עין יצחק חלק א ל

השם כדי לתקנו דמותר מהך דשבת (דף ע"ה) דאמרו שכן יריעה שנפל בה דרנא קורעין בה ותופרין אותה הרי דמותר לקרוע במה שהוקצה להמשכן וע"כ הטעם הוא משום דהוי קורע לתקן זהו קוטב דברי כת"ר

א) יפה כתב כת"ר וכן ראיתי בחתם סופר ח' ששי סי' ח' שהביא ראי' זו מהך דשבת שהיו קורעין להיריעה שנפל בה דרנא לתקנה דמוכח מזה דמוחק השם לתקנו דמותר וזהו כמו ראיות כת"ר הנני להשיבו כי באמת גם אני אמרתי לראי' זו ועכ"ז לא רציתי לכתוב זה משום דיש לפקפק על ראי' זו דהא התם גבי מלאכת המשכן לא אמרו שיעור הקריעה אם הי' ברוב היריעה רק אמרו סתמא והנה גבי שיעורי דשבת שיעור הקורע הוא ע"מ לתפור שתי תפירות ע"כ י"ל דקריעה מועטת אין זה מקרי בשם איבוד והשחתה כיון דרובו לא נקרע. לכן אין מקום להוכיח משם כן. ע"כ ראיתי להוכיח מזבחים (דף צ"ד) בבגד דיצא ונטמא חוץ לקלעים דקורעו וכו' דהקריעה דהתם הוי ברובו כמבואר שם בסוגיא ובחולין (דף קכ"ג) דטלית שנקרע רובה אינו חיבור וטהורה [ועיין בט"ז יו"ד סי' רע"ח ס"ק ב' ובנקודות הכסף שם מזה] ואף דמיירי שם דמשייר בי' כדי מעפורת מ"מ כיון דנטהר מטומאתו ע"י מה דנקרע רובו ע"כ מקרי זה בשם מאבדו דיהי' אסור משום לא תעשון כן כו' והוכחתי מזה דמאבדו ע"מ לתקנו מותר משום דאין זה מקרי בשם השחתה ובאמת גם בזה הפרט יש עדיין לדון הרבה אך כבר כתבתי בקונטרוסי הנשלח ליד כת"ר דכיון דאין זה שייכות לענינינו ע"כ קצרתי בזה ועפ"ז אתי שפיר בפשיטות למה דאמרו ביומא (דף ד' ע"ב) דהמקרע בגדי כהונה לוקה אף דלוקה בל"ז משום לא תעשון מ"מ נפ"מ דאילו משום לא תעשון בעינן רובו אבל משום לאו דלא יקרע לוקה אף במקרע בפחות מרובו

ב) ומה שהקשה כת"ר על מה שכתבתי להקשות במה שאמרו בשבת (דף קט"ו) ר"פ כל כתבי דמצילין כתבי קודש מפני הדליקה ודחו לשבות שם ואי נימא דלא הוי אלא מדרבנן אף לשורפן ביד כו' וע"ז הקשה כת"ר דהא י"ל דהנך כתבי קודש דמיירי שם מיירי דיש שם אזכרות הנני להשיבו כי שפיר כתבתי דהא מבואר להדיא בשבת (דף קט"ו) דאף כתבי קודש דאין אזכרות כתובין בה ג"כ מצילין מפני הדליקה אם יש בו כדי ללקט פ"ה אותיות וכדאמרו שם דהיכא דאית בי' אזכרות אע"ג דלית בי' פ"ה אותיות מצילין כו' וכן הוא בהרמב"ם ה' שבת פ' כ"ג ה' כ"ח ובטושו"ע סי' של"ד סעי' י"ב ע"כ שפיר הקשיתי שם כן ועת לקצר

ג) ומה שכתב כת"ר דלפי ההיתר שהעליתי ב"ה דאין זה רק בהקורעקטין שאינם בכתב אשורית א"כ מה יעשו בהקורעקטין שהם בכתב אשורית הנה הא עיקר החשש שלי הוא משום אזכרות דכתובים בהם כדין ע"כ היכא דיראו דליכא בהם אזכרות יש ג"כ מקום להתיר לשורפן ע"י התנאי דיתנו הבעלים ובאמת לפי דעתי הי' מקום להתיר אף על העלים שנדפסו מכבר אף שלא התנו בעליהן כן מקודם הדפסתן וכפי הטעם שכתבתי בקונטרסי הנשלח מכבר אך לא רציתי לצאת בהיתירא באלו העלים לפי דדברי הרשד"ם בתשובה הם מנגדים לדברי לכאורה. וע"כ לא באתי להתיר רק ע"י התנאי מפורש ולא רציתי לעמוד על דעתי בזה כ"כ רק ע"י התנאי כנ"ל

ד) ומה שכתב כת"ר כי כן מצא בספר הסמ"ק הנה כעת אין ספר הסמ"ק ת"י. ואחר ששלחתי תשובתי דנא למעכ"ת השגתי הספר סמ"ק וראיתי שם בסימן ק"פ שכתב בזה"ל שלא למחוק השמות כו' אזהרה למוחק את השם ומיירי שנכתב מדעת אבל שלא מדעת לא ובפרק שבועת העדות מפרש אותם שנמחקין ואותם שאינם נמחקין כו' עכ"ל ובאמת אין משם ראי' להך דכתבי קודש אם נכתבו שלא בקדושת כתבי קודש משום דעדיין יש מקום לחלק ולומר דדוקא בענין איסור האזכרות דנאסרו מה"ת למוחקן ומלקינן עלייהו במוחקן דזה האיסור אינו רק בנכתבו בקדושה בכוונה ובאם שנכתבו שלא בכוונה לשם קדושה אינם אסורין מה"ת ואכתי י"ל בהכתבי קודש דנאסרו מדרבנן לשורפן ולאבדן ביד ולא נאסרו במחיקה לצורך דאפשר דאף שנכתבו שלא בכוונה דג"כ אכתי יש איסור דרבנן עלייהו לשורפן ולאבדן. וממילא ה"ה וכש"כ באזכרות שנכתבו שלא בכוונה דאף דליכא איסור דאורייתא עליהן דמ"מ הם אסורין לשורפן ולאבדן דלא גרעי מכל כתבי קודש דנאסרו מדרבנן ולכן אינו ראי' מן הסמ"ק לנ"ד: ובאמת לא דבר חדש הוא דברי הסמ"ק הנ"ל דהא כן כתב הגהות מיימוניות בריש פ"ו ה' יסודי התורה וקאי שם על מש"כ הרמב"ם שם דהמאבד שם לוקה מה"ת וע"ז כתב בהג"מ דאם לא נתכוין לקדשו אין בהם משום קדושה כו' והובא בט"ז יו"ד סי' רע"ו ס"ק ב' וכמו שהבאתי זה בקונטרסי וכן הוא שם בש"ך ס"ק י"ב כעין זה וכן ראיתי כעת בסמ"ג סי' ג' שכתב דמוחק השם עובר בל"ת כו' וסיים אחר זה ובלבד שנתכיוין לכתוב השם וכדמוכח בשבת (דף ק"ד) הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין כו' עכ"ל וזאת הראי' הובא בהגמ' הנ"ל וכן הוא בתשב"ץ ח"א סי' קע"ז ועיין מזה בברכי יוסף ליו"ד סי' רע"ו ס"ק כ"ד

ה) וגם מן הסמ"ג והג"מ הנ"ל אינו מוכח רק לענין איסור דאורייתא שיש על האזכרות. דז"א רק בנכתבו בקדושה מדעת כו' ואכתי אפשר לומר דהאיסור דרבנן דגזרו על כתבי קודש לשורפן ולאבדן דזה האיסור נאמרה אף על כתבי קודש דלא נעשו בקדושה דעכ"פ לא נפקו מכלל כתבי קודש ע"כ הוכרחתי לבנות יסוד ההיתר שלי רק על דברי הרמב"ם שכתב בפירוש בפ' ו' ה' יסודי התורה ה' ח' המתחיל שם בזה"ל כתבי קודש כו' אסור לשורפן ולאבדן והמאבדן מכין אותו מכות מרדות בד"א בכתבי קודש שכתבם ישראל בקדושה כו' עכ"ל א"כ מדברי הרמב"ם מוכח להדיא דה"ה בכתבי קודש דאם כתבם שלא בקדושה ליכא איסור דרבנן בהו משום דדיינינן בזה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו וכמו דאמרינן לכלל הזה בכמה דוכתי וי"ל דמזה הוכיח הרמב"ם דאף בכתבי קודש אם לא נכתבו בקדושה דאין איסור לשורפן דזהו כש"כ מאזכרות וכמו באיסור איבוד האזכרות דנאסר מה"ת דאינו רק בנכתבו בקדושה דה"ה באיסור כתבי קודש דגזרו רבנן לשורפן ולאבדן דלא גזרו רק בנכתבו בקדושה וכבר כתבתי בקונטרסי להביא ראי' לדברי הרמב"ם ויש לנו יסוד לסמוך על דברי הרמב"ם לחוד אף דלא מצאתי כדבריו כעת בספרי הראשונים שיכתבו כן וגם הא לא מצאנו שיהי' שום חולק על דברי הרמב"ם בזה וכבר כתבתי בקונטריסי דאף להפר"ח דס"ל גבי שם שלא נכתב בקדושה דאסור למוחקו מה"ת די"ל דמודה בכתבי קודש דאם לא נכתבו בקדושה דליכא איסור דרבנן בהו ובפרט דרוב הפוסקים ס"ל דלא כהפר"ח בזה. וע"כ אין לנו להחמיר בכתבי קודש דעיקר איסורן אינו אלא מדרבנן דיש להתיר בנכתבו שלא לשם קדושה וכמו בהתנו הבעלים בפירוש דמותר לשורפן וכמו שכתבתי מכבר: סימן ז תשובה שלישית מה שהשבתי בענין הקורעקטין

א) מש"כ כת"ר להעיר במה שכתבתי לדון בראיות החתם סופר וכת"ר מהא דשבת (דף ע"ה).