עבדו דמשמשו כעבד והא התם בעינן שיאמר עכשיו שהוא בנו ואפ"ה מהימן ע"י אמתלא הרי דמצינו דבכל גווני מהימן ע"י אמתלא ודלא כהכלל של החמדת שלמה וידעתי מה דאפשר לחלק בזה ע"פ סברת הש"ש שמעתא ו' פ' ח' אבל באמת זהו סברא דחוקה והעיקר כמו שכתבתי

י) וע"כ הנכון עם הפני יהושע דלא נחת לסברת החמדת שלמה שהשיג עליו גם יש לומר דבלא כל זה אתי שפיר דברי הפני יהושע דהא שם מיירי בידוע דנתחברה לאיש בליעל מתחילה ודרו ביחד ע"כ לא שייך סברת החמדת שלמה כ"כ שם. וה"ה בנ"ד דידוע דבעיר ראסטאוו דרו ביחד זמן רב בדרך אישות בלא חופה וקידושין ע"כ לא שייך סברת החמדת שלמה הלז דבה"ג אינו מעכב אמירתה דכעת כ"כ ובפרט לפי מה דנתבאר בעז"ה וקצרתי. וראיתי בפתחי תשובה סי' מ"ז ס"ק ב' שהעיר על דברי הפני יהושע מדברי הרמ"א דסוף סי' מ"ז דבאמרה נתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא ונשאר בצ"ע תמהני עליו דהא מבואר להדיא בתשובת פני יהושע שם שהעיר ג"כ מהא דכתב הרמ"א והר"נ דבנתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא. ותירץ דשא"ה דגם איהו מודה לזה ע"ש וזה גרם לו שלא ראה היטב בגוף תשובת פ"י אך בנ"ד כבר נתבאר דאין מקום להחמיר ע"פ דאמרה להמילדות ולאבי' דנתקדשה לו כיון דברח ממנה וחזינן דאין חפץ בה וגם יש לו אשה אחרת וע"כ לא מקרי זה לחובתו כנ"ל

יא) אבל העיקר מה דיש להחמיר בנ"ד ע"פ מה דהוחזקו בעיר וואראנעז לאיש ואשתו יותר משלשים יום דהיכא דהוחזקו כן לא מהני אמתלא לעקור להחזקה ולכאורה י"ל דאף אם ליכא עדים ע"ז אך היא בעצמה הודית שהוחזקו שם לאיש ואשתו דג"כ יש להחמיר דאף דיש לה מיגו עכ"ז הא מיגו במקום חזקה לא אמרינן כמבואר בקידושין (דף ס"ד) דהיכא דמוחזק לנו באחי דאינו נאמן לומר דאין לו אחים אע"ג דיש לו מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא וכדקיי"ל כר' נתן שם וכמש"כ הרא"ש שם ובאה"ע סי' קנ"ז סעי' ז' אך י"ל דבנ"ד אם אינו ידוע ע"פ עדים מן החזקה שהוחזקו בעיר וואראנעז לאיש ואשתו רק