עין יצחק חלק א שט

בשם הרמב"ם והמחבר בסעי' ל"ג דאם ניסת לא תצא. אף במלחמה ולא אמר קברתיו ועוד דהא כתב הצ"צ בסי' נ"ט באמצע התשובה בזה"ל הרי מבואר כל שלא נהרג במלחמה ממש אע"ג דהיתה שעת מלחמה לא חיישינן בדדמי ובנ"ד לא נהרג במלחמה ממש אע"ג דשעת מלחמה הוי וגם יצאו להלחם אם יפגעו בשונאיהם מ"מ בשעה שנהרג דלא הי' מלחמה להם לא חיישינן לבדדמי ולא הוי אלא כמו שנהרג ע"י לסטים ובלסטים אפי' אשה נאמנת לומר הוא מת ואני ניצלתי כיון דאינה בסכנה נטרא וחזיא ליה דאשה כלי זיינה עלי' כדמסיק ריש פרק האשה שלום ומכש"כ ישמעאל זה שהוא היה חבר אצל הרוצח ההוא ולא היה כלל בסכנה וודאי דעל דבר ברור הוא מגיד ולא אמר בדדמי עכ"ל הצ"צ ובנ"ד ג"כ דומה ממש להך דהצמח צדק הנ"ל

יח) ועוד י"ל בנ"ד. דהא העליתי בספרי נחל יצחק סי' ס"ה סעי' י' דמצרפינן כמה סימנים גרועים ביחד דנחשב לסימן אמצעי ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד דאמר כמה סימנים גרועים על האיש יהושע דנחשב לס"א וכבר כתב הנו"ב דסימן אמצעי עדיף מן שם אביו א"כ יש לנו שמו ושם אביו ויש לסמוך גם ע"ז ולהתירה

סיומא דפסקא כי דעתי מסכמת לדעת כת"ר דבנ"ד דניסת ע"פ טעות דלא תצא ולדינא דעתי דקטן שהוא חכם ונבון והגיע לעונת הפעוטות דהעיקר הוא כשיטת הט"ז דנאמן בעדות מיתה וע"כ אף בלא ניסת יש להתירה להנשא לכתחילה וכש"כ בנ"ד דניסת כבר: סימן מד ב"ה יום ב' ו' טבת תרי"ט פה נאווהרדק. אל כבוד הרב המאוה"ג וכו'

מכתבו הגיעני בשאלתו ע"ד העגונה מק"ק ביאלאסטאק אשר נמצא הרוג א' סמוך למחנם והוגבה גב"ע אשר הכירו הרבה בגדים שהן של אותו האיש שאנו דנין עליו וגם נמצא על אותו דרך שהלך מק"ק מוציד למחנם דרך היער ושארי אומדנות כאשר מבואר הכל בגב"ע ודרש כת"ר ממני לחוות דעתי בזה והנני להשיבו בקצרה

א) והוא כי עיקר דעתי לסמוך על תשובת מהרי"ט שכתב בהכרת הרבה בגדים וציצית דזה מקרי לא מושלי אינשי ולא חיישינן לשאלה ואף שהבית יוסף חולק וס"ל דאי נימא סימנין דרבנן חיישינן לשאלה אף במידי דלא שכיח דמושלי עכ"ז הא מהתוס' יבמות (ד' ק"כ ע"א) ד"ה אמר רבא כו' שכתבו בתי' ג' דס"ל דכיס וטבעת חשיב סימן מובהק ועדיין תקשה ניחוש לשאלה וע"כ מוכח דגם למאן דס"ל סימנין דרבנן ג"כ לא חיישינן לשאלה במידי דלא שכיח לשאולי ודלא כהב"י ומתי' ראשונים של התוס' שם אינו מוכח דחולקים ע"ז כמבואר בפשיטות שם. ובפרט שראיתי בשיטה מקובצת לב"מ (ד' כ"ז) שכתב בפירוש דאף למאן דס"ל סימנין דרבנן ג"כ לא חיישינן לשאלה במידי דלא שכיח לשאולי ע"ש הרי חזינן דהראשונים לא ס"ל כשיטת הב"י בזה. ומוכח כמו שכתב הב"ש דיש להקל על הכרת ארנקי א"כ ה"ה בהכרת כל הנ"ל דגם זה מקרי לא שכיח דמושלי ועוד אף לשיטת הב"י יש להקל בנ"ד מחמת שלא נשמע בעיירות הסביבות מקום שנמצא ההרוג שנאבד איזה איש בסביבה וביארתי בתשובה אחת בארוכה דקרוב עדיף מחזקת א"א ודלא כהחמדת שלמה שכתב בסי' מ"ג להסתפק בזה ועיין בספרי נחל יצחק סי' מ"ו סעי' ד' מה שכתבתי שם מזה א"כ נגד רוב דיש לנו לומר כל דפריש מרובא . דעלמא קא פריש ולא זה הוא אותו שאנו דנין עליו הא יש נגדו רוב המבררת להיתר מחמת דלא שכיח דמושלי ואוקי רוב להדי רוב והוי כמאן דליתנהו וסמכינן אקורבא דמוכחא דזהו עדיף מחזקת א"א ודוקא במים שאין להם סוף החמירו חז"ל לחוש למיעוט לפי שאינו כתוב מפורש בתורה דאזלינן בתר רוב דליתא קמן כמבואר בחולין (ד' י"א) אשכחן רוב דאי' קמן וכו' אבל קרוב דכתוב מפורש בתורה כמש"כ הט"ז בסי' קי"ז והדברים ארוכים הרבה וקצרתי וגם הא דעת הגר"א זצ"ל דהיכא דיש אומדנות הרבה לא חיישינן לשאלה ודלא כהתה"ד

ב) ומה דנמצאו הרבה בגדים בסמוכים לו ולא הי' לבוש רק בבגד אחד שהכירו שהוא שלו בזה יש לסמוך על הצ"צ בסי' ק"י שדעתו להקל בזה ודלא כהב"ש שהחמיר בזה ומה שכתב המראות הצובאות להעיר דלא מצינו בש"ס דחשש נפילה הוי טענה גרוע אלא היכא דמצאו איש אחר אבל בלא מציאה לא מצינו דחשש אבידה הוי טענה גרוע מכבר כתבתי ראי' להוכיח מב"מ (ד' ק"י) דס"ל להרבה אמוראים דלא מהימן המלוה לומר שטר משכונא הי' לי ואבד אף במיגו משום דמיזהר זהיר בי': והחולקים התם היינו משום מיגו וגם י"ל דשא"ה דיכול לומר דלכן לא נזהר בו יותר משום שסמך על המיגו שיש לו. ואף דהתם לא הי' מציאה רק מחמת דנפילה הוי חשש רחוק ואינם מחלקים בין אם הי' השטר על סך הרבה או על סך מועט וה"ה בנ"ד דוודאי חשוב אצלו חפציו שנאבדו ומיזהר זהיר בי' ומוכחת שאלו החפצים אלו של אותו שנהרג וכהצ"צ

ג) ועוד אף שהב"ש שכתב בסוף ס"ק ס"ט שאינו דומה לנמצא פירות סמוך לכלי וטעמו די"ל דדוקא גבי אבידה דסגי בסימן אמצעי סמכינן בזה משא"כ באיסור א"א דבעי סימן מובהק לא סמכינן ע"ז עכ"ז יש להקל בנ"ד לפמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' דאף בסי' אמצעי יש לנו רוב המברר דזה הוא האיש שאנו דנין עליו רק יש רוב דעלמא המכחישו לומר דפריש מרוב דעלמא ונשאר ספק השקול ועיקר החומרא הוא משום חזקת א"א ולכן כיון שנתבאר בארוכה אצלי בתשובתי דקרוב עדיף מחזקה א"כ נסמוך בזה אקורבא דמוכחא כיון דלא שייך בזה רוב דעלמא מחמת דהוי כמו סימן אמצעי לכה"פ במה דנמצאו הבגדים סמוכים לההרוג מדמחזירין אבידה ע"פ זה הסימן וגם יש לצרף שיטת המבי"ט דבנמצא על אותו דרך שהלך דיצאנו עפ"ז מחשש דאורי' רק חשש דרבנן ובדרבנן יכולין לסמוך להקל אף ע"י סימן אמצעי א"כ אף בנמצאו סמוכים לו ג"כ לא גרע מן סימן אמצעי כמו שנתבאר ויש לי לפלפל בכ"ז הרבה רק מנחיצת המוכ"ז לא באתי רק בקצרה והנני מסכים להיתירא וכמש"כ כת"ר ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה: סימן מה

נשאלתי ע"ד העגונות שנטבעו בעליהן והעדים העידו שרדפו אצל שפת הנהר בערך שעה וחצי ולא ראו שום אדם שיצא מן הנהר וגם לא ראו לאחד מן הנטבעים שהוציא ראשו חוץ לנהר והעלה כת"ר להתיר ע"פ דברי הב"ח בסי' ע"ט. וכן ע"פ דברי הפמ"א בסי' מ"ח דדן להיתירא ע"פ מה שהעיד ע"א שהי' רץ אצל הנהר וידוע דא"א לשוט כ"כ מהר כמו אדם הרץ ברגליו סמוך לנהר א"כ הוי כמים שיש להם סוף. ואף לשיטת הריב"ש דבעי ג' שעות מ"מ הא היכא שהמים כיסו ראשיהן גם הריב"ש מודה להמהרי"ט דסגי בערך שעה כמש"כ הקהלת יעקב בסי' י"ז ורע"א זצ"ל בתשובה סי' ק"ט והאריך כת"ר בכ"ז בדברים נכונים וראויין לאומרן וביקש ממני לחוות דעתי בזה: