עין יצחק חלק א שי

תשובה

א) לכאורה יש להחמיר בזה ע"פ מה שכתב הנו"ב במ"ת סי' נ"ח להקשות על הב"ח דהא יש לחוש למחילה של דגים כמבואר ביבמות (דף קכ"א) דקאמרי בגמ' שם אי הכי במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיחא והובא זה באלפס וברא"ש שם ומשמע דבמשאל"ס שכיח מחילה של דגים וחיישינן לזה וכן כתב הריב"ש בסי' שע"ט דלכן במשאל"ס החמירו משום דיש לחוש למחילה של דגים ע"ש (ומה דיש לדון במה דקאמרו בגמ' דמחילה של דגים לא שכיחא דהא חשו אף למיעוטא משום חומר ערוה ועיין כת"ר בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' י"ח ענף ח' וענף י' מש"כ שם א"כ לפי דברי הנו"ב הנ"ל עדיין יש לחוש בנ"ד ג"כ למחילה של דגים. ואף להב"ח דהתיר במים הנקרשים ולא חשש למחילה של דגים י"ל דטעמו משום דס"ל דבמים הנקרשים אין לחוש שיכנס בפתחה של המחילה וכמש"כ הפתחי תשובה בסי' י"ז ס"ק קל"ג בשם תשובת מנחת עני

ב) והנה בירושלמי יבמות פ' ט"ז ה' ד' איתא א' ר' אבהו אם הים גליני והביט לארבע רוחותיו וראה שאין שם ברי' משיאין אשתו והמחוור שבכולם כפירוש הקרבן העדה דאם הים מגולה ואין דבר מעכב ראייתו מכל צדדין כו' וראה שאין שם בריח היוצא או מגבי' ראשו חוץ למים משיאין אשתו כו' עכ"ל ומן הירושלמי הנ"ל סייעתא לדברי הפמ"א הנ"ל ומוכח מן הירושלמי הנ"ל דאין לנו לחוש למחילה של דגים אך אפשר לומר ולדון להך גירסא דכתב הקרבן העדה וראה שאין שם בריח היינו דבר לאחוז בו: א"כ מה"ט לא חיישינן למחילה של דגים דכיון שראו שלא הי' שום דבר יוצא מן המים למעלה מן המים ע"כ ממילא לא מהני מחילה של דגים להציל את הנטבע ולכן עדיין י"ל דהיכא דלא העידו כן עדיין יש לחוש למחילה של דגים: ואין סתירה מן הירושלמי להוכיח דחולק על הש"ס דילן: ולכן אם הי' יכול לעשות גב"ע שיעידו שלא ראו שום דבר יוצא מן המים למעלה בוודאי הי' מקום ביותר להתירה דהי' דומה למה דקאמרי בירושלמי שראו שלא הי' שום דבר לאחוז בו אך למש"כ רש"י שם דחשש מחילה של דגים הוא בגובה שפתו נדחה זה ומוכח מן הירושלמי דס"ל דאין לחוש למחילה של דגים ודלא כהש"ס דילן והנראה לי לומר דהירושלמי לשיטתו דשם מתחילה בירושלמי אמרו בשם רבי מעשה בשנים שירדו לכמור מכמורת כו' ולא סיימו על זה באותה שעה אמרתי גדולים דברי חכמים כו' כמו שסיים בירושלמי שם על הא דאמר ר"ע כו' בע"כ מוכח דהירושלמי ס"ל דבאמת לא חשו למחילה של דגים. והא דאמר רבי מעשה הנ"ל אין זה נפ"מ לדינא כ"כ וכן הוא בתוספתא כפי גירסת הירושלמי: אבל בש"ס דילן ביבמות (דף קכ"א) אמרו להך מעשה דא' רבי בשני ב"א מכמרין מכמורין וכנס א' למחילה של דגים ולא ראה פתחה של מחילה כו' וסיימו ע"ז בשם רבי כמה גדולים דברי חכמים שאמרו כו' באמת מוכח דס"ל דלכן החמירו במים שאין להם סוף משום חשש מחילה של דגים: וידוע דהיכא דהירושלמי חולק על ש"ס דילן הלכה כש"ס דילן

ג) והנה בירושלמי יבמות פ' ט"ז ה' ה' איתא שקעה ספינתו בים מהו כו' מעשה ששקעה ספינתו והוא לא הי' בתוכה כו' והקשה המראה הפנים הא במשאל"ס אף בהעידו שהי' בתוך הספינה אין משיאין אשתו ואפשר דנפ"מ בניסת דלא תצא במשאל"ס וכן ראיתי כעת במראה הפנים שכ"כ אבל לפמש"כ דהירושלמי ס"ל דלא חיישינן למחילה של דגים וע"כ ס"ל אם הים מגולה וראו שאין שום איש יוצא מן המים דמשיאין אשתו לכן שפיר אמרו בירושלמי דאם שקעה ספינתו בים וראו שאין איש יוצא מן המים כו': אם משיאין אשתו ואמרו להחמיר שמא שקעה ספינתו בים והוא לא הי' בתוכה ואתי שפיר דברי הירושלמי עכ"פ כיון שמן הש"ס דילן נראה דס"ל לחוש למחילה של דגים ע"כ אין לנו שום היתר בנ"ד וכן מוכח לעיל ביבמות (דף קט"ו ע"א) בהא דאמרו ת"ש מעשה בשני ת"ח שהי' באין בספינה והשיא ר' נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמי ותסברא משאל"ס נינהו כו' ופי' רש"י אף שטבע שמא צף תחת המים ויצא ואי נימא דברדפו אחריהם דכה"ג משיאין אשתו וכדס"ל בירושלמי א"כ הוי מצי הש"ס לאשכוחי גוונא כזה דהך מעשה הי' ג"כ שהעידו הנשים שהי' בספינה ונטבעו ורצו אחריהם ולא הוציאו ראשיהן חוץ למים ובכה"ג מותרות להנשא ולמה לי' להש"ס לתרץ דמיירי דקאמרי סימנים כו': ומדלא קאמרי בש"ס כה"ג מוכח דס"ל לש"ס דילן דאף כה"ג אין משיאין אשתו לכתחילה משום חשש מחילה של דגים ע"כ הוכרח הש"ס לאוקמי דמיירי דקאמרי סימנין כו' וכן מצאתי בספר דברי חיים ח' אה"ע דיני אישות סי' ז' שהעלה להחמיר ג"כ משום חשש מחילה של דגים ע"ש ולכן מטעם זה נמנעתי מלהזדקק בהיתירא דהאי איתתא

ד) אמנם אפשר לומר דהש"ס דילן לא פליג על הירושלמי והוא די"ל דאף להש"ס דילן דחייש למחילה של דגים עכ"ז לא חשו רק כמו מעשה דאמר רבי דשקעה חמה ולא ראה פתחה של מחילה למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחילה ובא ומצא כו' משום דמחמת חשכת לילה יש לתלות דנתעכב שם משום שלא ראה פתחה איך לצאת משם ולכן בעת שזרחה החמה והכיר פתחה יצא משם אבל אם הי' כזה ביום דכיון דרואה הפתחה של מחילה ביום א"כ לא ה"ל להתעכב שם: אלא הי' יוצא מיד מהמחילה דמה עסקו להתעכב שם במחילה וע"כ שפיר אמרו בירושלמי דאם הים מגולה וראה שאין שום איש יוצא מן המים דמשיאין אשתו משום דביום בעת שהי' יכול לראות אין לחוש למחילה כלל לפי דאם ניצל ע"י המחילה א"כ לא הי' לו להתמהמה ולהתעכב שם והי' לו לצאת מיד משם כיון דהי' יום הי' לו להכיר פתחה של מחילה ולצאת מיד ולכן כיון שלא ראו איש יוצא מן הנהר או מן הים ע"כ אין לחוש למחילה ועיקר חשש של המחילה הוא רק בעתותי ערב דחשכה לו בהמחילה להכיר פתחה. בזה מצינו דחשו לזה כמו הך עובדא דאמר רבי דהי' כן לעתותי ערב ואף דהרואים מבחוץ יכולים לראות גם אז אף לאור הלבנה כדמצינו כה"ג ביבמות (דף קכ"ב) מעידין לאור הלבנה. עכ"ז למי שהוא במחילה עצמה י"ל דאינו יכול לראות ולהכיר פתחה של המחילה ונתעכב שם עד שהכיר פתחה ולפ"ז יש לנו לומר דלא פליג ש"ס דילן על הירושלמי משום דהירושלמי דקאמר אם הים גליני כו' מיירי ביום והגמ' דש"ס דילן דמקשו אי הכי מים שיש להם סוף ליחוש למחילה כו' כוונתם ג"כ דלעתותי ערב איך סמכינן על מה שראו שלא הי' שום אדם יוצא דהא יש לחוש למחילה כו' ובאמת הא סתמו דמים שיש להם סוף מותרת להנשא דמשמע אף דאירע כן לעתותי ערב ע"כ שפיר מקשו כן בגמ' דילן

ה) ולפ"ז לא פליגי התלמודים הנ"ל כלל וכיון דיש לנו לומר דלא פליגו אמרינן כן דאפושי פלוגתא לא מפשינן והא שכתבתי לעיל להוכיח מיבמות (דף קט"ו) דמקשו בגמ' והא משאל"ס כו' ולא משני דמיירי ברדפו אחריהם כו' אין זה הכרח כלל דבלא"ה משכחת כמה גווני דהוי מצי הש"ס לתרוצי זה רק באמת הש"ס קיצר בזה ולכן לדינא יש לנו לומר דלא חיישינן למחילה של דגים היכא דהי' ביום שלא לעתותי ערב וכיון דהעידו שרצו אחריו ערך שעה וחצי ולא ראו שיצא ראשו ע"כ יש לנו להקל: דכה"ג אף הריב"ש מודה דסגי ערך שעה כמש"כ הקהלת יעקב ותשובת רע"א זצ"ל בסי' ק"ט ואף דנימא דלא כהקהלת יעקב ורע"א הנ"ל. עכ"ז כיון דעיקר הך מילתא הוי רק מדרבנן ע"כ בדרבנן סמכינן להקל על שיטת המהרי"ט דלא בעינן ג' שעות ולכן דעתי מסכמת להתירן וכמו שכתוב כת"ר. אך מן